דרך נפילה וכו' הרי זה לא יגע בו וכו'. עיין מה שכתב הרב המגיד ז"ל ואוקימתא זו סותרת אוקימתות הראשונות וכו' ע"כ, מבואר הדבר דדוחק גדול הוא זה, ויותר היה נראה לומר דכיוון לה מדברי ר' אבא בר זבדא אמר רב כל ספק הינוח לכתחילה לא יטול, מדאמר סתמא ולישנא דכל משמע דבא לרבות בין יש בו סימן בין אין בו, וכדברי הכסף משנה ז"ל, ובדרישה ופרישה ז"ל חו"מ ערבו לו יותר דברי הרב המגיד ז"ל, ותורה היא.
ואם היה דבר שאין בו סימן וכו'. ידוע דהראב"ד ז"ל השיג על רבינו דיעמוד בידו עד שיבא אליהו, וכן דעת הראשונים ז"ל, והרב המגיד ז"ל לא מצא מקום להליץ בעד רבינו, ולענ"ד ההלצה קלה ממה שכתב רבינו לעיל פרק י"ד דין ו', הרואה חבירו שנפל ממנו דינר ולא ידע הדבר ונטלו קודם יאוש עובר על עשה ועל שני לאוין וכו', והיינו מפני שנתכוון לגוזלו כמו שאיתא בגמרא שם להדיא, הא אם לא נתכוון לגוזלו אינו עובר, מעתה זה שמצא דבר שאין בו סימן בספק שמא הניחוהו בעליו מדעת ובכוונה, אינו מתכוון לזכות בו, אך כששהתה בידו ולא נודעו בעלים מחמת שאין בה סימן, והבעלים ג"כ כשהרגישו שנאבדה ודאי שמתייאשים מעתה מפני שאין בה סימן, מעתה חזר הדין למה שכתב רבינו פרק י"ד דין י"א דזכה המוצא בדבר שאין בו סימן, והתם ג"כ בשעה שמצאה אפשר שעדיין לא נתייאשו הבעלים ואפ"ה זכה, וכן כתב בדין י"ב שם, והכי מסתברא דכיון שאין בו סימן ודאי שהבעלים מתייאשים וזכה המוצא, ומעין זה מצאתי בדרישה ופרישה ז"ל בסוף דבריו עיי"ש.