בד"א בתלמיד ותיק וכו'. שם דף כ"ג [ע"ב], ובהגהות אשר"י הוסיף שמקפיד על חלוקו שלא יתהפך כמו שכתב מאור זרוע שם, וקשה קצת למה לא הזכירו ג"כ ההיא דאיזהו תלמיד חכם, זה הרואה טרפה לעצמו כדאיתא בחולין דף מ"ד [ע"ב], וכתבו התוס' דלענין חזרת אבידתו בטביעות עין קאמר.
[ומה שכתב]
כיצד היה עוסק במס' נדה וכו'. קשה קצת דמי הכריחו לפרש כן דמשמע מדבריו דאם היא מסכתא אחרת שאין שייך גנאי לא ישנה, ואילו בגמרא (מסתפק) [כתבו מסכתא] סתם דמשמע הטעם שלא ישבח את עצמו, ואפשר דרבינו קשיתיה קושית התוס' שם ובקדושין דף ל' [ע"א], תנו רבנן ושננתם שיהיו דברי תורה מסודרין בפיך שאם ישאלך אדם דבר שלא תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד וכו', ולא ניחא ליה בתירוץ ר"ת שם, לכך כתב דהכא בלימוד דאפשר שימשך ממנו דבר גנאי קאמר, דומיא דאושפיזא ופוריא וכו', ונכון. והמפרשים ז"ל נקטו סימן לזה אל"ף פיך לומר איני יודע, ר"ת אושפיזא לימוד פוריא.
או שהביא שלום וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל מפורש בהלכות ואינו באלו מציאות בגמרא אבל היא מימרא בפרק הבא על יבמתו והביאוה בהלכות כאן עכ"ל, אין דרכו של הרב המגיד ז"ל לכתוב כן, דלמאי נפקא מינה כתב דאינה באלו מציאות וכו', ועוד [במה שכתב] אבל היא מימרא וכו', כאילו הך דהכא היא ברייתא והרי גם היא מימרא דרב יהודה אמר שמואל באלו מציאות, אכן נראה שנתכוון לשלול דברי התוס' שם שכתבו, והא דלא חשיב הכא מותר לשנות מפני השלום כדאמר בפרק הבא על יבמתו, משום דהני נמי משום דרכי שלום הם וכו' ע"כ, ורבינו נראה שאינו מפרש כן שהרי כתב חלוקא זו לחודה, ולקושית התוס' יש לומר כמו שכתב בספר אסיפת זקנים [שטמ"ק] משם הרי"ף, משום דההיא לא איצטריך ליה דמצוה היא, והוא [הר"ב אשכנזי] ז"ל כתב דרב יהודה אמר שמואל אתא לאשמועינן הני דלא אמרוה ראשונים, אבל שאלת שלום כבר אמרוה ראשונים ואסמכוה אקרא ע"כ, ועוד כתב שם דלא חשיב אלא מדות טובות דלא סמיכי אקרא עיי"ש והכי מסתברא דודאי ההיא דמצוה לשנות מפני דרכי שלום לאו אתלמיד חכם דווקא היא, אלא מוטלת היא על כל אדם.