אפילו אמר שמי כתוב עליה וכו'. לכאורה היה נראה דכתוב בדיו או בדבר אחר קאמר, אבל אם הוא טבוע במטבע מעיקרו הוי ליה סימן גמור, אך אין נראה כן מתוך מדברי רש"י שפירש שם דף כ"ה, [ע"ב] נירונית היא, נירון קיסר כתוב עליה ע"כ, הרי דנקט לשון כתובה בדבר שהוא נטבע, וכן משמע להדיא בספר אסיפת זקנים [שטמ"ק], בשם הרמב"ן ז"ל, וזה לשונו. דהכא לא חיישינן שזה לא אבד כלום ומיד חבירו נפל שנתנה לו ואמר עכשו סימן בדדמי, דלהא ליכא למיחש כי מנין זה יודע דנפלה מיד חבירו, אלא הכא הכי אמרינן כי אע"פ שהמטבע הזה טבעו זה עתה על שמו דהוא סימן שלו, כיון שהמעות להוצאה עומדים אין כאן סימן, ואפילו תימא שנפלה לו סלע אומר אני שנפלה ג"כ לאחרים, ואין כאן סימן שזו היא שלו, סוף סוף כיון דהמטבע הוא יוצא דבר שאין בו סימן הוא וכו' ע"כ, הרי שכתב שהמטבע הזה טבעו זה על שמו, אך בעיקר דבריו נראה שאינם מכוונים לדבריו שהביא הרב המגיד, חדא, שכאן כתב והוא אבד אחרים כיוצא בזה וכו', הא לאו הכי וכו', דמשמע דאם לא אבד אחרת ישתנה הדין, ושוב כתב ואפילו תימא שנפלה לו סלע וכו', דמשמע דבין נפלה בין לא נפלה קאמר, והרי ממה שכתב כאן הא לאו הכי אין חוששין וכו', משמע דאם לא נפלה אין חוששין, ואם נפרש דהא דלאו הכי שכתב כאן, הכוונה שאינו סלע אלא דבר אחר, א"כ מאי האי דסיים כשם שאין חוששין וכו', הא היא היא, ועוד דמילתא דפשיטא היא דבדברים אחרים אין חוששין, גם דברי הרב המגיד קשים קצת, דהביא דברי הרמב"ן ז"ל בסתם כאלו רבינו מודה לו, והרי רבינו כתב, ואומרים אנו שלו היתה ונפלה מיד אחר, הרי דלא הזכיר שגם הוא אבד אחרת, וקמה לה קושית הרמב"ן כי מנין זה יודע שנפלה מיד חבירו.