ובכל זמן שהאבדה אצלו וכו'. הלשון מגומגם דמשמע דאף בזמן שאינו עסוק בה הרי הוא שומר שכר, והיינו טעמא משום פרוטה דרב יוסף כדאיתא בפרק אין בין המודר (נדרים דף ל"ג) [ע"ב] וקשה דהתם דחי לה רבה פרוטה דרב יוסף לא שכיח, משמע דדוקא בעידנא דעסיק בה קאמר, דאילו כל זמן שהיא אצלו כדברי רבינו הרי שכיח ושכיח, ועוד הקשו התוס' בבבא קמא דף נ"ו, דהא קיימא לן העוסק במצוה פטור מן המצוה, והיינו דווקא בשאי אפשר לקיים שניהם, דאל"כ אטו מי שלובש טלית ותפילין בראשו ומזוזה בפתחו יהא פטור מן המצוה וכו', עיי"ש. ולדברי רבינו תקשה דהיכי פטר ליה מכמה מצות עשה כל זמן שעוסק בשמירתה, דהיינו כל זמן שהאבדה אצלו, ולענ"ד נראה [ד]בהכרח צריך לומר דגם רבינו לא פטר ליה מכמה מצות עשה, אלא בזמן שעוסק בה, דהיינו בניעור או שוטחה לצורכה וכיוצא, ומכל מקום קראו שומר שכר לענין חיוב באחריותה, דכל זמן שהיא אצלו נקרא כן, וכפשט דברי רב יוסף, ולפ"ז מה שסיים רבינו כל זמן שהוא עוסק בשמירתה הכוונה בעסק גמור כגון ניעור ושוטחה וכיוצא.