אפילו היתה שוה פרוטה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, דעת הרב ז"ל דאע"ג דאסקינן בגמרא דבעינן שתהא שוה פרוטה בשעת אבדה ובשעת מציאה לכו"ע, כיון דשוה בשעת מציאה פרוטה חייב בכך, והכי משמע התם באלו מציאות עכ"ל. וכתב עליו הרב כסף משנה ז"ל, דדבריו תמוהים שכתב שדעת הרב היפך מאי דאסיקנא ע"כ, גם בבית יוסף חו"מ סי' רס"ב כתב על דברי הרב המגיד וצ"ע ע"כ, והרב לחם משנה ז"ל כתב על דברי הכסף משנה דלא ידע למה כתב כן עיי"ש, ביאור הדברים לענ"ד דשם פרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כ"ז) [ע"א], הביאו ברייתא דאפליגו ת"ק ורבי יהודה [ת"ר], אשר תאבד פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה ור"י [אומר] ומצאתה [וכו'], וקאמר התם דלכו"ע בעינן שתהא שוה פרוטה, בשעת אבידה ובשעת מציאה, [דאילו] בהוזלה בנתיים דלתנא קמא מחייב להחזיר, ולר"י בעי שתהא שוה פרוטה משעת אבידה עד שעת מציאה ע"כ, מעתה מדכתב הרב המגיד ז"ל אע"ג דאסיקנא וכו', כיון דשוה בשעת מציאה וכו', משמע דרצה לומר דרבינו לא קפיד אלא אשעת מציאה דווקא, ואם זאת היתה כוונתו באמת דברי רבינו היפך המסקנא, דהרי אסיקנא דקפדינן גם אשעת אבידה, זהו מה שהבין הבית יוסף ז"ל בדבריו, ולכך תמה עליו.
אמנם האמת נראה שאין זו כוונת הרב המגיד ז"ל, אלא בא לבאר דלא נימא דכי היכי דקפדינן אשעת אבידה ואשעת מציאה, נקפיד ג"כ אשעת חזרה, ונימא דהיינו שעת מציאה, ואם הוזלה אחר מציאה נקפיד [ו]יפטר מלהשיבה, קמשמע לן רבינו דאפ"ה חייב להחזירה, וכזה הבין הלח"מ ז"ל, וכתב על דברי הכסף משנה דלא ידע למה כתב כן, והנה ראיתי להב"ח ז"ל דאשכח לן מרגינתא מההיא דפרק הזהב (בבא מציעא דף נ"ה), דקתני חמש פרוטות [הן] וחד מינייהו המוצא אבידה שוה פרוטה חייב להכריז ואע"ג דזל, ופירש רש"י אע"ג דזל בין מציאה להכרזה ע"כ, וזהו האפילו שכתב רבינו ומכוון לדברי הרב המגיד ז"ל, ואף שלא ביאר מקור הדין מכל מקום כיון אל האמת, אלא דעם כל זה עדיין לא נמצא הביאור בדברי רבינו דין הגמרא דאלו מציאות, דהוזלה בין אבידה למציאה, ואף לפירוש שהוא נכלל במה שכתב אפילו היתה שוה בעת המציאה והוזלה, כלומר בכל גווני בין הוזלה אח"כ בין הוזלה בנתיים דהיינו בין אבידה למציאה, דבשעת אבידה אין לטעות שהרי הקדים המוצא אבידה שהוא חייב להחזירה, וכבר הקדים בפ' י"א דין י"ב דאבידה שאין בה שו"פ אינו חייב ליטפל בה ולא להחזירה ע"כ, ומה מתוק מדבש דרך זה שנמצא שכלל בו הדין דפרק אלו מציאות והדין דפרק הזהב כנ"ל.