ראה את האבדה וכו' יחזיר וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ואמר אביו אל תחזירנה, פירש עסוק (בדבורי) [בכבודי] להביא לי גוזלות וכיוצא בזה וכו' ע"כ, וכתב עליו המשנה למלך ז"ל, פירש דאם אמר לו אל תחזירנה כדי לעבור על דברי תורה, פשיטא דלא יקבל ממנו, דקרינן כאן ונשיא בעמך בעושה מעשה עמך, וזה ברור עכ"ל. [ואני] שמעתי ולא אבין דהנשיא לא הזהירה עליו תורה לכבדו כמו שהזהירה תורה על אביו, ותו דהתם לענין [קללה] וכאן לענין הכבוד, ואימא דאף באינו עושה מעשה עמך, מכל מקום לא יעדר כבודו כמו שהוא באמת [דאיתא] ראהו עובר על מצוה שבתורה אינו רשאי להוכיחו להדיא, אלא אומר לו אבא כתוב בתורה וכו', ותו קשיא לי דהרי בגמרא בברייתא דאמר לו אביו הטמא או אל תחזיר דלא ישמע לו, מקרא דאת שבתותי תשמורו, פריך אמאי איצטריך קרא, הא אין עשה דוחה לא תעשה ועשה, ומשני איצטריך, סלקא דעתך אמינא הואיל והוקש כבודם לכבוד המקום ליציית, קמשמע לן, נמצא דאף שעובר העבירה דאמר לו אל תחזיר אי לאו קרא דאת שבתותי תשמורו הייתי אומר שישמע [אל] אביו אף כנגד עשה ולא תעשה משום דאתקש כבודם וכו', ונמצא כפי זה דקשה גם לרבינו ולהרב המגיד ז"ל שהרי מדברי הרב המגיד משמע דאל תחזיר לחוד קאמר, וכן נראה דאין לך העדר כבוד מהמראת דבורו וציויו, הן אמת דהרב המגיד ז"ל סיים כשיטת הרי"ף ז"ל, והעיקר דכי אמרו בגמרא עשה ולא תעשה הוא לאו אאבידה קאי וכו', ע"כ. ולא זכיתי להבין דבריו דאי לאו אאבידה קאי, אהיכא קאי, הרי לא הוזכר שם אלא אבידה, ותו דאי לאו אאבידה קאי, מהו שאמרו שם איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום וכו', אימא ליציית ליה קמשמע לן, [ואי] לאו אאבידה קאי מאי קאמר, ובדפוס מגדל עוז נמחק לשון זה בהרב המגיד כנראה דט"ס הוא, ולרבינו יש לומר שביאר זה (הכי) [הדין] והטעם פרק ו' דהל' ממרים דין י"ב, וכאן סמך למה שכתב שם, אבל להרב המגיד והמשנה למלך קשה כנ"ל.