מצא שק וכו' אם היה חכם או זקן ומכובד שאין דרכו ליטול כלים אלו בידו אינו חייב להטפל בהן ואומד את דעתו וכו'. לשון יתר הוא זה שהרי ביאר אח"כ ואומד את דעתו וכו', והנה בגמרא אמר רבא כל [בשלו] מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר, וקשה דמאי אשמועינן הלא במשנה קתני מצא שק או קופה וכל דבר שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול, ואפשר דאי מלשון המשנה הייתי מפרשה ע"פ הברייתא, דקתני התם בזקן ואינה לפי כבודו דווקא. אבל איניש דעלמא כגון אדם חשוב או גביר מופלג חייב להחזיר, לזה בא רבא לאשמועינן חידוש אחר, דהני נמי כיון שאין דרכן אפילו בשלהם בשל אחרים נמי פטורים, וזה דעת הב"ח חו"מ סי' רע"ב, והכי מסתבר דגדול כבוד הבריות וכו', ולפי זה נוכל לומר דלזה נתכוון רבינו דבחכם ואינה [לפי כבודו] מן הדין אינו חייב ליטפל בה כלל, ושוב ביאר האומר לאדם חשוב או עשיר שצריך בהא לאמוד בדעתו וכו', כן הוה נראה לענ"ד בתחילת העיון, אמנם האמת עד לעצמו חדא שהדבר מבואר [כאן חסר בכת"י כמה תיבות] דאם איתא הוי ליה [למימר] וכל שאין [נוטל] משלו [פטור, אלא] ודאי מדנקט [רק] החיוב לחוד משמע [שאין] הפטור דכל שאין בשלו וכו', [ד]יש לחלק [דהיינו] דוקא בזקן ואינה לפי כבודו הוא דפטור אבל איניש דעלמא אף אם הוא חשוב חייב ליטפל בה [וגם כן] נראה שהבין הבית יוסף ז"ל חו"מ סי' רס"ג, שכתב שמדברי רבינו תתורץ הקושיא דמאי אשמועינן רבא בהא וכו', ושם הביא משם הריטב"א דדווקא חכם דמשום כבוד תורתו דחי לה אבל זקן או נכבד דעלמא [ואינה לפי] כבודו וכו' ע"כ, ולרבינו יש לומר דזקן נמי כיון שנצטוינו לכבדו מדכתיב מפני שיבה תקום ופסקה רבינו [מלבד] זקן אשמאי, מעתה דין הוא שידחה.
מצאן בשדה חייב להחזירן וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל בעיא דלא איפשיטא ופסק לחומרא ע"כ, וכן כתב הרא"ש בשם הגדולים וכו' עיי"ש, וקשה לי דכיון דהוי ממונא וכמו שאיתא בגמרא להדיא דממונא [הוי], ולפ"ז [אמרו] דמי דחינן איסורא מקמי ממונא, וכיון דהוי ממונא הא קיימא לן ספיקא דממונא לקולא, ויש לומר דכיון דהחמירה בו תורה בעשה ולא תעשה, ראוי לנו ג"כ להחמיר בו, ומה שאיתא בגמרא אינו אלא כלפי כהנים [שיש] נמי עשה ולא תעשה.