1
ואע"פ שאסור וכו' ליטול לעצמו וכו'. אין להקשות מההיא דמכנשתא דבי דרי דריש פרק אלו מציאות ופסקה רבינו [לקמן] פרק ט"ו דין י"ב דקב בארבע אמות הוי שלו, הרי דאבידה מדעת הוי הפקר וכל הקודם זכה, הכי נמי למה לא יזכה [בה] המוצאה, דיש לומר דהתם לא הוי מעשה בידים אלא (שאלה ותשובה) [שב ואל תעשה] מפני הטורח או שאינו חושש לדבר מועט כזה, מעתה בהא שהוא משליך ומאבד את שלו אמדינן דעתיה דסוף שיחזור בה, והא דאסר רבינו לקחתה לעצמו [נראה] דהוי מהתורה דאם איתא דמותרת לעצמו אמאי איצטריך קרא למעוטי שאינו חייב להחזירה, השתא לעצמו [אמרנו] מי מחייב להחזירה, וכן כתב הבית חדש ז"ל חו"מ סי' רע"ג עיי"ש.