הגוזל פחות משוה פרוטה וכו'. פשט הלשון דאף בפחות מש"פ עבר הלאו דלא תגזול אלא שאינו בתורת השב, והכנסת הגדולה חו"מ סי' שע"ו הכריח שכן דעת רבינו ממה שאיתא בפ' הגוזל עיי"ש, אף שלא מצאתי כן, ואולי שבמקום אחר הוא, ומכל מקום מדין זה נראה לענ"ד הכריח [זה].
גזל שתים שוות פרוטה וכו'. בעיא דרבא שם, ופשיט גזילה אין כאן השבה אין כאן, ופריך אי גזילה אין כאן השבה יש כאן, ומתרץ הכי קאמר אע"פ שגזילה אין כאן מצות השבה אין כאן, והנראה לענ"ד בדעת רבינו דכח קושיא הוא, דכיון שהשיב גזילה אין כאן, מה הוצרך להוסיף השבה אין כאן, דכי תיסק אדעתין דהשבה יש כאן, מדאיצטריך לאשמועינן דהשבה אין כאן ומתרץ ליה דהכוונה לאשמועינן רבותא, דאע"פ שהגזילה אין כאן מצות השבה אין כאן, דהיינו שבנתינה הראשונה שנתן עדיין לא קיים מצות התורה של והשיב את הגזילה, וכמו שכתבו התוס' ז"ל, נמצא דהך אע"פ אינו אלא כלפי קושית המקשה שלא הבין כוונת התירוץ, ולכך רבינו כשפסק הדין לא הוצרך להזכיר האע"פ כלל, ודי לו במה שכתב מצות השב גזילה אין כאן, וזאת היתה כוונת הרב המגיד ז"ל, ומפני שסתם נתן מקום להרב כסף משנה זלה"ה לתמוה עליו, אך באמת נראה שאין כאן תמיהה, ועיין עוד להמפרשים ז"ל, ודע שאם גזל שתים בשוה פרוטה כל אחד והוזלו ועמדו שתיהם בפרוטה והחזיר האחד פשיטא שלא יצא ידי השבה וחייב להחזיר גם השניה מכל שכן דשלש נפקא וכמו שכתבו התוס' שם.