1
כל המתאוה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, ונראה שדעת הר"א ז"ל שחיוב התאוה זו היא שיתאוה לקנות בדמים שלא ברצון הבעלים ע"כ, כוונתו ז"ל ע"פ מה שאמר הר"א לעיל גבי חומד דהיינו דווקא בלא אמר רוצה אני, אך נראה דאינו מוכרח שהרי התאוה חמורה מהחמדה, דזו בלב וזו במעשה, ועוד דאפושי פלוגתא הוא.
2
כיון שחשב בלבו וכו'. משמע דאינו עובר הלאו אלא בדרך זו, אמנם בספר המצוות לאוין רס"ו כתב, אם גברה מחשבתו עליו והתאוה בו עובר על לא תתאוה ע"כ, וצריך לומר דהתם בדרך קצרה דיבר, ולאו דווקא אלא והתאוה בו דקאמר הכוונה על דעת שיקנה הדבר ההוא וכו' כמו שכתב כאן.