כל הגוזל את חבירו וכו'. דקדק לכתוב את חבירו להוציא את הגוי, וכן מצאתי בספר כתב יד קדמון, וזה לשונו: נראה שדעת הרב לפסוק כמ"ד גזל הגוי מותר מהתורה, פלוגתא היא בפרק הגוזל בתרא, ופסק כן מדאמרינן בעלמא ובפרק [שור שנגח] ד' וה' ראה ויתר גוים וכו', ובפרק ד' מיתות אמרינן וישראל בגוי מותר, וכן מוכיחין דברי רבינו שכתב כאן, מצות לא תעשה שלא לגזול את חבירו, ובהלכות גניבה כתב אחד גוי וכו', משיטה לסנהדרין נראה להר"ן ז"ל ע"כ. והרב כנסת הגדולה חו"מ סי' שנ"ט לא רצה להבין כן בדעת רבינו, אלא דעכ"פ אסור אפילו ישראל בגוי עיי"ש.
אין לוקין על לאו זה וכו'. מבואר במכות דף ט"ז [ע"א] דהוי ניתק לעשה, ואף לפלוגתא דקיימו ולא קיימו בטלו ולא בטלו, מ"מ כיון שניתן לתשלומין אינו [לוקה], והן הן דברי רבינו, ואף דבפרק י"ח דסנהדרין דין ב', לא הזכיר אלא טעם דניתן לתשלומין, התם עיקר הטעם נקט כאמור דאף אם ביטל העשה אכתי מפטר מטעם תשלומין, וסמך למה שכתב במקומו הראוי.