כדי להרגיש את כל העזרה. הקושי מבואר דזה טעמו של ריש לקיש והו"ל לפסוק כר' יוחנן דקי"ל כוותיה לגבי ר"ל ותו דמשמע דלר"ל לא היה מפסיק בעבודה ומרן ז"ל נדחק בזה עיין עליו. ולענ"ד נראה דרבינו אינו מפרש כפי' רש"י אלא דבין לר"י בין לר"ל יש לו להפסיק בעבודה אלא דבעי תלמודא בשלמא לר"ל דאמר טעמא כדי להרגיש העזרה כלומר דע"י זאת העבודה תרגיש העזרה ותדע דעדיין צריך להטבת השתי נרות אבל לר"י דהפרד החמש מהשנים היינו מדכתיב בבקר בבקר מעתה הפסק בעבודה אחרת מנא ליה אי נמי דכדי להרגיש את כל העזרה היינו בעבודה אחרת ולעולם דבין לר"ל בין לר"י מפסיקין בעבודה אחרת וכן נראה להדיא מדברי המבי"ט בקרית ספר עיין עליו וכן למדתי מדברי רבינו פ"ג דתמיד משנה ט' שכתב וז"ל אבל כך הסדר שיטיב חמש נרות ואח"כ מתעסק לעבודה אחרת ואח"כ חוזר ומטיב השתי נרות הנשארים ונחלקו בסבת זה יש מי שאומר לומר מטיבין וחוזר ומטיבין כדי להרגיש כל העזרה ר"ל לתת זמן ידוע לאותה עבודה עד שיהא לה קול ויש מי שנתן טעם במה שנאמר בבקר בבקר ע"כ ופשט הדברים נראין כהאי נמי שכתבנו ולעולם דלכו"ע מפסיקין בעבודה אחרת וכיון דר"י איתותב דלא אשכח טעמא להפסקה בעבודה לכך פסק כר"ל ועיין עוד להרב לח"מ ז"ל: