שני
מיני הלחם וכו' ומעשה הלחם של שניהם חוץ לעזרה. והנה בפסחים דף ל"ח פריך הגמ' הא הוה מע"ש והקשה מהרש"א הא ממהר להחמיץ ותי' דכהנים זריזין הן והנה כן צריך לומר ג"כ אהא דסבר ר"ג דמ"פ ע"מ ממהר להחמיץ א"כ יקשה מכל מנחות דבאות מצות ונילוש בפושרין ובשמן וע"כ דכהנים זריזין הן וכ"כ בפר"ח סי' תנ"ו אולם בשעה"מ פ"ה מחומ"צ כ' דבשאר מנחות הטעם משום שמנן מיעוט כאידך תי' והוכיח כן דהא בסיפא דאין לשין בפושרים ע"כ לאו בזריזין איירא אבל לק"מ לפמש"כ ראב"ד דגם ישראל זריזין סגי אלא דקשיא לי הא מ"מ אין נאפה כך כמו שהאריך במשל"מ פי"ג מה' אלו וכן מוכח ממש"כ רבינו בפ"י מה' אלו דאין מתחלקות לכהנים א"כ בשיעור רב כזה שייך שיתחמץ ולכן נראה דבאמת הא בהא תליא דלמ"ד מגבלה במים ע"כ נאפת מיד דאל"כ בא לידי חימוץ אבל רבינו בפי"ב דפסק דאם מגבלה במים פסולה ומ"פ לחוד אמ"ח לכן סובר דמתחלקות סולת אולם דברי מהרש"א תמוהים שכתב בתודה כהנים זריזין הא מעשי' חוץ לעזרה כמוש"כ רבינו בפרקין ובה"ז במנחות דף ע"ח האריך להוכיח כדבריו וכן מוכח מדקתני דנמכרין לשוק משמע דל"ב עזרה ולא כהנים וכן יש לתמוה על הלח"מ פ"ו מחומ"צ שכ' דלחמי תודה נילושות בפושרין וז"א כיון דאין בזריזין ולא במקום זריזין [כדמוכח מנדה כמוש"כ בפי"ב מה' אלו] והא דתנן כל מנחות נילושות בפושרין ע"כ אין תודה בכלל כדאיתא בדף מ"ו תודה לא איקרי מנחה וכמוש"כ תוס' דף נ"ג:
והנה מהרש"א הקשה מדיוצאין בפסח אי לא דמשתמר לשם תודה ולא הקשה סתם על תודה דבעי שיהא מצה די"ל מדרבנן עכ"פ מחמיץ דנוקשה הו' רק שאין כח לחכמים לאסור דמפורש בתורה ולכן הקשה רק מדיוצאין בפסח:
והנה ברא"ש פ' כ"ש דף ל"ט כ' דיש מביאין ראי' דמלח אין מחמץ דהרי נותן בתודה ואפ"ה יוצאין בהם אם עשאן למכור בשוק וכונתו נהי דאין להקשות איך נותנין מלח בתודה דכמו דשרי ללוש תודה במים במעט שמן אף דממהר להחמיץ כן שרי ליתן מלח אלא דהקושיא איך יוצאין בו בפסח ולכאורה דבריו תמוהין דכיון דעכ"פ ע"כ שומרו מחימוץ דאל"כ נפסל התודה וא"כ ממילא יוצאין בהן וצריך לומר דכונתו כך דמוכח דעכ"פ בדיעבד כשר בנתן מלח דאל"כ אין יוצאין בהן דנהי בתודה גזה"כ אף דיש בו מלח מצה מיקרי אבל הכא אין יוצאין בו. וכן מוכרח דאל"כ דההוכחה מתודה א"כ למה נקט להקשות מהך דעשאן למכור בשוק ולא מקשה מכל תודה דעלמא דבעי שיהא בא מצה ואיך כשר עם מלח ועוד דרא"ש דחי דבתודה נותן מלח אחר האפי' ויקשה עדיין משאר מנחות שנקמצות קודם אפי' ונותן מלח קודם אפי' וכן הקשה בשעה"מ פ"ה מאימ"ז אע"כ כמש"כ די"ל כן מצותו ורק הקו' איך יוצא בו ידי מצה בפסח:
ופשוט י"ל דעת הרא"ש דידעו דמה"ת ע"י מלח ל"ח חמץ גמור רק דרבנן ולכן ל"ק מתודה ומנחות דידעו דרבנן א"י להחמיר עתוס' שבת דף מ"ב ומהרש"א זבחים צ"ה גבי קדירות מקדש ולכן רק הקשה מיוצאין בה לשם מצה בפסח כמש"כ לעיל אדברי מהרש"א:
עוד י"ל דכונת רא"ש בשאר מנחות במקום זריזין לכן שרי במלח אבל כאן כיון דקתני נמכר בשוק דמזה מוכח דל"ב זריזין ולא במקום זריזין שפיר מוכח דאין מחמיץ [אך יקשה קו' אחרת מהא דדף נ"ז דפריך אלחה"פ דמ"פ אין מחמיצין הא אפשר להחמיץ ע"י מלח ול"ש לומר זריזין דאדרבה רוצה הוא להחמיץ] ודו"ק:
אמנם הנה הצ"ק דחי דברי הבה"ז והעלה דמנדה אין מוכח דמעשיהן בחוץ די"ל דלא היתה אופה אלא לשה ועורכת אבל האפי' יכול להיות בפנים א"כ אין מזה הוכחה לשיטת רבינו ולכן אמינא שטעמו של רבינו הוא דמבואר בדבריו בפי"ב דילפינן בפנים בכל מנחות מקרא דיחזקאל וכיון דתודה לא איקרי מנחה ממילא ל"ב פנים אח"ז ראיתי בס' מחנה ראובן פסחים דף ל"ו שכ' כן כדברי:
חוץ
לעזרה. וכ"מ לא כתב המקור ובבה"ז במנחות דף ע"ה כתב להוכיח ממנחות דף ע"ח דפליגי ר"י ור"ל באי הלחם חוץ לחומת העזרה דלר"ל לא קידש ולרי"ו קידש ואי אפייתן בפנים נפסול ביוצא והביא גם סתירה לדברי רבינו מדף פ"ח דקאמר דרביעית לתודה אין צריך דשחיטה מקדשו ולא אמר משום דחוץ הוא ואני אומר מכאן אין הוכחה ומהתם אין סתירה ולדעתי דבריו תמוהים וכי לא ידענו דתודה נאכלת בכל עיר ולא נפסל ביוצא א"כ מאי צריך להוכיח מפלוגתא דרי"ו ור"ל וע"כ שדעתו שבודאי לאחר שחיטה אין צריך פנים ולא נפסל ביוצא דדמי לבשר תודה גופי' דמותר ביוצא אבל בשעת שחיטה תיבעי פנים אי אפייתן בפנים כמו בבשר תודה דבעי פנים בשעת זריקה ופסול ביוצא הנה באמת גם בבשר תודה לפני זריקה שיצא פליגי רי"ו ור"ל בזבחים דף צ"א דלרי"ו לא נפסל ביוצא א"כ ה"נ לא נפסל בשהוא בחוץ בשעת שחיטה אף דבעי לכתחלה פנים כיון דאפייתן בפנים וכן הדבר מבואר בירושלמי פ"ו דיומא דרי"ו ור"ל לשיטתם בההוא דבשר שיצא לפני זריקה דלא נפסל משום דסופו לצאת ורבינו בפ"ח מפסהמ"ק פסק ג"כ דלא נפסל ביצא לפני זריקה א"כ אין הוכחה לשיטתם דאין אפייתן בפנים וכן להיפוך אין סתירה מדף פ"ח דיש לומר דל"ש לומר חוץ הוא דהרי צריך להניף ד' חלות בפנים כדאיתא דף פ':
אולם נראה להוכיח דאפייתן בחוץ מפסחים דף ל"ז אמרינן עשאן למכור בשוק יוצא בהם ידי חובתן הרי דחולין הם קודם שחיטה דרק שחיטה מקדשתן ואין צריך לא קדושת תנור ולא קדושת כלי א"כ איך מכניסין חולין לעזרה דחולין גמורים הם בשלמא הא לא קשה הא כיון דאופין בתנור קודש א"כ תנור מקדש איך יוצא בהן די"ל דאין תנור מקדש שלא מדעת בפרט כיון דא"צ קדושת תנור אבל עכ"פ חולין בעזרה הן וע"כ אפייתן בחוץ אולם אכתי אין הוכחה דדוקא אפייתן בחוץ דיש לומר היכא דאופה למכור בשוק יכול לאפות בחוץ בתנור חול אבל יש לומר איה"נ באופה תודה לעצמו להביא עם הזבח אופה אותו בפנים וכ"כ רש"י פסחים דף מ"ז אבל תוס' מנחות דף מ"ו כתבו דאופה תודה בשל חול [דכשאופה להביא עם הזבח דהתודה קדוש עכ"פ קד"ד אופין אותו בפנים] ובזה ניחא ג"כ הוכחת הבה"ז מהא דנדה דשפחת ר"ג היתה אופה דאיירא בתודה שלא הפריש עדיין הזבח רק הכנה בעלמא וזה הי' דרכם לאפות בחוץ:
והנה הקו' מפסחים הנ"ל כבר עמד ע"ז אדאמ"ו הגזצ"ל באו"ח סי' תנ"ט דמשם מוכח דאופין בחוץ ולכאו' ע"ז הי' אפשר ליישב כמוש"כ דהיכא דלא הי' בהן קד"ד איירא ע"כ אז אין תנור מתקדש כלל דאף אי תנור מקדש שלא מדעת היינו כשהוא קדוש קד"ד עכ"פ אבל חולין אין כלי שרת מקדש כמוש"כ תוס' מנחות ע"ט וכן מוכח מתוס' פ"ט שכתבו אמאי לא מדדו למנורה בשמן של חולין והרי מנורה כ"ש ומקדש לשמן כמוש"כ תוס' בדיבור הקודם וע"כ דאין מקדש כשהוא חולין אך אכתי קשה אי חולין הו' איך רשאין לאפות בתנור של קודש הא מועל וכן ראיתי שהקשה אדאמו"ר הגזצ"ל בחיור"ד בהשמטות אי נאמר דתנור אין מקדש שלא מדעת א"כ מעל ולפמש"כ קשה יותר דאף אי מקדש שלא מדעת חולין אין מקדש וא"כ הרי מועל כשאופה חולין בתנור של הקדש וע"כ כמוש"כ דהא דעשאן למכור בשוק איירא באפה בחוץ כיון שלא קדוש קד"ד:
ואמנם מה שרצה אדאמו"ר הגזצ"ל ללמוד מכאן דאפיית לחמי תודה בחוץ בזה אין מתורצת הקו' לפירושם שם להדיא דהי' מסיקין התנור של קודש למנחות וללחמי תודה וא"כ עדיין הקו' עומדת על פירש"י א"כ מעל כשמוכר שלא לשם תודה:
ולכן נראה שדעת רש"י דהתנור לא הי' כ"ש כלל ולא הי' ממעות ההקדש ולא הקדשיהו קד"ד וגם לא לקחו אותו רק משירי הלשכה דאין מועלין בשירי הלשכה והא דתנור מקדש היינו דוקא בשתי הלחם ולחה"פ דבעינן אפיי' בפנים ואפי' בכלי וכיון דתנור של מתכות הי' הוא מיקרי כלי דלא כתוס' מנחות ע"ה וכיון דנאפה בכלי מתקדש בשעת אפיי' בשעת קרימת הלחם כדאיתא בדף נ"ה אבל לא דהכלי מקדש אלא דעי' הקרימה נתקדש אבל תודה לא בעי כלי דלא מיקרי מנחה א"כ אי נאפה בפנים לא מפני שצריכה פנים או כלי אלא כיון שהתנור הי' בפנים ע"כ הי' אופין גם הלחמי תודה בפנים וכיון דל"ב כלי לא מתקדש בשעת קרימת הלחם ומעילה ל"ש דהתנור אין בו קדושה כלל ודו"ק היטב: