ניתז
מן הבגד וכו' ניתז על בגד טמא א"צ כיבוס וכו'. ובכ"מ הקשה דהו"ל לפסוק כרבנן דסברי בניתז על בגד טמא טעון כיבוס וכ' הרי"ק ואפשר דסובר רבינו שאין הדבר מוכרחת לרבנן שאין דנין טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה לומר שמי חטאת שנטמאו יטהרו שמפני זה יסברו שאם ניתז על בגד טמא שטעון כיבוס שאפשר שלאו הא בהא תליא ומ"מ ודאי שר"א שדן שם טומאה קדומה מטומאת שעה א"כ יסבור שגם כאן שאין טעון כיבוס כמו נפסל קודם שניתז הלכך הכי נקטינן או אפשר שגי' אחרת או שיטה אחרת היתה לרבינו באותה סוג' או אולי לשון רבינו מוטעה וצ"ל טעון כיבוס ובס' ע"א כ' ליישב שרבינו מפרש דלא כפירש"י דהנה בעי מיני' רמב"ח מר"ח ניתז על בגד טמא מהו אמר ר"ה מדקא בעי לי' הכי ש"מ הי' לו שעת הכושר ונפסלה א"ד טעון כיבוס ה"מ בזה אח"ז אבל בב"א לא או דילמא ל"ש א"ל פלוגתא דר"א ורבנן אליבא דרבה וכדקא מתרץ אביי דתניא ר"א אומר מי חטאת שנטמאו מטהרין ואמר רבה ר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה וכו' ור"א ורבנן במאי קמיפלגי אמר אביי בדנין טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה קמיפלגי מר סבר דנין ומר סבר אין דנין רבא אמר דכו"ע אין דנין וקשיא לי' לרבינו אם איתא לפירש"י נמצא שסובר ר"א בטומאה קדומה דאין טעון כיבוס וזה דלא כר"ע רבו דלר"ע אמרינן לעיל היתה לה שעה"כ ונפסלה דמה טעון כיבוס דאפי' נפסלה קודם נפילה על הבגד אפ"ה ט"כ וכ"ש כשבאין פסול ונפילה בב"א שטעון כיבוס ובגמ' אמרי' דר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה וכו' ומשום זה מפרש רבינו הסוג' דלא כפירש"י והכי מפרשה ר"א סבר ילפינן טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה וכ"ש הוא דיליף טומאה שבאותה שעה מטומאה קדומה מאחר דר"ע סבר נפסל קודם שנפל על הבגד טעון כיבוס סברא הוא דמכ"ש אם טומאה ונפילה כאחד דטעון כיבוס כיון דר"א בשיטת ר"ע אמרה ע"כ לומר שסובר ר"א בנטמא הדם מקודם דט"כ כר"ע רבו וכ"ש בטומאה שבאותה שעה ורבנן סברו אין דנין טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה ומשום הכי מי נדה שנטמאו אינם מטהרין אבל טומאה שבאותה שעה מטומאה קדומה ילפינן וכיון דרבנן ס"ל דם חטאת שנפסל קודם שנפל על הבגד אעפ"י שהיתה לה שעת הכושר א"ט כבוס ה"נ אם הותז דם חטאת כשר על בגד טמאה א"ט כיבוס ואין להקשות א"כ איך מטהרין מי חטאת את הנדה י"ל דגלי קרא שמטהרין כמש"כ רבינו פי"א מפרה שנאמר והזה הטהור על הטמא למדת שהז' מועלת לו אע"פ שהוא טמא וא"ש דרבינו כרבנן את"ד:
הנה במה שהוקשה הכ"מ הנ"ל נהי דלא איפשטא מ"מ מספיקא הו' לי' להחמיר ולהטעינו כיבוס ושמא י"ל דכיבוס במקום קדוש אינו דרך כבוד כלפי מעלה ומספיקא לא מזלזלין בי' ויותר י"ל כיון דסתם לן תנא דלא כר"ע ואסור אי בתראי נמי לא ס"ל כר"ע הא איפשטא איבעיא איפכא מלוי ובס' ח"נ כ' ע"ז שותי' דמרן לא ידענא דנהי דלא ס"ל כר"ע מ"מ הספק במקומו עומד דלמא אוספו וכשר טעון כיבוס או דילמא אוספו ופסול ואינו טעון כיבוס הבגד השני ובס' ע"א כ' ליישב דהנה בגמ' איתא בעי מיני' לוי ניתז מבגד לבגד מהו קמא אידחי לי' לכיבוס או דילמא לא א"ל זו שאלה טעון כיבוס ממנ"פ אי אוספו וכשר הא כשר ואי אוספו ופסול אנא כר"ע ס"ל דאמר היתה לו שעת הכושר ונפסלה דמה טעון כיבוס ויש להקשות מה השיב לו לוי תינח אי מבעיא לן אליבא דר"ע אבל אי מבעיא לן אליבא דרבנן אוספו כשר או פסול הבעיא במקומו עומדת והי' ראוי לדחות ולומר כי קמבעיא לן אליבא דרבנן אי אוספו כשר אי פסול ונראה דמהא"ט רבינו מפרש לה בדרך את"ל א"כ לפי"ז לא מספקא לן אלא אי הלכה כרבנן או כר"ע אבל הא דמבעיא לן אוספו כשר או פסול השתא פשיטא לן דאוספו פסול דלא דמי לנשפך מן הכלי על הרצפה ואוספו דכשר דשאני התם דלא נדחה לדבר אחר אבל זה דנדחה לכיבוס בהתזתו על הבגד הראשון פסול והיינו את"ל ופשט לי' לוי דאנא קיימא כר"ע נמצא אנן דקיימ"ל כר"ש משום דסתם מתניתין כוותי' איפשטא שפיר האיבעיא ולזה נתכוין הכ"מ להביא לשון רש"י באת"ל את"ד:
ובמה שתמה הכ"מ הא קיי"ל כרבנן דר"א דאין דנין טומאה קדושה מטומאה שבאותה שעה וה"נ אין דנין טומאה שבאותה שעה מטומאה קדומה וביותר קשה הא רבא מסיק דלכ"ע אין דנין ועוד דלפי מש"כ הוא ז"ל בפי' המשנה דפרה דר"ע ורבנן בקלוטה כמי שהונחה פליגי א"כ בלא"ה לא שמעינן מר"א דדנין אלא כרבה דר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה דכמונח דמי:
Loading...
8:9
1
Loading...