חטאת
שנפסלה אין דמה טעון כיבוס וכו' אי זה הי' לה שעת הכושר שנפסלה בשחיטה או בזריקת הדם. הנה מדקרי לזריקת דם בפסול לא הי' לו שעת הכושר מכלל דלנה דקרי' הי' לו שעת הכושר היינו לן הבשר והיינו כשיטתי' בפ"ג מה' מעילה כמ"ד היתר אכילה שנינו וקשה מאי איירא דלן אפי' לא לן נמי דקרינן בי' אשר יזה מדמה ולא שכבר הזה ועוד קשה האיך כתב דזריקת פסול אינה טעונה כיבוס מכלל דזריקת כשר טעונה כיבוס והא גמרא קפריך אהא דתנן נזרק ופסול וקאמר דלאו דוקא ור"א קמשני דמתניתין אתא לאשמעינן דפסול עושה שירים אבל קושטא הוא אפי' זרקו כשרים אינה טעונה כיבוס וי"ל דהא דאמרינן אשר יזה ולא שכבר הוזה היינו שבא למעט שאם ניתז הדם על הבגד אחר זריקה אפי' זריקת בשר אינה טעונה כיבוס אבל אם ניתז קודם זריקה ואח"כ זרקו טעונה כיבוס וע"ז קתני במתניתין דאם חטאת פסולה אין דמה טעון כיבוס בין שהפסול אירע קודם שהיתה לה שעה"כ דהיינו בזריקה למ"ד היתר אכילה שנינו בין שהפסול אירע אחר שהי' שעת הכושר דהיינו אחר זריקה שלן הבשר אם נטמא אבל אם לא לן הבשר טעונה כיבוס כיון שניתז קודם זריקה אבל קשה א"כ מאי פריך הש"ס הא קיבלו וזרקו כשרים דמה טעון כיבוס קרי כאן אשר יזה דילמא מתניתין איירא כשניתז קודם זריקה ולכן דוקא זרקו טמאים אינה טעונה כיבוס אבל זרקו כשרים טעונה כיבוס וקרא לא אימעט אלא בניתז אחר זריקה:
והנה על תמיהת הלח"מ דהא רבינו פסק ב"ה ט"ז כרי' מדכתיב אותה למעט תרומה מכלל דקדק"ל טעונין מוש"ט כתב בצ"ק לתרץ דפסק כר"י ולאו מטעמי' מדאיצטריך אותה רק דיליף מהקישא דזאת התורה לכל בלוע ומוש"ט משום בלוע הוא ואמנם למש"כ תוס' הא דמוקמינן ההיקש לענין מוש"ט ולא אכיבוס הו' רק משום דחזינן דכל כלים בעינן מוש"ט משום בלוע מדכתיב אותה וא"כ לרבינו דס"ל דמכח הקישא בעי מוש"ט יקשה נוקי הקישא לכיבוס:
אך נראה דהנה סברת התוס' שכתבו דמדכ' אותה חזינן דתליא בבלוע מוקמינן הקישא לענין בלוע לא אכיבוס לכאו' הא אף אי לאו אותה הא מצינו כבר דתורה הצריכה הגעלה בשאר איסורין בגוע"כ א"כ בפשוט הו' יכולין לתרץ דמסתבר לאוקמא אבלוע דכן מצינו בשאר איסורין ונראה דכונת התוס' כך דהא באמת בעי בגמרא אי תורה אסרה בישול בלא בלוע א"כ אי לאו אותה הו"א דקדשים באמת שאני משאר איסורין דבעינן הגעלה דהכא אסרה תורה בישול בלא בלוע א"כ הוא רק גזה"כ כמו בכיבוס א"כ אז הו' מצינן להקשות דנוקי הקישא לכיבוס ואותה למעט מוש"ט דהא אף בבישול בלא בלוע אסרה תורה וא"כ לשיטת רבינו דס"ל דהאי בעיא דבישול בלא בלוע רק בחטאת א"כ בשאר קדשים שפיר רק משום בלוע צריך מוש"ט ושפיר יש לומר גם בלא אותה מוקמינן יותר הקישא למוש"ט מלאוקמא אכיבוס כיון דמוש"ט הא איתא בכל איסורין דצריכא הגעלה משא"כ בכיבוס דלא מצינו בשאר איסורין:
הנה רבינו פסק בין הי' לו שעה"כ בין לא הי' שעה"כ צריך כיבוס והיינו כר"ש ותמה בלח"מ כיון דפסק קדשים קלים צריך מוש"ט א"כ צריך אותה למעט תרומה א"כ איך פסק כר"ש דאין חילוק בין הי' לו שעה"כ ולכאורה יש ליישב דא"צ קרא למעט תרומה ממוש"ט די"ל רק בקדשים גז' הכ' דהרי באמת הו' לן לומר דמה"ת ברובא בטיל במב"מ אלא דגזה"כ דצריך מוש"ט בקדשים כמו שתי' בס' עבודת הגרשוני על דברי תוס' חולין דלכן נעשה גיעול משום דמה"ת ברובא בטיל ובקדשים אוקמוה אדאורייתא וא"כ הא דצריך מוש"ט ע"כ גזה"כ וא"כ בתרומה מהיכא תיתי דיצטרך מוש"ט כיון דמה"ת מב"מ ברובא בטיל וגמ' קאי רק לר"י דסובר מב"מ ל"ב לכן צריך קרא לתרומה ור"ש השיב אף אי מב"מ ל"ב כר"י דאפ"ה א"צ קרא לתרומה דנתמעט כמו קדשים קלים אך יקשה עד"ז חדא דהרי רבינו ע"כ דרש אותה למעט תרומה דהא כ' בסוף ה' תרומה דא"צ רק הדחה ואי משום מב"מ בטיל הו' אסור עכ"פ לכתחלה בהדחה בעלמא דהא אין מבטלין איסור לכתחלה [אך י"ל מה"ת מבטלין לכתחלה אלא דע"פ יקשה כין דליכא קרא למעט בפירוש מהגעלה יאסור מדרבנן עכ"פ] אך גם לזה י"ל דרבינו סובר כמ"ש הפלתי דבבליעת כלים טעכ"ע ל"ד דג"כ חידוש הוא דא"א דלא פגמה פורתא וא"כ א"צ קרא למעט תרומה דבלא"ה אינה מדמעת מה"ת וא"צ הכשר כלל כיון דמה"ת אינה מדמעת לא החמירו רבנן בתרומה שתהא מדמעת אלא אי קשיא הא קשיא דהרי בגמ' מוכח אי לאו אותה למעט תרומה ממעטינן קדשים קלים מקודש קדשים וא"כ כיון דלית לי' אותה לתרומה דצריך להי' לו שעה"כ ג"כ אין טעון כיבוס מנ"ל קדשים קלים [עתוי"ט דנפקי מהקישא דהקשו כל קדשים להדדי] ונראה ליישב דרבינו סובר הא דמוכח מגמ' דלר"ש דלית לי' אותה לתרומה ממעטינן מקודש קדשים קדשים קלים היינו למ"ד מוש"ט בצונן וא"כ צריך הגעלה כדין גיע"כ א"כ רק ממעט קדשים ממוש"ט בצונן ואיה"נ דהגעלה בעי אבל למ"ד בחמין א"כ לית לי' דדמי קדשים לגיע"כ כיון דאין משכחת איסור נותר בלא שתפגם קצת בלינת לילה א"כ כיון דא"צ הגעלה א"כ בלא"ה מסברא ידעינן דאין למעט קדק"ל ממוש"ט בחמין דעכ"פ מסברא דבעי הכשר ואי ממעט מוש"ט א"כ לא ליבעי הכשר כלל והא לא מסתבר לכן אין למעט כלל קדשים קלים דלא יצטרך מוש"ט:
אלא דאכתי יקשה מתרומה דחזינן דליכא קרא למעט תרומה אפ"ה ממעטינן מהגעלה יען דטעכ"ע ל"ד אף בכלי נחושת וכמש"כ וא"כ כן בקדשים קלים יש לומר דנתמעט מקודש קדשים ממוש"ט אף דגם הגעלה א"צ אך י"ל דבודאי בתרומה דטעכ"ע ל"ד ונתמעט מסברא דא"צ מוש"ט ולא הגעלה מה"ת אבל בקדק"ל דבקדשים טעכ"ע דאורייתא מיקדש א"כ מסברא דיצטרך או הגעלה או מוש"ט בחמין ולכן אין למעט מקודש קדשים קדק"ל רק למ"ד מוש"ט בצונן דאז נתמעט רק למוש"ט אבל הגעלה איה"נ דצריך וכמו שכ' בפ"ת לענין תרומה למעט מוש"ט בצונן אבל הגעלה צריך כן כאן לענין קדשים קלים ממוש"ט בלא אותה רק מקודש קדשים אבל הגעלה איה"נ דצריך וכפירש"י במשנה דף צ"ה אך יקשה לזה ממש"כ רבינו דחטאת בכלי גללים וכ"א א"צ רק הדחה הרי דגם בקדשים טעכ"ע ל"ד רק היכא דגלי קרא דבעינן מוש"ט א"כ גלי קרא רק בקודש קדשים לא בקדק"ל ומנא לי' קדק"ל כיון דלית לי' אותה למעט תרומה ונראה ליישב דהנה תוס' חולין דף קי"ב העלו דבקדשים אמרינן כיון דבטיל ברובא מה"ת אוקמוה אדאורייתא והקשה בראש יוסף הא טעכ"ע מה"ת בקדשים מדכ' יקדש ואמנם לק"מ דכ"כ תוס' זבחים דף צ"ו לחלק בין בלוע בכלים לבלוע במאכל כן י"ל הכי בכונת התוס' בבלוע בכלי טעכ"ע ל"ד דלא ילפינן מיקדש [ובזה יש תשובה נמי לדברי הש"ך בנקה"כ שכ' לחלק דאחר שנעשה נותר לא אמרינן דאוקמוה אדאורייתא ולפמש"כ דלגבי כלים לא ילפינן מקודש א"כ גם לאחר שנעשה נותר יש סברא לומר דמה"ת בטיל ברוב ואוקמוה אדאורייתא] א"כ לפי"ז י"ל דבכ"ג וכ"א סגי בהדחה דבבליעת כלים טעכ"ע ל"ד ובטיל ברוב ואוקמוה אדאורייתא [וכהא"ג העלה בחו"ד סי' צ"ג] וא"כ רק בכלי חרס גזה"כ דבעי שבירה אבל בכ"ג וכל אבנים הדרא לדינא דאוקמוה אדאורייתא והבן:
והנה ראיתי לראש יוסף שם שכתב ליישב שיטת רבינו דל"ב שבירה רק לחטאת משום דרבינו איירא מעקב אכילה דמוש"ט הוא עקב אכילה כן שבירה בכ"ח ג"כ עקב אכילה ולכן בשאר קדשים א"צ שבירה עקב אכילה וסגי במוש"ט אבל אחר שנעשה נותר צריך שבירה והנה הרואה יראה בדברי רבינו שלא כ' לענין שבירה בכ"ח דבעי עקב אכילה וכמו שעמד ע"ז בטעם המלך ה' חומ"צ א"כ ליתא לפירושו:
ובספר תורת נתנאל ראיתי לתרץ דפלוגתת ת"ק ור"ש רק בקדק"ל כשלמים דנאכלין לשני ימים ולילה אחת דכבר נפגם בהא ס"ל דא"צ מוש"ט אבל בקק"ל כתודה דנאכל ליום ולילה דעדיין לא נפגם מודה דצריך מוש"ט ובהא כתב רבינו דקדק"ל צריך מוש"ט דגם ר"ש מודה בהא עיי"ש וא"ש: