בגד
שניתז וכו' כדי מעפורת הוא רק מדבריהם. ובלח"מ הקשה הא לפי מש"כ רבינו בה' כלים בטלית אפי' נשאר כדי מעפורת וכן הקשה במל"מ ה' כלים ובח"ס בחי' לחולין דף קנ"ג כתב שהמעיין בלשון רבינו יראה דס"ל למסקנא דאפי' נשאר מעפורת נמי טהור י"ל עכ"פ מדרבנן צריך לקרוע כולו אלא משכבר קרע רובו שהוא טהור מן התורה שוב טהור ע"י מחשבתו שחישב לקרוע רובו ולא חיישינן שמא ימלך ולא יחוס ולא יקרע רובו זה ל"ח כיון שלא חס עליו וטבלו בודאי קודם שיקרע רובו לא מהני מחשבתו לקרוע רובו כיון שעדיין טמא מה"ת אך משיקרע רובו שוב אינו אלא מדרבנן לזה מהני מחשבתו לקרוע כולו ואהא קאמר ר"נ דוקא בטבילות יום והש"ס בס"ד לא ידע הך דמעפורת וקמפרש דברי ר"נ ארובו קאי וחיישינן שלא נקרע רובו ויטמא בין חיצון לרובו ק' קו' ש"ס וצריך לדחוקי מתניתין בטרפה ולא בנבילה אבל למסקנא ל"ח להא אלא חיישינן שלא יקרענו כולו אח"כ וימלך ממה שחשב לקרוע כולו וא"ש פסקי רבינו עכ"ל.
הנה מבואר בשמעתין דדבר הנטמא בחוץ א"א להטבילו בחוץ משום דכתיב במקום קדוש ויש לתמוה טובא למה לא שרי לטבול בחוץ הא טבילה לא הו' כיבוס דכיבוס הוא ע"י שכשוך כמבואר בשמעתין וא"ל הא רבא אמר דשרייתן הוא כיבוסו הא חזינן לרבינו דלא הביאו בפכ"ב מה' שבת הא דרבא א"כ לית לי' דרבא א"כ יטבלנו בחוץ ואח"כ יכנסנו לפנים לכבסו ועוד קשה לי אפי' נאמר דשרייתו היינו כיבוסו זה יתכן רק אי מכוון לכבסו משא"כ כאן בטבילה זו שאין מכוין לכיבוס לא שייך לומר שטבילה יהא כיבוסו וכ"כ בתוס' רי"ד על ביצה דף י"ח דלכן לא אמר בטבילת כלים הטעם משום כיבוס יען דאין מכוין לכך וא"כ יש לתמוה טובא אמאי לא יטבול בחוץ וא"ל דמבטל מ"ע דכיבוס במקום קדוש כיון דאין מכוין לכיבוס הו' דבר שא"מ דשרי ולכן אומר בודאי בדבר שא"צ לכבס אמרינן דטבילת בגד לאו היינו כיבוס אבל כאן דצריך כיבוס א"כ נהי דלא נתכוין לכיבוס אבל עכ"פ ל"ש כיבוס בפנים דאין כיבוס אחר כיבוס וא"א לקיים עוד הכיבוס בפנים ולכן אף דבעלמא שרייתו לאו היינו כיבוסו כאן ל"ש כיבוס בפנים דאין כיבוס אחר כיבוס:
כדי
מעפורת. והנה בלח"מ הקשה דרבינו סותר עצמו דכאן בנשתייר כדי מעפורת טמא מדרבנן עכ"פ ובה' טומאת מת פסק דאפי' נשתייר כדי מעפורת כיון שנקרא רוב טהור וכ' בלח"מ דהרי לכאו' קשה למה פסק כאן כלישנא קמא ורק תי' דלא פליגי כי הני תרי לישנא לא איירא בחד גונא דשם איירא שטבלה ולכן בשייר כדי מעפורת ג"כ טהור ואידך איירא בלא טבל ולכן כשנשאר כדי מעפורת טמא ולכן כאן מסתמא איירא אפי' בלא טבל לכן בשייר כדי מעפורת טמא מדרבנן ובמל"מ תמה א"כ אמאי לא הזכיר רבינו דאם לא טבל ולא שייר כדי מעפורת ג"כ לא גזרינן ואני אומר דהנה לישנא דא דסובר אפי' בשייר טהור קאי אר"נ בטבל ומינה בלא טבל טמא אלא אפי' בלא שייר כיון שלא טבל ובזה פליגי אלשון אחר אבל אידך מ"ד דסובר דהא דטמא דוקא בשייר כדי מעפורת איירא בלא טבל זה סובר גם בלא טבל רק כדי מעפורת ובטבל טהור אפי' בשייר כדי מעפורת וא"כ באמת פליגי כפשטי' דשמעתין כמו שהקשה במל"מ אבל רק בלצדדין פליגי והנה אמש"כ לח"מ דמסתמא איירא גם בלא טבילה ותמה במל"מ דאי אפשר לטבילה דא"כ יש כאן כיבוס ואינו במקום קדוש ולדעתי דברי משל"מ מוכרחין דהרי שם בסוגי' מבואר דכיבוס רק בז' סממנין או דמערב ברוק טפל וא"כ אין עולה טבילה במקום כיבוס ומה שהקשה ע"ז דאי דאין טבילה עולה במקום כיבוס יטבלנו בחוץ ואחר שקיעת החמה יכנסנו ויכבסנו ול"ל לקרוע י"ל אי בשאר טומאה ה"נ אבל איירא בנוגע במת שטמא ז' וכהא"ג איתא בתוספתא דכלים הובא תוס' שבת דף ט"ז ועוד קשה דא"כ גם בהך דשבת ודחולין ל"ל לקרוע או לשברו כיון שיכול להשתמש למחר וע"כ צריך לומר דצריך אותו לתשמישו א"כ גם בב"כ י"ל דמי לא משכחת בצריך אותו היום בליכא כהן אחר וצריך הוא להקריב היום.
והנה במל"מ תי' דלכן במעה"ק כתב רבינו דטמא דסובר דשם לא מהני קריעת רוב וכל שנשאר כל שהוא טמא יען כיון דשם איירא ע"כ בלא טבילה דאי בטבילה היינו כיבוס ובלא טבילה אינו טהור ברובא ועוד תי' כיון שאין יכול לגמור אין טהור ברוב דרק כשגמר טהור למפרע והקשה ע"ז דא"כ למה הקשה ממ"ד דשייר כדי מעפורת טמא הא לכ"ע בלא טבילה שאין דעתו לגמור אין טהור ברוב נראה מדבריו דסובר דמאן דמטהר בכמע"פ היינו עכ"פ ברובא או בהי' דעתו לגמור וכאן לא שייך זה וכן משמע מגמרא דחולין ואפי' בלא נשתייר כמע"פ אין טהור כיון דרוב לא מהני נראה דסובר באין נשאר כמע"פ דטהור רק אם נקרע רוב אולם הקשה לפי"ז בקרע רוב טהור מה"ת א"כ איירא ר"נ בטומאה דרבנן ואפ"ה גזר ובגמרא משמע דאיירא בטומאה מה"ת ותי' דסוגי' דחולין חולק דבעינן כולה והיכא דאין דעתו לגמור טמא מה"ת ברובא וקשה לי טובא ותחילה נציע דברי גמרא בחולין קכ"ג קרע בגד ולא נשאר רק גע"ג טהור מטומאה ראשונה אף דראוי' לקבל טומאה ועיי' פירש"י שמדמה לכ"ח שג"כ יצא מטומאה ראשונה אף דאם ראוי' לתשמיש למלאכה מקבל טומאה מחדש [ומפרש שם דזה רק באם טבל עכ"פ אף דטבילה מזיק לבגד הרי דלא חס כדי לטהרו הה"ד דלא יחוס לקרוע עד גע"ג אבל בלא טבל חיישינן שיחוס לקרוע עד גע"ג ופריך רבא א"כ יאמרו טבילה בת יומא ועוד עולת עוף ג"כ ניחוש דלא יבדיל רוב ותי' הגמרא דקרע מעיד שמטהר ולא גזרינן שיאמרו טבילה בת יומא ובלא יבדיל לא חיישינן דכהנים זריזים הם וקשה לי מהך דשמעתין דקתני במשנה קרעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש ומביא בגמרא דאין רשאי לגמור כולו דאל"כ לא הו' בגד ואין צריך כיבוס במקום קדוש וא"כ לר"נ אף שטבל ואין חס מאי הו' כיון שאין רשאי לגמור יש לחוש דלא יעשה רוב [ולרבינו פכ"ג מט"מ הביא הך דחולין ומפרש לה דלא עביד כולה דבעי לקרוע כולה הרי אפשר לגמור] וא"כ מאי פריך מעולת עוף עדיפא הו' לי' להקשות דא"כ גם בטבל כיון דבבגדי כהונה אין רשאי לקרוע כולה נגזור דלא יעשה רוב ולדעת רבינו מהכא אלימא הקו' דהא דפריך מעולת העוף הו' רק משום חששא דלא יעשה רוב יען דאין רשאי להבדיל ומבגדי כהונה אלימא הקו' דלא יעשה רוב וטמא מה"ת וכן יקשה עכ"פ אי אפשר לגמור א"כ מדרבנן עכ"פ טמא עדיין והיינו לפמש"כ משל"מ מה"ת ברוב יצא מכלל טומאה רק מדרבנן טמא רק יש לומר דמשום מצות כיבוס מכניסו טומאה מה"ת ולכאו' יש ליישב דל"ש לגזור דלא יעשה רוב משום מצות כיבוס לא גזרינן אלא דקשה א"כ מאי פריך מעולת עוף גם שם יש לומר משום מצות מליקה לא גזרינן ולמסקנא יש לומר דבאמת גבי כיבוס שייך נמי כיון דנעשה במקום קדוש לא גזרינן דזריזים הם מעתה קשה לפמש"כ המל"מ הנ"ל דסוגי' דחולין פליג א"כ קשה כקושיתינו דאף בטבל ג"כ נגזור כיון דאין רשאי לקרוע כולה א"כ אין דעתו לקרוע כולה וטמא מה"ת.
והנה בהאי דחולין קשה לי עוד לפמש"כ רבינו פי"ז מכלים לכן גזרו על טומאה ישינה שתחזור לטומאה ראשונה כי יאמרו שבירתו מטהרתה וטבילה מטהר כמו שבירתו מטהר בו ביום כך טבילה נמי מטהר בו ביום ואין צריך הערב שמש ולפי"ז יקשה דמה הו' דקרע מוכיח עליו הרי לשיטתו החשש שיאמרו שגם טבילה מטהר כמו קרע ועוד למה הקשה רבא דיאמרו טבילה בת יומא הא בלא"ה יקשה אמשנה דקרע בגד גע"ג טהור וקשה דיאמרו טבילה בת יומא כמו קריעה מטהר בבת יומא ונראה דרבינו לא אמר האי גזירה אלא בחזר והתיכן שוב הכלי שלם כמו בטבילה אבל בקרע או שברו אף שראוי' לא יאמרו כמו קריעה כך טבילה דלא מיחלפא בשברי כלי ובגדים קרועים.
ודע דקשיא לי דתוס' שם בחולין הקשו מ"פ מעולת עוף הא גזה"כ ותי' דס"ל דסגי ברוב מצומצם ע"כ קשיא לי' דנגזור דליבעי רוב הנראה לעינים וקשה לי לפי"ז הא דפריך בירושלמי חלה הובא בתוס' קידושין ל"ח דיבוא עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש הא הכא אי אפשר רק בכזית מצומצם דאי יקח יותר מהשיעור יעשה איסור בלא מצוה וע"כ יטול רק שיעור מצומצם א"כ יגזור פן יקח פחות מכשיעור אמנם בלא"ה תמוה דבחולין דף כ"ט מסיק דבכל מקום בעינן רוב הנראה לעינים.