בד"א
שבישל בהן אחר זריקה וכו'. והנה יש להתבונן הא עכ"פ נעשה נותר דאחר שזרק הותר הכל ואחר שעבר זמנו נעשה נותר ואיך רשאי להשתמש בלי מוש"ט והנה אי אמרינן דמוש"ט גזה"כ משום דכשנעשה נותר כבר איפגם ומדינא דלא חל שם נותר ניחא דיש לומר דבנתבשל קודם זריקה ליכא גזה"כ ולא חל עליו איסור נותר וכן אי אמרינן דבליעת כלי ישראל טעכ"ע ל"ד ואף בקדשים ל"ד וכמש"כ בחוו"ד סי' צ"ג ניחא ג"כ דגזה"כ רק אחר זריקה אלא דיקשה דהכא בשעת בליעה כבר נאסר משום קדשים שקודם זריקה לא שייך לומר דהתירא בלע ועוד איך אפשר לבשל אחר חטאת שלמים באותו יום דאכתי לא איפגם אלא דיש לומר לפי מה שכתבתי לבאר דבמקדש דמב"מ אוקמוה אדאו' א"כ מוש"ט גזה"כ כמוש"כ עבודת הגרשוני אמנם גם לפי מה שביארנו דלמאן דס"ל דבת יומא א"א דלא פגמא פורתא דע"כ לומר דחשיב התירא בלע משום דלאחר זריקה הא פקע האיסור שהי' קודם זריקה ואיסור חטאת לזרים נמי לא חל עד אחר זריקה א"כ לא מצי לחול איסור חטאת לזרים אבלוע שכבר נפגם במקצת אך יש לפרש שכונת רבינו שאין צריך מוש"ט עקב אכילה אבל ודאי צריך הגעלה משום איסור נותר לאחר זמן איסורו:
ובזה יש לתמוה אמש"כ בחס"ו סי' קי"ד דסכין של שחיטה מחטאת ושלמים צריכה מוש"ט וכן בסכין של שחיטה שלא יהא בליעת שלא למנויו גבי פסח ותמוה הא לפני זריקה אינו צריך מריקה ושטיפה:
עוד יש להתבונן הא הו' רק חום בית השחיטה דלא הו' כבישול ובמוש"ט הא כתיב אשר תבושל בו וא"ל הא עכ"פ יש בו בלוע וצריך מוש"ט משום בלוע בלא בישול כמו ע"י עירוי דצריך מריקה ושטיפה אכתי לדעת ר"ת דסובר עירוי מבשל אבל בית השחיטה דלא הו' בישול אין צריך מוש"ט אחר זה ראיתי בשו"ת כס"ו שכתב בפשיטות דסכין של שחיטה אין צריך מוש"ט דלא הו' בישול אלא ע"י חום אש ופלא שלא הביא דברי אביו זצ"ל בשו"ת חס"ו והנה אין לומר דמפרש דברי רבינו דהגעלה בעי ורק מריקה ושטיפה איתמעט לפני זריקה כנ"ל דזה דוחק דנראה להדיא מדבריו דצריך מוש"ט כדין קדשים בחמין שלא ע"ג האש דהגעלה היינו בחמין שע"ג האש:
יציבא מילתא דסכין של שחיטה אין צריך מוש"ט לפי"ז מיושב הא דהוקשה בכס"ו אמאי לא נקט במשנה סכין של שחיטה צריך מוש"ט דקודם זריקה אין צריך מוש"ט:
ולחומר הנושא נראה ליישב דברי החס"ו ז"ל דאיכא איסור בלוע מחטאת דאסור לזרים אף דאיסור חטאת לזרים ג"כ לא חל רק אחר זריקה הא עכ"פ ל"ש לומר התירא בלע דלפני זריקה נמי הא אסור משום קדשים שלפני זריקה לכן בעי מוש"ט והא דלא קתני במשנה סכין של שחיטה יש לומר דמשנה לא איירא רק מאיסור בלועת נותר וזה ל"ש בסכין של שחיטה כנ"ל:
כלו
טעון מריקה ושטיפה. הנה בגמ' איתא דממעט תרומה דלא בעינן בכל הכלי וכן פסק רבינו סוף ה' תרומה והנה לדעת רבינו ניחא משום דסובר דל"צ הגעלה כלל אבל קשה לי לדעת הפוסקים דצריך הגעלה אפ"ה סברו דסגי במקצת או משום דלא פולטו בכולו או משום דכבולעו כך פולטו [עיי' פלתי סי' צ"ב]:
וקשה לי דהנה בזבחים דף צ"ז אם בישל קדק"ל עם קדק"ד א"צ מוש"ט לקדק"ד משום דבטיל כשאין בנו"ט משמע הא אם כבר בישל קדשים אף שאין הבלוע בכדי נו"ט צריך מוש"ט כגון בליעה דבר מועט במקצת כלי שאין תשמישו בכדי נו"ט כהך דסי' צ"ט שיטת הרשב"א שאין בכדי לבוא לנ"ט צריך מוש"ט א"כ מ"פ גמ' דממעט תרומה מאותה כגון באם בישל בנו"ט לא יבשל בה חולין היכא דאיכא נו"ט וקרא ממעט בליכא בכדי נ"ט אך הדבר נכון די"ל דזהו דמשני הגמ' לא נצרכה אלא לאם בישל במקצת כלי הכונה דבישל דבר במקצת כלי עד כשמבשל בכל הכלי לא יהא בכדי נ"ט כהא"ג בתרומה מיעטה תורה וכדין של רשב"א אבל לעולם דמפעפע בכולו אלא דאף דמפעפע אפ"ה כיון דאיכא ס' נגד כל האיסור א"צ מוש"ט בכולו ומנ"ל לפוסקים דאין מפעפע: