כיצד
מולקין קוצץ ויורד בצפורן ממול עורף אם רצה להוליך ומביא מוליך ומביא וכו' ואם נעקרו הסימנים אינו חושש וכו'. הנה פסק דלא כבני ר"ח דסברי אף מחזיר אלא דמעורף דוקא והקשה בראש יוסף חולין כ' דלכאורה טעמא דרבינו כיון דבגמ' איתותב בני ר"ח ממשנה דכל שכשר בשחיטה פסול במליקה לאתויי דבני ר"ח דפסול ומשני סברי כמ"ד מוליך ומביא פסול במליקה וא"כ לרבינו דמוליך ומביא כשר ע"כ איתותב דבר"ח ומחזיר פסול והקשה ע"ז כיון דרבינו פסק נעקרו סימנים אין חושש ובשחיטה פ"ג פסק דיש עיקור סימנים בעוף א"כ איכא לאוקמי' כשר במליקה פסול בשחיטה לאתויי עיקר סימנים ורישא דכשר בשחיטה פסול במליקה איידי דסיפא כמו דמוקי תחילה לאתויי ציפורן דמחובר דכשר במליקה פסול בשחיטה ורישא איידי דסיפא והא דגמ' לא משני כן משום דר' ירמי' לשיטתו אין עיקור סימנין או כמ"ד א"ש לעוף מה"ת אף בשחיטה אבל לרבינו איכא לאוקמא כך א"כ לא איתותב בני ר"ח כלל ותי' דרבינו סובר דא"א לפרש דרישא אגב סיפא אלא איפכא סיפא אגב רישא וא"כ ל"ש לומר דאתי לאתויי עיקור דאכתי רישא דכשר בשחיטה פסול במליקה ל"ל והא דמוקי גמ' תחילה לאתויי שן מפרש כפירוש שני דרש"י למעוטי שן וציפורן הכונה בתלוש דכשר בשחיטה ופסול במליקה ורישא עיקר וסיפא איידי יעוש"ה:
ואולם באמת רש"י דחי זה דהא מליקה בעינן בעצמו של כהן ובכלי לא מקרי מקרי מליקה כלל ועוד למה נקט שן וציפורן ולא שאר תלוש ונראה ליישב דהנה בירי"ש סי' ו' חקר בציפורן העומד לגזוז ולתלוש אם שחיטתן כשירה או פסולה או חשוב כמחובר או כתלוש והעלה שם בציפורן דאדם דעומד לתלוש חשוב כתלוש כמו דקיימ"ל בח"מ סי' צ"ה ולפי"ז איפכא במליקה פסול דהו' תלוש וא"כ מיושב קו' רש"י דלא נקיט תלוש דבתלוש דעלמא אין בעצמו של כהן לכן נקט בשן וציפורן המחוברין באדם בכהן אלא דדינא כתלוש משום דאיירא בעומד לתלוש וא"ש דכשר בשחיטה ופסול במליקה והנה לכל הפירושים יקשה קו' התוס' משן דבלא"ה פסול דבעינן ימין ולדעתי י"ל דהנה פסול דשמאל דכשר בבמה אפי' עלה לא ירד עיין זבחים פ"ה ומנחות דף ו' אבל פסול דתלוש במליקה אם עלה ירד:
והנה בהא דפריך אבני ר"ח מהא דכשר במליקה פסול בשחיטה הקשה בראש יוסף אמאי לא מוקי דקאי אעיקר דפסול בשחיטה דנעקרו סימנים פסול בשחיטה ובמליקה כשר כדמסיק לקמן ונראה דהנה הטעם דנשמטו הסימנים טרפה משום דאין ראוי לשחיטה כמבואר בתוס' בשמעתין והיינו משום דבשחיטה מוליך ומביא בעינן ובמליקה קוצץ ויורד א"כ אף שנשמטו הסימנים אפשר למלוק לכן למסקנא דמסיק במליקה פסול מוליך ומביא שפיר מצינן לחלק גם עיקור פסול בשחיטה וכשר במליקה אבל לס"ד דמוליך ומביא כשר גם במליקה א"כ לבני ר"ח דסברי מחזיר סימנים אחורי עורף ע"כ דסברי דיש לדמותן מליקה לשחיטה בכל מה דאפשר א"כ ממילא אי עיקור פסול בשחיטה ע"כ פסול גם במליקה דא"א למלוק כיון דמוליך ומביא ומסתבר דדינו לגמרי כשחיטה וא"כ ניחא לר' ירמי' דסובר לעיל דמוליך ומביא פסול במליקה לא מצי לפרש דסובר כברייתא דפסול עיקור בשחיטה וה"ה במליקה כיון דבמליקה קוצץ ויורד לא מסתבר לפסול במליקה ורק הא דס"ד דלא תליא בראוי למוליך ומביא ע"ז פריך לי' מרמי ב"י דס"ל דאף בשחיטה כשר דאין עיקור לעוף וע"כ דס"ל כיון דמתכשר בסי' אחד לא בעינן ראוי לשחיטה בב' סימנים ובהא ניחא לי מה דהוקשה בסי' תורת משה אמאי לא מפרש דסובר ר"י כברייתא דשחט הושט ונשמטה הגרגרת דפלוג ארמי ב"י דסובר דפסול בשחיטה פסול נמי מליקה להנ"ל ניחא דלא מצי לתרץ דס"ל כברייתא דסובר נשמט הגרגרת פסולה דבעינן שיהא ראוי לשחיטה וזה א"ר לשחיטה יען דבשחיטה בעי' מוליך ומביא ע"כ שוב ל"ש לומר דיפסול במליקה דהא במליקה קוצץ ויורד ושפיר אפשר למלוק אף שנשחטו הסימנים וגם אפשר לומר דס"ד עיקור סימנים משום טריפה וברייתא דנשמטה הגרגרת דפליגי לא פליג דטרפה אלא דא"ר לשחיטה דא"י להוליך ולהביא א"כ שוב ע"כ כשר במליקה דקוצץ ויורד שפיר אף דנעקרו הסימנים ודו"ק:
אם
רצה להוליך ולהביא מוליך ומביא. וע"כ לא הביא הך דבני ר"ח אף מחזיר סימנים כשר במליקה דבני ר"ח סברי מוליך ומביא פסול והקשה בראש יוסף הא יש אוקימתא כשר במליקה פסול בשחיטה ועיקור דבנעקרו סימנים סובר רמי בר יחזקאל כפי מה דקאמר רבין וכן פסק רבינו דבנעקרו סימנים כשר במליקה א"כ שפיר מצי לאותויי עיקור ומנ"ל לדחות הך דבני ר"ח מהלכה דגם הם מצי סברי מוליך ומביא כשר ומשנה לאתוי עיקור:
ונראה דהנה יש להקשות דבגמרא משמע דס"ד דבני ר"ח מצי סברי ג"כ מוליך ומביא כשר ויקשה א"כ למ"ד מחזיר דוקא לשיטת רש"י וגם מוליך ומביא כשר אדרבא הוא עיקר מצותה א"כ מ"ש מליקה משחיטה הא גם מליקה הוא ע"י חתיכת סימנים ומוליך ומביא ואין לומר דמשום דבזה בסכין וזה בעצמו של כהן במחובר הנה ניחא לרש"י דפירוש דבתלוש לא הו' מליקה כלל אבל לתוס' וראשונים דמפרשו דבתלוש ג"כ הו' מליקה אלא דמליקה פסולה הו' א"כ בעצמותו של מליקה אין חילוק בין שחיטה למליקה והנה ליישב נאמר דהרי בפ"ב אמרינן ושחט שלא יעשנה גיסטרא שלא יחתוך מפרקת ובמליקה הו' הבדלה מצוה א"כ כשמולק הסימנים ומצריך עוד שבירת מפרקת ורוב בשר וא"כ רשאי לעשות גיסטרא לפי"ז בחטאת דכתיב לא יבדיל היינו ג"כ כשמולק בסימנים לא יבדיל במפרקת [וכמ"ש מהרש"א אפירש"י] כמו בשחיטת בהמה א"כ עדיין הו' מליקה כמו שחיטה והנה אין מקום ליישב אלא דסובר באמת לפי האי ס"ד דעיקר חילוק בין מליקה לשחיטה משום דמחובר כשר במליקה בעצמו של כהן והוא חילוק בעצמותו של מליקה דל"ח מליקה כלל בתלוש ולפי"ז יש לומר מ"ד מחזיר דוקא אי סובר מוליך ומביא כשר טעמו משום דכל מה שיכולין להשוות מליקה לשחיטה יש לנו להשוותו לכן דוקא מחזיר וכן דוקא מוליך ומביא כשר ואין אלא שזה בעצמותו של כהן ובאמת אסור לשבור מפרקת ואין כאן טריפה וכל החילוק רק משום דבעינן בעצמותו של כהן ולפי"ז גם למ"ד אף מחזיר סובר ג"כ דיש לנו להשוותו לשחיטה כל מה שיכולין ולפי"ז להאי ס"ד גם בעיקור יש לפסול במליקה כיון דמוליך ומביא כשר והוא עיקר מצותו לכן עיקור פסול דאין יכול להוליך ולהביא וגם משום דיש להשוותו גם לענין זה לשחיטה והאי דאמרינן כשר במליקה רק אי אמרינן מוליך ומביא פסול או דמחזיר פסול אבל למ"ד מחזיר דוקא ומוליך ומביא עיקר מצותו דבעינן לדמותו ולהשוותו לשחיטה אז ע"כ גם עיקור פסול ואין לומר למ"ד אף מחזיר הא עכ"פ מולק מפרקת תחילה א"כ חזינן דהתירה התורה שבירת מפרקת א"כ גם עיקור יהא כשר יש לומר כיון דגמרא מסיק דשובר מפרקת בלא רוב בשר א"כ שבירת מפרקת לא הו' אלא טריפה א"כ עדיין הסימנים בר זביחה הן לטהרו מידי נבילה ע"כ שפיר שייך בו מליקה להתיר אבל עיקר סימנים דלא שייך בהו שחיטה כלל מנ"ל להתיר במליקה בשלמא אי מולק מפרקת עם רוב בשר תחילה ולא סבירא לי' הסברא דוכי מתה עומד ומולק שפיר יש לומר גם להתיר עיקור סימנים במליקה והיינו לר"ל ור"א דפליגי אזעירי וכמש"כ הרשב"א דהנך סברו דשובר מפרקת עם רוב הבשר ואח"כ מולק הסימנים לדידהו שפיר גם עיקור סימנים יש להתיר דשייך לומר דמליקה שייך אף דל"ש בסימנים שחיטה אבל אי אמרינן דלא התירה התורה אלא שבירת מפרקת דלא הו' אלא נבילה ל"ש הא כיון דנטרפה מה מהני מליקה בסימנים משום דכיון דבר שחיטה הוא וטהר מידי נבילה גם מליקה מהני בהו וכמש"כ הראשונים דכל שחיטה נטרפה בתחילת שחיטה ולא אמרינן דמתה עומד ושוחט אף דנקובת הושט נבילה משום דכיון דלא מטמא אמרינן דרך שחיטה בכך ה"נ בשבירת מפרקת קודם הסימנים אמרינן דרק מליקה בכך וא"כ אין להתיר עיקור שאין בר שחיטה מקודם ה"נ לא מהני בהן מליקה וא"כ ע"כ להאי ס"ד עיקור פסול גם במליקה ורק למסקנא דאחזיר אסור אז גם בשובר מפרקת בלא רוב בשר וכמו שפסק רבינו באמת מהני בהו מליקה דאין להשוותו לשחיטה כלל דהרי אדרבה התורה הקפידה שלא יהא דינו שוה לשחיטה דכאן שובר מפרקת תחילה דוקא אז יש להכשיר עיקור במליקה דלא בעינן כלל שיהא הסימנים שייך בהו שחיטה כיון דחזינן מחזיר פסול א"כ נתיישב היטב קו' הנ"ל דמאחר דסובר מוליך ומביא כשר ע"כ דלא כבני ר"ח דלדידהו אין מוליך ומביא כשר ג"כ עיקור דבעינן להשוותו לשחיטה ודו"ק היטב:
ובמה שכתבתי נתיישבה קו' הראש יוסף מ"פ לבני ר"ח הא מצי לפרש כשר במליקה נשברה מפרקת ובשחיטה פסול ולפמש"כ ניחא דרש"י פירוש מחזיר סימנים וחותך הסימנים לבד וביאר במרש"א דקאי אחטאת דאסור להבדיל לשבור מפרקת באמת במליקה ג"כ הדין כך דאסור לעשותו גיסטרא כשחתך הסימנים א"כ גם במליקה דחטאת פסול לבני ר"ח והנה לראב"ש דלא יבדיל אעולת עוף א"כ לס"ד דמחזיר סימנים אף בעולת עוף אסור לשבור מפרקת וא"כ ל"ש במליקה דו"ק:
והנה בל"מ הקשה אמאי לא כתב רבינו בחטאת ועולה דחותך אח"כ רוב בשר והנה מחטאת לא קשה כ"כ די"ל מדכתב וחותך סימן אחד בלא רוב בשר משמע דאח"כ חותך רוב בשר אבל בעולה קשה דלא הזכיר כלל רוב בשר והנה בראש יוסף תי' דכיון דצריך להבדיל הראש מגוף ע"כ שובר רוב בשר ג"כ ולדעתי זה אינו דאי משום מצות הבדלה די אם שוהה ואח"כ מפרידו מן הגוף אבל אי משום מצות מליקה פסול ועכ"פ בעי שיהא כונתו למצות מליקה כמו הך דלא לשוי' גיסטרא הקפידא ג"כ שלא יהא כונתו לשחוט בשוה עם הסימנים ולא ישהה כמש"כ הראב"י בריש השוחט ה"נ לא שייך קפידא למלוק רוב בשר דוקא אלא עם הסימנים בשוה ואי משום מצות הבדלה די לאחר זמן להפריד וכן פליגי בזה אמוראי בזבחים דף ס"ד אי שהי' פוסלת בעולת עוף אף דהתם פליגי בין סימן לסימן יש לומר דגם ברוב בשר אי שייך למליקה בעינן בודאי שלא יהא בו שהי' ואולם נראה ליישב דר"ל ור"א פליגי בהותזו ראשיהן אי הותזו ממש או כמליקת עולת עוף בסימנים וכ' תוס' היינו עם רוב בשר ופליגי אזעירי וברייתא וסוברין דלא הו' נבילה ומצות מליקה רוב בשר תחילה ואח"כ סימנים וכ"כ הרשב"א אבל ביש"ש מפרש דאיירא בלא רוב בשר והקשה בראש יוסף לאחר חתיכת ב' סימנים בודאי הוי מתה בשבירת המפרקת שקדמה א"כ יקשה וכי מתה עומד ומולק ואין לומר לקיים מצות הבדלה הא לשיטת רש"י לא שייך הבדלה אלא בסימנים והנה רבינו בפ"ב מה' אבות הטומאה כתב נשברה מפרקת ורוב בשר עמה הו' נבילה ואפ"ה כתב דהותזו ראשיהן דוקא מטמא ותי' בראש יוסף דהוא מפרש דר"ל ור"א לא פליגי אזעירי והותזו ראשיהם איירא בלא רוב בשר וכיש"ש וצ"ל אף דרא"י דחה לעיל דברי היש"ש היינו לפירש"י אבל לרבינו דסובר הבדלה שייך גם בבשר שפיר יש לומר דאיירא בלא רוב בשר ואי דיקשה וכי מתה עומד ומולק הא לרבינו שייך מצות הבדלה גם בבשר ולפ"ז מיושב קו' הלח"מ דרבינו לא כתב בעולה רוב בשר משום דבאמת לשיטתו ע"כ בעולה ליכא מצות מליקה דרוב בשר דמתה עומד ומולק וליכא בי' אלא משום מצות הבדלה וזה אין צריך להביאו שהרי כתב דצריך להפריד הראש מן הגוף ודו"ק:
והנה לפי"ז יש לומר הא דהשמיט רבינו גם בחטאת רוב בשר משום דכיון דבעולה רוב בשר רק משום הבדלה א"כ אף בחטאת אף דכתיב לא יבדיל אין למלוק רוב בשר והא דאמרינן דמולק רוב בשר נראה דתלי' זה בפלוגתא לת"ק דבעינן הפרדת הראש מן הגוף א"כ גם רוב בשר משום הבדלה א"כ לא יבדיל בחטאת קאי גם שלא יבדיל רוב בשר והא דחטאת בחד סי' סגי ובעולת עוף ב' סימנים לא משום מצות הבדלה אלא משום דזהו ממצות מליקה וכדאמרינן בזבחים דאפי' שהי' פוסלת א"כ הו' משום שהי' לבד אלא דשייך בו מצות מליקה בעצמו ורק בחטאת עוף דכתיב לא יבדיל גלי קרא דכל מה דכשר בדיעבד בשחיטה צריך למלוק בחטאת עוף [ואף דבשחיטה ברוב סי' כבר כתב בשמ"ק בזבחים דבמיעוט סי' לא שייך קפידא שלא יבדיל] [ועוד יש לומר כיון דבעוף מה"ת לכתחלה ב' סימנים היינו ברוב ב' סימנים אבל כאן דעכ"ח סגי בסימן אחד משום הבדלה צריך כל הסימן לכתחלה דברוב סימן אחד לא סגי להוציאו מחיותו ע"כ מצותו בכל הסימן] אבל בעולת עוף דכתיב כמשפט חטאת בהמה בעי ב' סימנים וכשיטת רבינו גם בחולין בעוף בעינן רוב ב' סימנים לכתחלה מה"ת וכיון דרוב ב' סימנים לכתחלה מצות מליקה בו ע"כ צריך לחתוך כל ב' סימנים ולא סגי ברוב כמו בשחיטה משום כיון דשחיטה קפיד קרא שלא יעשנה גיסטרא לחתוך מפרקת ע"כ גם בהא שאני מליקה משחטה כיון דגלי קרא דצריך הקטרת ראש לעצמו וקפדה תורה שיעשנה גיסטרא א"כ שוב מסתמא צריך לחתוך ב' סימנים ולא סגי ברוב לא משום מצות הבדלה אלא דזהו משום מצות מליקה בכל ב' סימנים כמו בחטאת עוף בכל הסי' אחד ובזה ניחא גם קו' הראש יוסף דכיון דלא כתב רבינו דצריך רוב בשר משום דזהו משום מצות הבדלה למה כתב בעולה צריך ב' סימנים הא גם זה רק משום מצות הבדלה ולפמש"כ ניחא:
ואמנם לר"ש [וכמוש"כ הלח"מ דהא דקאמר לעיל עולת עוף לרבנן היינו ר"ש ורע"ק] דסובר דאין צריך רק ב' סימנים א"כ סובר סי' ב' רק משום מצות הבדלה א"כ ע"כ לא יבדיל דעוף קאי אסי' ב' כיון דבדיעבד סגי בסי' אחד מה"ת א"כ מה דיותר מסי' אחד הוא בכלל הבדלה כיון דרוב בשר גם בעולת עוף לא צריך לא שייך לומר לא יבדיל קאי ארוב בשר אלא אמרינן אדרבא רוב בשר בעינן בחטאת עוף ולא יבדיל קאי רק אסימנים ואדרבא אולי יותר יש קפידא ברוב בשר דלא יעשנה גיסטרא כמו בחולין וגם כיון דמתה ב"ב סימנים אטו מתה עומד ומבדיל ויותר מסתבר לומר דקאי כמשפט לענין זה שיהא בב' סימנים כיון שזהו לכתחלה בחולין בב' סימנים והא דכאן בעי כל ב' סימנים הוא משום מצות הבדלה ויותר מסתבר מלומר דהבדלה יהא ברוב בשר כיון דבבהמה יש קפידא שלא יחתוך מפרקת ע"כ מצות הבדלה רק שיהא ב' הסימנים כולם וא"כ בחטאת עוף דכתיב לא יבדיל ע"כ קאי אסימן ב' וא"כ ע"כ צריך רוב בשר דבסי' אחד לא הו' כמתה בלא רוב בשר כיון דבחולין בעינן ב' סימנים לכתחלה וכאן אי אפשר מדכתיב לא יבדיל אבל ברוב בשר אחר סימן אחד ל"ש מתה עומד ומולק דבלא רוב בשר ל"ח כמתה וכמוש"כ מרש"א ברש"י דף כ' אבל בעוף דבעינן ב' סימנים ל"ש רוב בשר אחר ב' סימנים דא"כ היינו עשאו גיסטרא דאסור גם בחולין וב' סימנים ע"כ בעי מכמשפט אבל בעוף דל"ב מלא יבדיל שוב צריך רוב בשר דומלק ממול עורף עם בשר משמע אבל לרבנן ע"כ בלא רוב בשר דגם ע"ז קאי לא יבדיל כיון דבעולת עוף בעי רוב בשר משום הבדלה ולא קפיד שלא יעשנה גיסטרא ע"כ דלא יבדיל קאי גם דלא ליבעי רוב בשר וע"כ לפרש ממול עורף בלא רוב בשר רק שבירת מפרקת לחודי' ודו"ק:
והנה ראב"ש סובר ברוב שנים נראה דהוא סובר דלכתחלה סגי בעוף בחולין בסי' אחד וכאן דממול עורף משמע עם בשר א"כ אי אפשר להבדיל גם ב' סימנים כולן דא"כ הו' גיסטרא [ואף לשיטת התוס' דלית להו דגיסטרא אסור לעשות ניחא דעכ"פ חזינן דקפיד ראב"ש שיהא אחוז בגוף ומזה א"כ יש לומר יותר מרוב ב' ס' אסור אבל עד רוב ב' סימנים אם רצה מבדיל בחטאת כיון דבעולה מיקרי עדיין אחוז בגוף אף שחתך רוב ב' סימנים ע"כ גם בחטאת ל"ה אלא רשות] ותורה קפיד בחולין שלא יעשנה גיסטרא לכן גם בקדשים לא יעשנה גיסטרא ורק משום מצות הבדלה בעי רוב מסי' השני אבל אסור להבדיל במיעוט סימנים ג"כ דא"כ היינו גיסטרא אבל בחטאת עוף דכתיב לא יבדיל לכן בסי' אחד דברוב סי' השני מיקרי הבדלה כיון דבחולין בסי' אחד וכבר קפרא חולין דף כ"ח דבעוף לכתחלה בסי' אחד ע"כ יותר מסי' אחד הו' הבדלה אבל במיעוט סי' קמא לא חשוב הבדלה כסברת תוס' דבמיעוט סי' לא שייך הבדלה רק דב' סימנים בעולה חשוב הבדלה גם במקצת סימן ואסור להבדיל משום דהו' גיסטרא ובזה יש ליישב קו' התוס' בפ' עור והרוטב מוכח דלא יבדיל אסור להבדיל בכל ב' סימנים לראב"ש ובזבחים איתא שמעתי שמבדילין בחטאת העוף דלא יבדיל אין צריך להבדיל [וכן קו' הראשונה דכאן קאמר מה חטאת עוף בסי' אחד משמע דאיסור יש ובזבחים אמרינן רשות להנ"ל ניחא דבודאי משמעותי' לא יבדיל לאו כמו כל אזהרת אי ליכא הכרח לזה לומר דלא הו' אלא רשות וא"כ לס"ד בסימן אחד מה שהוא יותר מהמצוה הו' הבדלה אף בעולת עוף הו' הבדלה ואז באמת הו' לא יבדיל לאו אבל אחר דכתיב והקריבו לומר דבעולה אין מיזהר אלא ביותר מרוב ב' סימנים דרק אז הו' הבדלת ראש מגוף לגמרי אבל ברוב ב' לא הוי הבדלת ראש מגוף אז אמרינן דהך דלא יבדיל דכתיב בחטאת דקאי גם אסימן שני זהו רק רשות אבל אם ירצה מבדיל כיון דלא מיקרי הבדלת ראש מגוף לגמרי עד שיהא יותר מרוב ב' סימנים כיון קרא בעולה ודו"ק]:
ולהנ"ל ניחא דבעולת עוף ע"כ אסור להבדיל משום דעשאו גיסטרא אבל בחטאת עוף בסי' אחד שלם ולא יבדיל שלא יעשנה מליקה ברוב ב' סימנים אז לא יבדיל רשות דאין צריך להבדיל אבל אה"נ בחטאת עוף איסור יש להבדיל בכל ב' סימנים וזה נכון:
אלא דלפמש"כ לעיל לפי דברי הש"ס דר"ל ור"א איירא בלא רוב סימנים יקשה מברייתא דמסייע לזעירי דבאמת אין צריך רוב בשר וכי מתה עומד ומולק א"כ נסתר זהו הטעם דלא לשוי' גיסטרא וצריך לומר הטעם משום וכי מתה עומד ומולק דסובר ברוב ב' סימנים אף בלא בשר כבר מתה הוא ולא שייך מצות הבדלה ובאמת האי לא יבדיל לאו לאיסורא אלא דא"צ להבדיל וכר"י בזבחים ס"ד ולפי"ז הא בהא תליא אי אמרינן דלא פליגי אזעירי ואיירא בלא רוב בשר וע"כ סובר ראב"ש א"צ להבדיל אבל אי נאמר דפליגי אזעירי וסובר דלא הו' מתה ברוב בשר א"כ שפיר האי לא יבדיל אין רשאי להבדיל כל הב' סימנים דא"כ הו' גיסטרא ולפי"ז מיושב קו' שהבאתי לעיל והיינו כמו דבחולין אין רשאי לעשות גיסטרא גם בעולת עוף אין רשאי לעשות גיסטרא ונשמע מראב"ש לר"ש ולשיטת רש"י גם לת"ק כן דכמו לראב"ש אין רשאי להבדיל משום גיסטרא כן למ"ד אף מחזיר אין רשאי להבדיל כל המפרקת עם רוב בשר משום גיסטרא א"כ דינו לגמרי לחולין ולא מצי לומר כשר במליקה פסול בשחיטה כגון שחתך מפרקת דזה גם בחולין הדין כן ודו"ק:
כיצד
מולקין חטאת עוף וכו'. הנה תוס' הקשו לרש"י דמפרש עיקור משום טריפה איך ס"ד לחלק בין מליקה לשחיטה דיהי' כשר במליקה מ"ש משאר טריפות וכן קשה לרבנן בר קוסי מ"ש מליקה דעיקור כשר ושחיטה דהו' טריפה וכן הקשו עוד מאי תליא זה אי יש שחיטה לעוף מה"ת כיון דטריפה הו' ואומר ליישב דבודאי אי אין שחיטה לעוף מה"ת גם רש"י מודה דל"ה טריפה אלא דלא מהני שחיטה דהנה לעיל דף ח' כתב תוס' דהל"מ בא אף דלא נעקר אלא סימן אחד לא מהני שחיטה בסי' השני והנה הא תינח בבהמה דבעינן ב' סימנים אבל בעוף דלא הו' אלא סי' אחד למה לא יהא מהני שחיטה כיון דל"ה טריפה ואין חיות יוצא למה לא יהא מהני שחיטה הא בעוף לכתחלה סגי בסי' אחד לשיטת רש"י ר"פ השוחט ולהלן כ"א דעוף הכשירו לכתחלה בסי' אחד ומוכח שפיר דטריפה הו' ויוצא חיותא בסי' אחד על כן לא מהני שחיטה בסי' ב' אבל אי אין שחיטה לעוף מה"ת לא מוכח באמת דטריפה הו' אלא דלא מהני שחיטה כיון דבעינן ב' סימנים ורש"י לא כתב כן אלא למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת שפיר מוכח דטרפה הו' ולפי"ז ניחא גם שאר הקו' דזה שכ' רש"י דטריפה הו' הוא באמת למאי דס"ל דיש שחיטה לעוף מה"ת וגם במליקה פסול [אף דמליקה בסי' א' בחטאת עוף דבעולת עוף בעינן ב' סימנים רק להבדלה לשיטת רש"י דף כ"א] שפיר מוכח דטריפה הו' אבל למאי דס"ל לרבנן בר קוסי דבמליקה כשר ע"כ טעמא בעי למה יהא כשר במליקה הא לעיל אמרו דכל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר למליקה דבעינן צוואר כשר לשחיטה וא"כ מ"ט דרבנן בר קוסי ע"כ לדידי' לומר דהוא סובר גם בעוף מה"ת בשחיטה לכתחלה בב' סימנים וכשיטת רבינו וע"כ דיליף מהיקש דחי' וכמר בר רב אשי לקמן פ"ד וכמוש"כ בחס"ו בחי' דזהו שיטת רבינו וע"כ לדידי' שפיר יש לחלק בין מליקה לשחיטה ואמרינן דבאמת טריפה ל"ה אלא דעיקור פסול משום דלכתחלה בעינן ב' סימנים א"כ כיון שנשמט סי' אחד א"ר לשחיטה ובעינן עכ"פ שיהא ראוי לשחיטה אבל טריפה ל"ה ע"כ כשר במליקה דכיון דבמליקה רק סי' אחד לכתחלה וכמוש"כ היריעות שלמה דלכן סי' אחד לכתחילה במליקה יען דסובר מפרקת ורוב בשר יוצא חיות בסי' אחד וכיון שכן עיקור כשר דמה הו' דסי' אחד נשמט אכתי ראוי למליקה בסי' השני ולכן מודה רש"י דלרבנן שפיר יש לומר דכשר ולא הו' טריפה ורק למ"ד פסול במליקה ג"כ ואף דסגי בסי' א' בין בשחיטה בין במליקה א"כ אי ס"ד דאין טריפה בעיקור למה בא הללמ"ס דלא מהני עיקור אעכ"ח משום דטריפה הו' לכן לא מהני עיקור ודו"ק.
ולפי"ז י"ל כך דלמסקנא דיש שחיטה לעוף וסובר רש"י בסי' אחד לכתחלה אז סובר רש"י דהו' טריפה אבל אי אין שחיטה או למ"ד דאין נוהג במליקה אז רש"י מודה דעיקור רק שחיטה לא מהני אבל טריפה לא הו' אבל יש לומר דרש"י ג"כ מודה דלא מהני שחיטה והו' נבילה אלא דרש"י סובר דכיון דבא הללמ"ס דלא מהני שחיטה בעיקור אפי' בעוף דסגי בסי' אחד ע"כ הא"ט משום דנטרפה בס"א אחד ויצא חיותא ולכן לא מהני שחיטה בסי' השני אבל הא מודה רש"י דלא מהני גם שחיטה אלא דמזה גופי' דלא מהני שחיטה מוכח דטריפה הו' ואין לומר כיון דטריפה הו' למאי נפ"מ בא הללמ"ס דלא מהני שחיטה דיש לומר כדי שלא יטהר מידי נבילה לאחר שחיטה וע"ד שכ' במגיני שלמה דרש"י מודה דגם אין מטהר אך בראש יוסף הקשה עליו טובא אבל לפי דרכי נכון כיון דרק מזה גופי' מוכח דהו' טריפה דזה רק למ"ד דיש שחיטה לעוף ונוהג במליקה אבל בשמעתין בודאי הו' סובר דלא הו' אלא נבילה לא טריפה כיון דסובר לחלק בין מליקה לשחיטה וכאמור ונכון מאוד.
והנה לפי"ז יש ליישב גם שיטת רבינו דהשמיט דבני ר"ח והקשו הא פסק דיש עיקור בשחיטה ולא במליקה א"כ מצי לאוקים משנה למיעוטי עיקור ולמה דחה הך דבני ר"ח להנ"ל יש לומר דזה רק לפי הלכה דמחזיר פסול שפיר יש לומר עיקור כשר במליקה רק בשחיטה פסול משום דבשחיטה בעינן מה"ת ב' סימנים לשיטת רבינו ע"כ עיקור פסול דבעינן ראוי לשחיטה עכ"פ ובמליקה כשר דגם לשיטת רבינו בחטאת עוף סגי בסי' אחד לכתחלה דמש"כ בפ"ז בחטאת ב' סימנים או רוב אחד מהני ע"כ כונתו סי' אחד או רוב סי' אחד דכיון דשיבר מפרקת ע"כ סגי לכתחלה בסי' אחד [כדמוכח מכ"מ ולח"מ שרק נתקשו ברבינו יען שכ' דאין מבדיל ראש מן הגוף שנראה שמפרש דהך לא יבדיל קאי שלא יבדיל ראש מן הגוף אבל לא השיגו כלל מזה דאיך כ' מבדיל ב' סימנים דבגמרא ובמשנה דזבחים איתא דמצותו רק למלוק בסי' אחד ע"כ דגם לרבינו מצותו בסי' אחד אלא דסובר דאם הבדיל סי' ב' לא מיפסל אלא במבדיל הראש מן הגוף הוא דפסול בחטאת וכן בעולה אף שכתב רבינו דמולק ב' סימנים יש לומר היינו משום מצות הבדלה דהרי רבינו כתב דמולק כל ב' סימנים והו' משום מצות מליקה בודאי סגי ברוב ב' סימנים ע"כ רק משום הבדלה א"כ כן יש לומר גם לענין השני דלא הו' אלא משום הבדלה ועיי' ראש יוסף דף כ' ולקמן ר"פ השוחט] ע"כ עיקור שפיר כשר במליקה אבל לבני ר"ח דמחזיר דוקא או אף מחזיר א"כ כיון דמחזיר סימנים ע"כ לרבינו דבעי בשחיטה ב' סימנים גם במליקה יהא בעי ב' סימנים וכיון דצריך ב' סימנים בודאי עיקור פסול א"כ מצי לתרץ כשר במליקה פסול בשחיטה דהא גם במליקה כשמחזיר ומולק ב' סימנים בלא מפרקת ע"כ עיקור פסול כיון דבעי ב' סימנים.
והנה יש לפרש עוד באופן אחר פלוגתא דראב"ש ות"ק דראב"ש סובר אין רשאי להבדיל יותר מרוב ב' סימנים לכאו' טעמא לפמש"כ תוס' דטעמא דת"ק דסובר דבחטאת לא שייך איסור במיעוט ס' אחד ואומר דהנה עמדתי על המחקר בהא דקייל"ן בשחיטה רובא של אחד כמוהו אם אמרינן ג"כ רובו של אחד כמוהו דהיינו ככולו דעיקר כונת התורה הו' על סימנים שלימים אבל רוב ג"כ ככולו או דלא ניתן המצוה יותר כלל מרוב סימנים והנה שיטת רבנו דלכתחלה בעינן סימנים שלימים רק רובו ככולו ומבואר הדבר כן בראש יוסף ר"פ השוחט דמה"ת בעינן ב' סימנים שלימים אפי' בעוף והנה לדידי' ע"כ רובו ככולו היינו מטעם דהו' ככולו ממש דהיינו דעיקר המצוה שיהא סימנים ככולו נשחטין רק רוב ככולו אמנם לשיטת רש"י ותוס' ר"פ השוחט דרוב מה"ת סגי דרק מדרבנן גזרו שיהא סימנים כולן לכתחלה א"כ משמע לרש"י רובו ככולו אין משום כולו אלא דכך עיקור השיעור דל"ב שיהא יותר מרוב כלל דהלכה בא רוב עיקר מצות ע"ד דאמרינן בדף כ"ח הללמ"ס [לכן מעמ"ח כרוב] בא לא תשייר רובו ה"נ לדידן דבעינן רוב היינו דבא הלכה לא תשייר כל כך שיהא מגרע הרוב שלא יהא הרוב נשחט.
והנה לכאו' יש להכריח כך דהא דרובו ככולו כך עיקר מצותו דהנה בחס"ו או"ח חקר ברוב כזית נימא רובו ככולו ותי' זהו ביש כאן שיעור שלם אלא שאין ראוי' אז שייך ככולו אבל בחסר מיעוט לא שייך כולו דבעינן רוב מתוך כולו והקשה בחתנ"ס ומקנה משחיטה דאמרינן רובו ככולו ואם מיעוט סימנים קיים כשר ואין המיעוט נשחט בפסול אז השחיטה פסול ולא מהני רוב כשר אולם להנ"ל דלהלכה לא בא רובו ככולו אלא דסגי ברוב מעיקרא דדינא ניחא וכן ראיתי בחת"ס והעלה מסברא דל"ב רובו מתוך כולו בשחיטה כיון דבא להוציא מידי אמה"ח משם איסור שהי' בו מתחילה אז לא בעי רובו מתוך כולו אלא כשבא לחדש שם חדש בעינן רובו מתוך כולו אלא דלדעתי יש להכריח אדרבא מכח קושיתם מוכח דבעינן כולו אלא דרובו ככולו ג"כ מהני מדסברו דאם המיעוט בתרא נפסל אז ל"מ הרוב ואי ס"ד דל"ב כלל כולו למה יהא המיעוט בתרא פוסל אלא מוכח דבאמת בעינן כל הסימנים אלא דרוב מהני משום דהו' ככולו לכן אם המיעוט נפסל לא מהני רובו בכשרות וכמו שאבאר דהנה סברת הח"סו דבעינן רובו מתוך כולו נשמע מסנהדרין דבעינן רובו מתוך כולו לפי"ז אני אומר כמו דקייל"ן בסנהדרין אחד אומר איני יודע הב"ד פסול דבעינן דוקא שיאמר היפוך הרוב דהיינו שיהא מתנגד לרוב ואז המיעוט צריך להודות להרוב כן נמי במיעוט סימנים קיים מתנגד להרוב ושייך רובו מתוך כולו דהרי יכול לשחוט גם אותו המיעוט שיהא נשחט כהרוב ושייך לומר רובו ככולו לכן אמרינן רובו ככולו אבל אם המיעוט נפסל דאי אפשר להיות שיהא המיעוט כרוב אז לא שייך רובו מתוך כולו לכן לא מהני הרוב ולא אמרינן רובו ככולו א"כ שפיר יש לומר דמעיקרא דדינא בעינן כולו ובמקנה ראיתי סברא אחרת שכתב דהיכי דאנו דנין על הסימנים שאם אנו אומרים דבעינן כולו אין משום דתורה אמרה שזה כולו אלא דכך הוא באמת כולו ע"כ שייך בי' רובו בכולו אפי' אין מתוך כולו אבל היכי דכולו רק שתורה אמרה שזה כולו אז לא שייך רובו כלל אפי' רובו מתוך כולו כיון שתורה נתנה שיעור זה לא שייך שיהא סגי הרוב עיי"ש ולפי דברינו ג"כ יש לומר בשחיטה השיעור מעיקרא היא בכל הסימנים אלא דמהני הרוב מטעם דהו' ככולו ולפי"ז אני אומר ליישב קו' התוס' שהקשו בדף כ' אמאי דפירש"י דביותר מסי' אחד הו' הבדלה יען דאין בו מצות שחיטה לכתחלה הא בדף כ"ח אמרינן דלכתחלה בעינן ב' סימנים דאחד בעוף רק דיעבד הנה קו' התו"ס לכאו' תמוה הא זהו דרבנן אבל מה"ת סגי בחד סי' לכתחלה וצריך לומר דקו' תוס' א"כ במיעוט סי' ג"כ שייך הבדלה דאין בו מצות שחיטה מה"ת דסגי ברוב אחד כדאמרינן בדף כ"ח דקאי ארובו של אחד כמוהו וכ"כ הראש יוסף בריש פ' השוחט בכונת קו' התוס' להנ"ל אני אומר דנהי דלכתחלה סגי ברוב סי' אחד בעוף אבל לא דזהו עיקר מצותו אלא דעיקר מצותו לדינו בסי' אחד אלא דרוב מהני אפי' לכתחלה משום דרובו של אחד כמוהו דהא דרובו של אחד כמוהו אין הכונה דזהו עיקר הדין ברוב מה"ת אלא דזהו עיקר הדין דרובו של אחד מהני כמוהו כמו כל הסי' [ובהא ניחא הא דכ' תוס' כאשר צויתיך רובו של אחד כמוהו דלכאו' הא רק מדרבנן בעינן כולו א"כ מאי שייך כמוהו אבל להנ"ל ניחא דבאמת עיקר דינו בכל הסי' אלא דמהני מטעם רובו ככולו] וא"כ לפי"ז שייך מצות מליקה בכל הסי' אבל בסי' השני דמה"ת ליכא בי' מצות שחיטה שפיר הו' הבדלה ופסול בחטאת העוף דו"ק.
ולפי"ז יפורש דבזה פליגי רבנן וראב"ש דראב"ש סובר דהא דבעוף בעינן לכתחלה ב' סימנים כשיטת רבינו היינו דלכתחלה זהו עיקר מצותו ברוב ב' סימנים ולא מטעם דהו' ככולו דהיינו דלא מעיקר הדין בעינן כל הסימנים אלא דעיקר מצותו ברוב ב' סימנים א"כ סובר מה שמבדיל בעולת עוף יותר מבשחיטה הו' הבדלה ושייך שפיר דבמיעוט סימנים ג"כ שייך איסור הבדלה אבל בחטאת עוף דאין מולק אלא סי' אחד סובר ראב"ש דבדיעבד הא דסגי בשחיטה בסי' אחד היינו כל הסי' ואף דבדיעבד גם ברובו כשר היינו משום דהו' ככולו ע"כ המצוה למלוק כל הסי' ואין בו משום איסור הבדלה אבל הת"ק סובר דמצוה לכתחלה בב' סימנים כשיטת רבינו א"כ כיון דמצוה בב' סימנים לכתחלה ובחטאת עוף בסי' אחד משום דקאי אדיעבד דסגי בסי' אחד ונהי דגם רוב סגי היינו ג"כ משום דהו' ככולו ע"כ לא שייך לא יבדיל במיעוט סי' ראשון ובזה ניחא רבינו לשיטתו דבעי ב' סי' כולן לכתחלה משום דפסק כת"ק ודו"ק.