וצריך
לטבול אצבעו וכו'. הנה זה מימרא דר"א בזבחים צ"ג וכן במנחות ז' ויליף לה מקרא דוהזה מן הדם אמנם איתא שם דילפינן ג' הלכתא מהאי קרא וטבל בדם וטבל ולא מספג בדם שיהי' בדם שיעור טבילה מעיקרא מן הדם ואיצטריך וטבל ואיצטריך למיכתב בדם דאי כ' רחמנא וטבל הו"א אף דלא קיבל שיעור טבילה מעיקרא כתב רחמנא בדם ואי כתב בדם הו"א אפי' מספג כ"ר וטבל בדם שבענין למיעוטי שיריים שבאצבע פירש"י דהיינו דמן הדם יתירא דלא הי' צריך למיכתב אלא והזה ז"פ אך הנה יתיר זה הוא ג"כ במקראות הנאמרים ב"פ אחרי בהזאת דיוהכ"פ אבל הא דדרשינן מקרא דוטבל בדם שיקבל שיעור טבילה מעיקרא ושלא יהא מספג לא נאמר כן בפר העלם דבר של ציבור אלא בזבחים מ' ע"ב דרשינן מקרא דכאשר עשה לדם וטבילה והנה רבינו בה' עיוהכ"פ פ"ג הביא הדין דבעינן טבילה על כל הזי' אמנם הני דינים שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא ושלא יהא מספג לא הביא רבינו שם וסמך אמש"כ כאן בשאר קרבנות ולמה לא אשמעינן זה הדין גם בה' יוהכ"פ דגם בהזאת דיוהכ"פ הדין כן דילפינן לי' בהקישא כל מה שאמר בענין.
אך יש לומר דהנה בשמעתין איתא דרבי יליף מקרא דכאשר עשה לפר לרבות פר יוהכ"פ לר"מ שאמור בענין ורי"ש פליג ואמר דל"ב קרא לזה דקו"ח הוא מה במקום שלא השוה קרבן לקרבן השוה מעשים למעשים מקום שהשוה קרבן לקרבן אינו דין שהשוה מעשים למעשים ובתוס' יומא דף ע"א ד"ה השו' כתב טעם לזה מדוע לא ניחא לי' לרבי' בהאי קו"ח ובעי קרא לזה ואולם בתוס' שם ד"ה מה במקום הקשו דל"ל לרי"ש להביא קו"ח באורח רחוק הא לקמן דף י"ב יליף ר"י דבעינן מתן יסוד בפר יוהכ"פ מקו"ח מה מי שאינו נכנס לפני ולפנים טעון יסוד ותי' דהאי קו"ח לא שייך הכא דהא כאן בעינן למילף ג"כ קולא בפר יוהכ"פ להכשיר וכו' אך דבריהם צריכין ביאור דאכתי תקשי אמאי טרח בש"ס להביא כמה פעמים דבעינן האי קרא בדם וטבילה הא לענין הני חומרא דבעינן למילף בפר יוהכ"פ הנה גלי לנו הקו"ח דנכנס לפנים וזהו קו"ח שאין עליו תשובה ולא בעי קרא לזה אך נראה ליישב עיקר קו' תוס' דל"מ למילף חומרא בקו"ח דנכנס דמן לפנים דאדרבא יש לנו לומר דהוא הנותנת דהואיל וכבר הוזה דמו לפנים ל"ב לדקדק כלל בהזאת דהיכל כ"כ שכבר יצא י"ח בהזאת פנים ולכך ל"ב כלל שיעור טבילה מעיקרא וגם יש להכשיר במספג משא"כ לענין מתן יסוד דהוא מילתא בפ"ע מלבד הזאות הפנימי בזה שפיר שייך לדון קו"ח דבפר יוהכ"פ ראוי להחמיר הואיל ונכנס דמו לפנים בקדק"ד ואולם לכאו' יש לדון בזה דהאיך שייך לומר דהוא הנותנת הואיל וכבר הוזה דמו לפני ולפנים יש להקל בהזאות דהיכל דהרי משכחת לה בפר והזאות דהיכל ובזה פשיטא דבעי ג"כ שיהי' שיעור טבילה מעיקרא ולא מספג וממילא דאין לחלק בין הפרים וגם אם לא נשפך ומזה מדם הראשון בעינן ג"כ שיהי' מעלות הללו השנוי' בו ושפיר קו"ח קאי בתקפו דבפר יוהכ"פ שנכנס לפנים פשיטא דבעינן בכל הזאות דידי' שיהא שיעור טבילה מעיקרא ולא מספג ואולם לכאו' יש לומר דאף בנשפך הדם דמביא פר אחר להזאות דהיכל לכל שיעור טבילה מעיקרא וגם מספק כשר מיהא טעמא דהוא הנותנת דהואיל וכבר הוזה לפני ולפנים יצא י"ח ויש להקל שוב בהזאות דהיכל אף שזהו פר אחר הוא מ"מ שני תשלומין דראשון הוא וחדא קרבן הוא אך זה אי הו' תשלומין דראשון הוא או קרבן בפ"ע תליא במחלוקת דפליגי תנאי ביומא דף ס"א בנשפך הדם אחר שנותן מקצת מתנות שבפנים דלת"ק יביא דם אחר ויתחיל במתנות שבפנים ור"א ור"ש אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק וע"כ הא דס"ל לר"א ור"ש דממקום שפסק מתחיל אף דדרשינן שם מקרא דוכילה מכפר את הקודש דכל הזאות דפנים כפרה בפ"ע הן ה"ט משום דס"ל דאף כפרה אחת עבדינן בשני פרים דשני תשלומין דראשון הוא ובתוי"ש כתב דר"א ור"ש לית להו האי דרשא דוכילה מ"מ יש לומר דניהו דלית להו לדרוש מכאן דצריך להתחיל בתחילה מ"מ הא מילתא טעמא בעי איך עושין כפרה אחת בשני פרים וע"כ דס"ל דשני תשלומין דראשון הוא ולדידהו יש לומר דגם בנפסל הפר אחר הזאות פנים שמביא פר אחר להזאות דהיכל כולהו תשלומין דראשון הן דהתורה אמרה שיעשה כל הזאות מפר אחד אלא דבנשפך מביא אחר להשלמה ואולם למ"ד דבנשפך הדם אחר שנתן מקצת מתנות שבפנים יביא דם אחר ויתחיל בתחילה לדידי' ע"כ אין מקום לומר דשני תשלומין דראשון דא"כ אמאי צריך להתחיל בתחילה כשנשפך באמצע הזאות פנים ומעתה עכ"ח הא דלא ניחא לי' בגמרא למילף שיהי' בהם שיעור טבילה ולא יהא מספג בקו"ח דנכנס לפני ולפנים אזלא למ"ד דממקום שפסק הוא מתחיל ולדידי' שני תשלומין דראשון הוא וע"כ כשמביא פר אחר להזאות שבהיכל לא שייך דהוא הנותנות דע"י שמביא דמו לפנים סגי בהיכל במספג דפר זה לא נכנס לפנים וממילא דאין לחלק בין הפרים ואף כשמזה מפר הראשון בהיכל לא שייך לומר הוא הנותנת דהני תרי הזאות דבפנים והיכל עניניהם חלוקין ושפיר איכא למילף בקו"ח שיכנס דמו לפנים שלא יהא מספג שיהי' בדם שיעור טבילה וממילא גם במביא פר אחר להזאות דהיכל בעינן שיעור טבילה בתחילה ושלא יהא מספג והואיל והדבר פשוט בקו"ח וא"צ קרא לזה להקיש לכן לא הביא רבינו דין זה בה' עיוהכ"פ וסמך עצמו על מה שכבר הביא דין זה כאן בה' מעה"ק דבעינן שיעור טבילה ושלא יהא מספג בכל הזאות את"ד חסד לאברהם בה' עיוהכ"פ והעמדתיו כאן.
וצריך
לטבול אצבעו וכו' מקנח אצבעו בשפת המזרק. וכתב הכ"מ ופלא שזה נאמר על פרה לא על חטאת אמנם נראה רבינו גי' אחרת הי' לו [הובא במזבח כפרה וז"ל בספרי יד הישנים לא גמר מקנח אצבעו בפנים מאי מקנח אמר אביי בשפת מזרק והאי בפנים קאי אחטאת דפנים לא אפרה והכריח רבינו כגי' זו מטעם שבארתי] דהאי אצבעו בפרה שפיר מקנח ג"כ בפרה כאשר יבואר טעמו דעלח"מ הקשה ארבינו בפ"ג מרפה שכתב מקנח אצבעו בפרה ובגמ' איתא דבמזרק ונראה דרבינו לא ניחא בפירש"י ותוס' חדא דלמה לא מקנח גם ידו במזרק ע"כ כמ"ש תוס' דף צ"ג בזבחים דצריך שריפה כל דמו א"כ גם מאי דמקנח אצבעו צריך שריפה ועוד הוק' אמה דפירש"י דאין פרה כאן ולא הי' ירד בין כל זריקה דשחיטה וזריקה הכל כנגד הפתח לכן מפרש רבינו דקאי אחטאת אבל ידו מקנח בפרה וא"כ א"ש דכתב רבינו כאן בשפת המזרק:
ועוד הכרח הי' לרבינו לגי' שלו כמו שכתב הכ"מ דרבינו סובר דקבלת פרה הוא ביד [ועיי' רבינו ה' פרה כתב בכלי פסול וראב"ד השיג פסול בכלי מנ"ל ועיי' תוספתא פ"ק דזבחים משמע כרבינו ויש לעיין זבחים דף צ"ג גבי חטאת עוף הו' ספק אי לא אצרכי כלי או דאיפסל בי' כלי וצ"ע באמת מ"ש דשם ספק אי פסול בו כלי וראי' לראב"ד דכ' דרק מצוה ביד ועכהא"ג הוריות פ"ג גבי כה"ג מצורע] א"כ ליכא כלל מזרק ולכאורה תמוה דתלי תניא בדלא תניא הא גופי' קשיא איך פסק בהא דלא כגמ' דידן דמבואר בפרה בעי כלי מזרק ג"כ אע"כ שהי' לו גי' אחריתי דקאי אחטאת מקנח בשפת מזרק והבן:
ועתוי"ש ריש יומא ובשי"צ הנה הביאו שפירש"י כל מעשה בכ"ג היינו קבלת דמה והוק' ע"ז ממנחות דמקנח אצבעו במזרק משמע דהי' כ"ש והוק' ע"ז מספרי ילפינן מלוג של מצורע דביד וכ' דע"כ פליגי עם ספרי ותי' בשם האר"י לישב הספרי דההיא דספרי היינו להזאת אצבע דלא ילפינן מאיזוב וכוונה דיליף ממצורע דנותן מלוג אל כפו וזורק כן מקבל בכלי ונותן לידו ומזה ממנו באצבעו. והנה השי"צ כבר תמה עליהם דבפירוש ממעט בספרי דלא יקבל בכלי ואח"כ יתן ליד מצותה מצות יד ולא מצות כלי ולדעתי יש לומר דתוס' סברי בהא כראב"ד דרק מצוה אבל בקבל בכלי ונתן ביד אין מעכב אבל אם לא נתן כלי ליד פסול באמת לתוס' ואולי גם ראב"ד סובר כן:
והנה לישב שיטת רש"י נאמר ע"כ דרש"י סובר דגמ' וספרי אין חולקין דרק ממעט שלא יקבל בכל"ש אבל בכ"ג שרי לקבל ואיירא האי מזרק בכ"ג ונקט מזרק אגב סרכא וכיון דכ"ג לאו כלי הו' א"כ כאלו קיבל בכ"ג ביד וכ"כ בשי"צ. אולם לדעת רבינו דלא גריס כן אפרה רק אחטאת א"ש הכל:
ובלח"מ הקשה מגמ' דמנחות מהא דאמר גבי פרה גמר מלהזות מקנח אצבעו בגופה של פרה ומשני בשפת מזרק וא"כ תימא דרבינו בפ"ג מפ"א כ' דמקנח בגופה של פרה ולא כ' בשפת המזרק ול"נ דרבינו ס"ל דלא קיימ"ל כהאי דמנחות והוא דתוס' יומא דף ב' הקשו על ההוא דמנחות וז"ל מיהו תימא דבספרי משמע שמצות קבלת דמה הי' ביד ומפיק לי' מלוג של מצורע שהי' בידו ותי' דפליגי דהיינו דלהספרי לא הי' מקבל הדם במזרק א"כ ע"כ הי' מקנח אצבעו בגופו של פרה יעש"ה וכן ס"ל לרבינו:
מקנח אצבעו בשפת המזרק. ובלח"מ הקשה מה' פרה אדומה והניח הדבר בצ"ע ובס' עיני אברהם כתב על זה דכבר כתב בכ"מ פ"ג מפרה וז"ל ומש"כ לפיכך על כל הזאה מקנח אצבעו בגופה של פרה יש לתמוה דבפ' דם חטאת דף כ"ג ובמנחות דף ז' מסיק דמקנח אצבעו בשפת המזרק ולא בגופה של פרה וצ"ל דזה לס"ד דקבלת דמה הי' במזרק אבל לדידן שלא הי' קבלת הדם אלא ביד ע"כ לומר דמקנח אצבעו בגופה של פרה עכ"ל אבל מה שיש לדקדק על דברי רבינו בפ"ג ה"ג כ' וז"ל על כל הזאה מקנח אצבעו בגופה של פרה איך מקנח בגופה של פרה ולא חיישינן לדביקת נימין ויהא חוצץ בהזאה דקרא כתיב והזה באצבעו ולא בדבר אחר וכזה פירש"י בזבחים דף צ"ג וז"ל במאי מקנח בגופה של פרה לא מצית אמרת שילכלך אצבעו בגוף הפרה מדבק בו נימין ושם הכריחו התוס' כפירש"י בזבחים ולא כמו שמפרש במנחות ונראה לומר שרבינו מפרש דנימין לא משום חציצה אלא משום גנאי משום כל פעל ד' למענהו את"ד.