אבל [עורות] קדק"ל לבעלים וכו'. הנה בב"ק דף ע"ז מסיק הש"ס אלא הבמ"ע בקדשים קלים דאמר ממון בעלים הוא וברשותי' קיימא והקשה בספר ים התלמוד הא גם כרבנן מצי אתיא דהא עורות קדשים קלים הוא לבעלים ודמיא לאם מכרה חוץ מגיזותי' דאינו משלם תשלומי דו"ה מטעם דלא בעינן דוקא דבר הניתר עמו בשחיטה א"כ דשייך עורות לבעלים ואיכא שיורא במכירה זו וא"כ אף לרבנן פטור מדו"ה על המכירה להקדש ואמאי צריכין לאוקמי' אליבא דריוה"ג והנה במפרשי הים שם פולפלו טובא אי העור הו' של הבעלים משום דמשולחן גבוה קזכו אבל מחיים אין לבעלים זכות בהן ולא הו' שיור או דנימא דמחיים יש לבעלים זכות בהן ולא מטעם דמשולחן גבוה קזכו הו' העור לבעלים א"כ שפיר הו' שיורא ולי נראה להוכיח דהעור הו' לבעלים ולא משום דמשולחן גבוה קזכו מגמרא דפסחים י"ח דמוקי בפרה שהעבירה בנהר ומשקה טופח עליהן והקשה בקצה"ח הא בעינן דעת בעלים כמוש"כ רבינו וקדשים קלים לאו ממון בעלים א"כ לא משכחת הכשר להנ"ל ניחא דיש לומר דהעור הו' של הבעלים ומהני דעת הבעלים שיקבל העור הכשר ממילא נטמא נמי הבשר וכן יש להוכיח מזבחים דף ק"ג דקאמר ואפי' לר"י דאוסר אדם חלק הקדישו הנ"מ בשר אבל עור תפוס לבדה"ב כשאר נכסים א"כ מוכרח דהעור הו' מחיים של הבעלים:
×
This Sukkot, the sky is the limit and the texts are timeless. Support Jewish learning under the stars with a matched gift today — we're 70% of the way to our $700,000 goal!