שאין סמיכה אלא בבעלים וכו'. תוס' במנחות צ"ג הקשו הא דאיתא במשנה דתמורה דף ז' מה קודש אינה אלא בבית בעלים אף תמורה אינה אלא בבית בעלים ל"ל קרא ע"ז תיפוק לי' תחילת הקדש מסוף הקדש מסמיכה דאין סמיכה בשל חבירו ולי נראה דהנה אדם מקדיש קרבן כדי לכפר חבירו כדאיתא עירוכין דף כ"א והמתכפר הא סומך עליו א"כ חזינן דשפיר סומך בשל חבירו א"כ אף כהן בבכור יכול להמיר לכן צריך ללמוד מוהי' הוא ותמורתו יהי' קודש מה קודש בבית בעלים אף תמורה בבית בעלים אלא דיש לתמוה הא דבעי בגמרא אי מקדיש מומר או מכפר מומר וקשה נילף תחלת הקדש מסוף הקדש מסמיכה דמכפר סומך אף מומר מכפר סומך [ותוס' תמורה דף ז' הקשה מהא דמכפר מומר ותי' דלא לאפוקי בעלים קאמר אבל אכתי תקשה כמו שהקשתי]:
ולא יד עבדו. לכאור' קשה דהנה בב"מ ממעט יד שליח ויד עבדו יען דס"ד דיד עבד כיד רבו דמי אבל כאן כיון דממעט יד שלוחו כש"כ יד עבדו כיון דעבד לאו בר סמיכה הוא דהא נשים ג"כ לאו בר סמיכה נינהו א"כ ל"ש מטעם יד עבדו כיד רבו דכיון דצוהו לסמוך שהוא מילתא דאיסורא משום עבודה בקדשים מסתמא הוציא לחירות כדאמרי' בגיטין דף מ' בהניחו רבו תפילין א"כ ל"ה עבדו וממנ"פ אין צריך קרא למעט עבדו.
ולא
שלוחו. עיי' תוס' יבמות ק"א שהקשו נילוף מהכא דלא אמרינן ששא"כ ותי' דיש כמה כתובים והקשו א"כ אמאי איצטריך קרא בקידושין אתם גם אתם ובגירושין דששא"כ נילוף מכאן דגלי הכא דלאו כמותו ש"מ דבעלמא ששא"כ ותי' דהוי מוקמינן קרא על מילתא אחריתא עיי"ש.
בענין שליחות הנה במה שהקשו על רבינו בפ"ב משותפין דהביא דגם אתם ותמהו עליו דלשליחות א"צ גם אתם נראה ליישב דהנה בטו"א חגיגה דף י"א העלה אם עשה שליח להקדים מעשר לתרומה אשל"ע ובאמרי ברוך הקשה אמאי לא יליף ממעילה דישל"ע ונראה דזה תליא בפלוגתא בירושלמי פ"ג אי עובר משעה שהקדישם למעשר או משעה שתרם התרומה אח"כ כשכבר הפריש המעשר ולפי"ז יש לומר בהקדים כבר המעשר ועשה שליח להפריש התרומה א"כ להאי מ"ד דמשעה שמפריש התרומה עובר א"כ אשל"ע דהא עשאו השליח לדבר עבירה אבל למ"ד משעה שהפריש מעשר אם עשה שליח להפריש התרומה אחר שכבר הפריש המעשר א"כ העבירה כבר עברה כהא"ג לא שייך אשל"ע דעבירה כבר עברה א"כ הקושיא רק למ"ד משעת תרומה עובר וממילא ניחא דלא מצי למילף ממעילה דישל"ע דהא כיון שכבר הפריש המעשר ע"כ לתרום עתה התרומה א"כ הו' מזיד ואין לילף ממעילה דהו' בשוגג [דבמעילה גופי' לא דמי מעילה דשוגג למעילה דמזיד דחייב ואין מתחלל] ומעתה ניחא אי לאו קרא דאתם גם אתם הו' ילפינן אדרבא תרומה ממעילה דבתרומה אשל"ע והפריש תרומה אחר מעשר א"כ שוב גם לתרום כדרכו ע"כ דא"י לעשות שליח לכן צריך גם אתם והא דיקשה אמאי לא קמשני כן בגמרא דצריך לזה אתם גם אתם יש לומר דגמרא ס"ל כאידך מ"ד דעבירה בשעת הקדמת מעשר א"כ בתרומה לא משכחת עבירה א"כ אין לילף תרומה ממעילה דהו' דבר עבירה א"כ א"צ גם אתם וא"ש.
ובהא דמסיק שם הש"ס דאתם גם אתם ל"ל מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ופריך מדר"ש נפקא דאין נכרי נעשה שליח לגרש יען דלא בני התירא נינהו ומשני הכא איתא בדנפשי' דתנן העכו"ם והכותי שתרמו תרומתן תרומה ולר"ש דס"ל דאין תרומתו תרומה גם אתם ל"ל ומשני הו"א כיון דדריש אתם ולא שותפין ולא אירוסין אף שליח לא מצי משוי קמל"ן והקשה בעצמות יוסף דבודאי דחוק לומר דלא ידע ממשנה דמסתמא ידע המקשן ג"כ מהמשנה וא"כ מדר"ח נפקא הא איתא בתרומה דנפשי' וגם דוחק לומר דמעיקרא הי' כונתו להקשות מדר"ש ולי נראה ליישב דכ"כ בפ"א דברי הרא"ש בנדרים דתרומה הוא בעודו בטבלו והוא איסור תורה ורק ע"י קריאת שם תרומה מתברר חלקו של כהן והותר השירים לכן לא הו' דבר הנדור רק תלה בדבר האסור והנה זה ניחא בישראל אבל בגוי אף דתרומתו תרומה אין זה איסור תורה רק דבר הנדור כמו שנכרים נודרים נדרים ונדבות כישראל והקדישן הקדש כן נמי חל תרומתן וזהו באמת טעמא דר"ש וסובר דלא חל תרומתן ואמאי גרע מהא דנכרים נודרים נדרים ונדבות להנ"ל ניחא בודאי אי תרומה הו' בישראל ג"כ דבר הנדור גם ר"ש מודה בנכרי ג"כ חלה תרומתן כשאר דבר הנדור אבל כאן דהוא איסור תורה סובר דבנכרי דליכא חיוב תרומה ואין תרומתן מצד שאסרה תורה רק מצד הקדישו סובר ר"ש דמצד הקדישו ג"כ לא חלה דהא דנודרין כישראל היינו מידו דהקדש דבישראל ג"כ הו' דבר הנדור מעתה א"ש דבודאי ידע דנכרי שתרם תרומתו תרומה אבל משום זה לא הו' איתא בדנפשי' כיון שאיסור שאסרה תורה בשל ישראל הא ליתא בדנכרי א"כ לא מצי עביד רק הגמרא משני דאפ"ה צריך קרא דעכ"פ איתא בדנפשי' אף דהו' רק דבר הנדור שפיר הו' מצי' למהוי' שליח לכך צריך למעט מאתם גם אתם בני ברית.
ובהכי ניחא מה שהעירותי במק"א הא דבעי למילף שליחות מתרומה והא תרומה הוא ע"י דיבורא של אדם שקורא שם על תבואה שלו ומסתברא דאדם יכול לעשות בשלו ע"י שליח ומנ"ל למילף גירושין דהדבר נוגע לאדם אחר להאשה להנ"ל ניחא דבאמת מה שקורא שם תרומה הוא רק לברר האיסור תורה וחלק זה של כהן הוא בעודו בטבלו רק ע"י קריאת שם חלק הכהן ולא הו' כעושה בשלו הו' ס"ד דבאמת אין יכול לעשות ויליף מגם אתם דמצי לעשות שליח ושפיר פריך נילוף מיני' לגירושין אף דגירושין מידי דנוגע לאחריתא הא תרומה ג"כ מידי דנוגע לאחריתא לחלק הכהן [בפרט אי אמרינן מתנות שלא הורמו כהורמו דמיא דא"ש דהו' נוגע לדאחריתא] ובזה תבין דברי הפנ"י שכ' דתרומה הו' ג"כ בע"כ דתורם מה שרוצה ואו"ח תמה בעכ"ח רק שייך בדעת אחרת מעכב כמו בגירושין אבל בתרומה אין מי שיעכוב כדאמרינן קידושין דף ו' התם בהמה והכא דעת אחרת מעכב להנ"ל ניחא דכיון דכמו שהורמו דמיא והו' חלק של כהן ואפ"ה תורם ואין צריך לשאול ברצון הכהן שפיר מיקרי בע"כ ודו"ק.
והנה קשה לי דרש"י בפסחים מפרש דמצוה בבעלים מדכתיב וסמך ושחט וקשיא מרש"י חולין דף י' דמפרש דע"א תורה האמינתו מדכ' ושחט וכהנים אוכלין להנ"ל קשה דשאני התם דבעלים שוחטין או שלוחן שהן כמותן ובודאי בעלים נאמנים על שלהן אבל שאר ע"א מנ"ל דנאמן וגם מקרא דוזבחת מבקרך דהביא רש"י אין ראי' דיש לומר בבעלים איירא.