בירוצי המידות וכו'. והנה זה כמתניתין דלקמן דמדת הלח בירוציהן קודש ומדת היבש בירוציהן חול והנה לקמן בה"י כתב מה הי' עושין בבירוציהן אם יש שם זבח אחר יקריבו עמם וכו' ואם לאו מקיצין בהן את המזבח וזהו כדברי התוספתא דמייתא לה התם וכתב במראה הפנים פ"ד דשקלים דלכאו' קשה דהתם קאמר עלה ת"כ דר"ח בר יוסף והיינו בפירושא דמותר נסכים והא רבינו ספק כר"מ בפ"ז מכהמ"ק וכמו שבארנו וכתב דמיהו דינא דתוספתא בעניין שמהבירוצין ג"כ מקיצין מזבח כר"ע הוא אתיא רק דכוותי' דר"ח הוא בפירושא דמותר נסכים וע"כ דלדינא לא פליגי הני ברייתא דמהבירוצין מקיצין נמי המזבח רק דקשיא דלא ביאר רבינו הדין דבירוצי יחיד דבירושלמי פ"ד דשקלים נשמע דגם בירוצי יחיד מקיצין בהן אם מסרן לציבור.
בירוצי
המדות וכו' בירוצן נתקדשו. והנה הלח"מ הקשה הא בפ"א מכהמ"ק כ' רבינו כמ"ד מלמעלה למטה ובירוצין לא נתקדשו ותי' דפסק כאביי ובמשל"מ הקשה איך פסק כאביי נגד רי"ו ולי קשה עוד דהא לא הועיל כלום דלדבריו יקשה הא רבינו בפי"ב מפהמ"ק פסק כמ"ד דאם הוסיף כ"ד כשר א"כ מ"ד דקחשב מלמעלה למטה סובר דלא יותיר והרי רבינו פסק כמשנה דמלמעלה למטה קחשב הי' לו לפסוק כמ"ד שלא יותיר:
ולכן נראה דהנה בחי' רשב"א הביא גי' אחריתא דאביי קאמר לכו"ע בירוצין לא נתקדשו ופליגו אי מלאים שלא יחסיר ושלא יותיר דאי לכו"ע בירוצים קדוש למה יפסול ביותר ורק אי לא נתקדשה פליגי דלמ"ד שלא יחסיר ושלא יותר משום דלא נתקדשו ומעתה לר"מ דפליגי בבירוצים אי נתקדשו י"ל דלכו"ע לא נפסל דשלא יותיר דאף אי לא נתקדשה בירוצם נהי דלכתחלה לא יוסיף אבל לא מיפסל המנחה וא"כ ניחא מה שהקשתי דאף דפסק כמשנה דמלמעלה למטה קחשיב אפ"ה ס"ל שפיר אם הותיר כשר דבזה כו"ע מודו אף למ"ד דמלמעלה למטה קחשיב והא דסובר בירוצים נתקדשו וזה שפיר י"ל דלתנא דמשנה הא דחשב מלמעלה למטה לא משום דבירוצים לא נתקדשו אלא לאשמעינן דתורה שיערה רביעית לוג לפי מידת הין ולא איפכא ולכן כשצריך להין או לחצי הין או ללוג לא ימדוד ברביעית דא"כ יותיר נהי דכשר אבל לכתחלה אין להוסיף על השיעור לכן נקט התנא מלמעלה למטה וא"ל א"כ אמאי לא מוקי בגמ' דפליגי רשאי למדוד במדה קטנה כשצריך למדה גדולה להין או לחצי הין לק"מ דהרי איתא בברייתא דר"מ ור"י השיבו לר"ש חצי לוג הי' שם דהרי דסברי דשרי למדוד בחצי לוג כשצריך ללוג ורק מוקי פלוגתתם בבירוצים אי נתקדשו אבל לתנא דמשנה שפיר י"ל דלכך נקט מלמעלה למטה לאשמעינן דלא ימדוד בחצי לוג כשצריך ללוג משום דעכ"פ לכתחלה אין להוסיף על השיעור וא"ש:
ובהא ניחא הא דאיתא במשנה אחריתא מה הי' משמש חצי לוג הי' משמש ונקט מלמטה למעלה משום דכיון דלכו"ע בירוצין נתקדשו וכן אם הותיר כשר ולא נקט במשנה ראשונה מלמעלה למטה רק משום שלא ימדוד לכתחלה ברביעית לכן במשנה שאחרי' לא קפיד ונקט מלמטה למעלה ובהא ניחא לן הא דהוק' על רבינו בפי"ב מפהמ"ק דבמנחות דף י"ב משמע דאם הוסיף שמן כ"ש פסול ולפמש"כ זהו לאביי דלכו"ע בירוצין לא נתקדשו ופליגי למ"ד לא יוסיף ולא יחסר ופסול בדיעבד דשלא יותיר דומיא דשלא יחסר דכיון דלא נתקדשו הו' כחולין והא אם הוסיף חולין כ"ש איתא התם דמיפסל [ועבח"י רשב"א שכ' דהא דאמרו הוסיף חולין כ"ש פסול היינו כל שהביא יותר מלוג דלא קדוש כלל ועמש"כ בפי"ב מפהמ"ק] אבל רבינו דפסק בירוצים נתקדשו א"כ סובר דוקא שמן חולין שהוסיף כ"ש מפסל אבל שמן קודש דהוסיף כיון דמתקדש בירוצים לא מפסל:
אך לכאורה אי אפשר לומר דרבינו גריס דלאביי לכו"ע לא נתקדשו בירוצים לפמש"כ הה"מ פי"ד משבת לדעת רבינו הלכה כאביי נגד רי"ו משום דהלכה כבתראה וא"כ בודאי יקשה אפירקא דא דס"ל דבירוצים נתקדשו וע"כ דרבינו גריס כגי' דילן דלאביי לכו"ע בירוצים נתקדשו כאביי למ"ד מלמעלה למטה סובר שלא יחסר ושלא יותיר ובדיעבד פסול א"כ אמאי פסק רבינו הוסיף כ"ש כשר אולם י"ל ע"ד האמור דזה רק לפרש הברייתא דפליגי ר"מ ור"י כיון דסברו דמותר למדוד במדה קטנה כשצריך למדה גדולה א"כ ע"כ פליגי אי מיפסל בהותיר ואליבא דידהו קאי אביי אבל לתנא דמשנה אכתי י"ל דשלא יותיר רק לכתחלה ובדיעבד כשר לכן נקט מלמעלה למטה לומר דלכתחלה עכ"פ אין רשאי להוסיף לכן לא ימדוד במדה קטנה כשצריך למדה גדולה דא"כ נמצאת מרובה בשמנה והבן:
בירוצי
המדות של סולת חול וכו' ובירוצי היין והשמן קודש לפי שהוא יורד על גב הכלי וכו' ולמה יתקדשו הבירוצין אעפ"י שאין כונת המודד אלא למה שבכלי בלבד כדי שלא יאמרו מוציא מכלי שרת לחול. כתב הכ"מ להקשות דהא זה רק לריוה"ג אמרו בגמרא וכ' דמינה נשמע לת"ק הנה יקשה אכתי למה הוצרך רבינו לזה גם לת"ק ולרע"ק ולא מטעם דנתקדש מבחוץ סגי דדוקא לריוה"ג דקדיש מבפנים צריך לטעם הזה והנה במל"מ תיקן משום דיקשה דעכ"פ אין דעתו שיתקדש יותר ממה שצריך ע"י גב הכלי וע"כ כדי שלא יאמרו ולדעתי יקשה עדיין א"כ אין צריך לטעם שקידש גב הכלי הרי סגי בטעם זה לחוד וכריוה"ג וכיון שרבינו כתב שמתקדש בחוץ אין צריך לטעם שלא יאמרו ואם יש טעם זה אין צריך לטעם דמתקדש בחוץ ועוד דלישנא דרבינו שלא יאמרו מוציאין מכ"ש לחול ל"ש אמה דיתקדש מבחוץ מהיכא תיתי שיאמרו שגם אם נתקדש מבפנים מוציאין לחול ונראה ליישב דהנה לח"מ בפ"ג מפהמ"ק הקשה דפסק שם רבינו אין מתקדשין אלא מתוכן ובגמרא איתא דלאותו מ"ד בירוצין לא נתקדשו וא"כ איך סובר רבינו דנתקדשו ולכן נראה דרבינו קשיא לי' קו' זו למ"ד אין מקדשין אלא מתוכן וכן הלכה א"כ אין בירוצי מידות נתקדשו דדוחק דשמואל לית לי' כהני תנאי דנתקדשו הבירוצין ולכן הקשה לרבינו הא אין כונתו אלא למה שבכלי לבד דהרי אין קדוש מה שבחוץ וע"ז יש לומר לכאו' כדי שלא יאמרו מוציאין מכ"ש לחול אלא דא"כ איך אמרו בגמרא דלאותו מ"ד לא נתקדשו הרי נתקדשו משום שלא יאמרו [וא"ל דזה אתיא כהני תנאי בדף צ' דבירוצין מה"ת כמש"כ במל"מ וסברו דלא נתקדשו מה"ת דז"א דאיך תלה בטעמא דאין מקדש אלא מתוכן כיון דמה"ת אין שיעורו עם בירוצין לכן אין קדוש מה"ת] ולכן נראה דבאמת מהיכא תיתי שיאמרו דמוציאין הרי יכולין לחשוב דאין מקדש בירוצין כלל כמש"כ תוס' בדף פ"ח שהקשו כיון דמהני פדיון א"כ יאמרו דמוציאין מכ"ש ע"י פדיון ותי' דיאמרו דלא נתקדשו בירוצין [וקושיות התוס' נראה לישב עיי' מנחות ע"ט בחולין ל"ש מקדש שלא מדעת כיון דלב ב"ד מתנה שיהא חולין לא מתקדש עוד ומעתה יש לומר הא דפריך דיאמרו מוציאין מכ"ש לחול אף דלב ב"ד מתנה משום דיטעו בקו' תוס' כיון דמקדש שלא מדעת ל"ש לב ב"ד מתנה דהרי חוזר וקדוש וע"כ בלא לב ב"ד מתנה ג"כ מוציאין לחול אבל כאן לענין פדיון למה יטעו דיכולין לחשוב דשאני לב ב"ד מתנה שיהא מהני פדיון אם יוציאו מכ"ש בפדיון כיון שאין מתנין שיהא חולין דו"ק היטב] וקשה לדבריהם א"כ איך חשש דיאמרו מוציאין הא יחשבו דלא נתקדשו ונראה דכונת התוס' כך דהנה האי דיאמרו מוציאין מכ"ש היינו משום דמסברא מגוה דמנא קמעקרו ויסברו דנתקדשו מדעת וא"כ שוב יאמרו דמוציאין מכ"ש לחול וכל זה בלא פדיון אבל כאן דאיירי בשיעור בירוצין דמה"ת קדשו שזה משיעור רביעית לא מטעם דנתקדשו דנעקר מגוה דמנא משום דבאמת אי מהא יש לומר דלא מתקדשין אלא מדעת א"כ שפיר כתבו התוס' דלכן מהני פדיון ולא יאמרו דמהני מה שמתקדש בכ"ש פדיון דאדרבא יאמרו לנפשייהו דלא קדוש בירוצין משום דאין מתקדש אלא מדעת ול"ש מגוה דמנא נעקר דעכ"פ לא נתקדש שלא מדעת ולכן מהני פדיון ול"ח לשלא יאמרו אבל בדף צ' סובר גמ' שפיר דיאמרו דמוציאין מכ"ש משום דיאמרו דנתקדש כהך דסוכה דיאמרו לדעת ניתנה והטעם דשם חיישו רבנן להא נראה כיון דאמרינן דכ"ש נתקדשו גם מבחוץ ע"כ מהא"ט יען דנתקדשו גם הבירוצין דמגוה דמנא דעקר לכן צריך שיהא נתקדש מבחוץ [דומיא שכ' תוס' בדף ח' ודף צ"ה דגנאי להוציא מכ"ש לכלי חול לכן צריך שיוקדש מבחוץ כיון שיורד לדופני הכלי ודו"ק] אבל בדף פ"ח קאי דאין קדוש מבחוץ ולכך אמרו לנפשייהו דקדוש משום דכך שיעורו מה"ת ולכך צריך פדיון א"כ לא שייך דיאמרו מוציאין מכ"ש לא מטעם לב' מתנין דיחשבו דלא נתקדש כלל דאף דאתיא מגוה דמנא לא נתקדש כלל דשלא מדעת הו' וכן אידך מ"ד דסובר דבירוצין לא נתקדש מה"ת יקשה עפ"כ שמא יאמרו כקו' תוס' וא"כ כש"כ למ"ד זה אפי' בלא פדיון שייך גזירה וע"כ דיאמרו לנפשייהו דאין קדוש בירוצין כלל ולפי"ז א"כ בזבחים קאמר למ"ד אין מתקדשין אלא מתוכן בירוצין לא נתקדשו משום דלא נתקדשו מבחוץ ול"ש אפי' שמא יאמרו ושפיר כתב רש"י פלוגתא בדף צ' הכונה דסברי דלא אמרי' שמא יאמרו ועתה א"ש דרק למ"ד דנתקדש מבחוץ שייך גזירה שמא יאמרו ולכך אף דאין קדוש אלא מתוכן שייך גזירה דיאמר מגוה דמנא קעקר ונתקדש ולכך בעינן שיהא קדוש גם מבחוץ ודו"ק היטב:
או יש לומר דקאמר אח"כ דעתו למלאות קדוש א"כ לת"ק אף דעתו למלאות אין קדוש א"כ שפיר קאמר אי מתוכן לא קדוש בירוצין ג"כ לא קדוש כיון דקודם שנתמלא לא נתקדש א"כ לא שייך מגוה דמנא עקר דהרי לא נתקדש עד שנתמלא אבל לדידן דעתו למלאות קדוש א"כ דאין קדוש רק מתוכן בירוצין קדוש ומיושב קושיות תוס' דו"ק היטב:
ובמש"כ יש לפרש נעים לשון גמ' דקאמר אח"כ במתניתא תני אין מקדשין אלא מלאים ומתוכן ארי"ו דעתו להוסיף קדוש ומה רצה בזה ההמשך דהל"ל תני נמי הכי אך לפימש"כ ניחא דלרי"ו דסובר דעתו למלאות אם אך דאין קדוש אלא מתוכן בירוצין נתקדשו משום דנעקר בגוה דמנא דו"ק היטב אף יש להשיב דהרי רב סובר בדף ח' דלא אמרינן דעתו להוסיף קדוש ואפ"ה בדף צ' קאמר דקדוש מגוה דמנא ע"כ לא תליא הא בהא אולם למ"ד בדף פ"ח בירוצין קדוש א"כ זה שיעורו מה"ת ולא נתקדש עד שנתמלא עם בירוצין א"כ לא שייך מגוה דמנא עקר א"כ רק שייך דקדוש אי אמרינן דעתו להוסיף קדוש אז נתקדש קודם שנתמלא או קדוש מגוה דמנא ונאמר מקדש שלא מדעת א"כ א"ש בזבחים קאמר לשמואל דס"ד אין קדוש קודם שנתמלא אף בדעתו להוסיף א"כ ל"ש בירוצין קדוש כמ"ד בדף צ' דמה"ת כך שיעורו עם בירוצין וגזה"כ דלא כמל"מ כאן ולא נתקדש עד שיש בירוצין ול"ש מגוה דמנא עקר וגם סובר דלא נתקדש מגב דמנא וגם דאין מקדש בלא מדעת א"כ שפיר קאמר בירוצין איכא בינייהו אבל ברייתא דקתני אין קדוש אלא מתוכן קאמר רי"ו דסובר דעתו להוסיף קדוש א"כ מ"ד בדף צ' בירוצין קדוש מה"ת כך שיעורו אפ"ה כבר נתקדש משום שדעתו להוסיף ושייך דקדוש יען דמגוה דמנא עקר ומקדשין שלא מדעת או כיון דשיעורו עם בירוצין מה"ת א"כ דעתו לקדש הבירוצין אף דאין קדוש מגבן רק מתוכו הרי מגוה דמנא עקר והוא דבר נעים ב"ה:
ובמש"כ לעיל ניחא גם קו' המל"מ בפ"ג מה' פסהמ"ק דלמה לא אמרו גזירה דיאמרו מדעת נתקדשה ותי' במל"מ דידעו יען שיש שיעור וקשה א"כ איך שייך יאמרו מוציאין מכ"ש הרי ידעו דלא נתקדש יותר משיעור ועוד הרי מוציאין מכ"ש לא שייך יען דיסברו דנתקדשו מדעת הרי דלא אמרינן כסברת המל"מ אך א"ש דזה לרבינא באמת אמרינן ב' גזירות אלו אבל רב דקאמר מקדשין שלא מדעת ולית לי' דיאמרו גזירה מוציאין מכ"ש היינו משום דלית לי' גזירה דנתקדשו מדעת וכסברת המל"מ יען דיש כבר שיעור א"כ אין כאן קו' כלל דכל טעמא דרב דלית לי' גזירה דיאמרו מוציאין מכ"ש משום דלית דיאמרו לדעת נתקדשה כיון דיש כאן שיעור ובזה מובן דברי רבינו שכתב אעפ"י שאין דעת המודד לקדש אלא מה שבתוכו הכונה דבר ידוע הוא ול"ש דיאמרו לדעת נתקדשה אפ"ה שייך גזירה דיאמרו מוציאין מכ"ש לחול והיינו דמגוה דמנא נעקר וזה נתקדש מדעת ודו"ק:
ולפי"ז לא שייך לתרץ כמש"כ המל"מ משום דיש שיעור דבזה לא הונח עדיין די"ל דמגוה דמנא נעקר ושם נתקדש מדעת ול"ש יען שיש שיעור אלא טעמו דרב דלא סובר כלל הגזירה דמתקדש מדעת ונעקר מגוה דמנא דסובר כזעירי בדף מ"ט ולית לי' גזירה זו אבל גזירה דיאמרו דמתקדש מדעת לחוד ל"ש כמש"ש רבינו דאין דעת המודד אלא מה שבכלי היינו דדבר ידוע הוא לעולם שכך הוא ול"ש גזירה רק שנעקר מגוה דמנא ושם נתקדש מדעת ושייך שמוציאין מכ"ש לחול ודו"ק: