המצורע
מביא וכו' והמקריב פלגס מביא עמו נסכי איל. בספר משנת חכמים הקשה הא דאמר אליבא דרי"ו לא תיבעי לך כיון דס"ל או לאיל לרבות פלגס לענין נסכים ש"מ דברי' הוא דאי לאו ברי' הוא לא איצטריך קרא לרבות דבלא"ה נמי מחוייב להביא נסכי איל והתינח אי ספק מה"ת להחמיר א"כ ניחא דאי לאו ברי' הוא אלא ספק א"צ קרא דספק נמי הו' כודאי איל וצריך להביא נסכי איל אבל לרבינו דספק מה"ת להקל מנ"ל דברי' הוא דילמא ספיקא הוא ואיצטריך קרא דאי לאו קרא מספיקא הו' פטור מה"ת מנסכי איל.
אמנם לפמש"כ האחרונים דבספק עשה להחמיר ניחא גם לרבינו אי הו' ספיקא ג"כ הו' מתחייב בנסכי איל לחומרא כאלו הו' ודאי איל א"ש ואין לומר הא בריש חגיגה דרשינן זכורך למיעוטי טומטם ופריך וכי איצטריך קרא למיעוטי ספיקא דמהיכי תיתי לחיובא והא במ"ע גם מספק חייב א"כ שפיר איצטריך לפטורי אולם א"ש דשם אי הו' אמרת דמספק מ"ע להחמיר א"כ איכא נמי ספיקא להחמיר שלא להתחייב בקרבן ראי' דהו' חולין בעזרה וזה נמי ספק מ"ע דחולין בעזרה הו' לאו הבא מכלל עשה.
מצורע
וכו' והמקריב את הפלגס מביא עמו נסכי איל. הנה רבינו בפט"ז ס"ל דהוה ספק א"כ הו' לי' לפרש דמתנה אי כבש אי איל וכתב במנחת חינוך ליישב דבאמת בטו"א בר"ה תמה טובא הא דאיתא בגמ' דמתנה אם כבש אם איל הא פשיטא דכבש ל"ה דיום אחד בשנה יצא מכלל כבש ואין אלא ספק אי ברי' הוה או איל הו' ותי' עפ"י ירושלמי דסובר שלשים יום לאחר שנה שייך עדיין לשנה הקודמת א"כ רבינו הא לא ס"ל דהא כתב בפ"א בכל הקרבנות דאפי' שעה אחת בשנה פסול משום עוברה שנתה ואיל ג"כ פשיטא דל"ה דרק ל' יום בשנה מיקרי שנה א"כ ל"ה עדיין איל רק גזה"כ דכ' או לאיל דמביא נסכי איל וסיים דמ"מ תקשה ממש"כ בפט"ז דהו' ספק אם יצא ידי נדרו ולי נראה דמבואר בדברי רבינו שכתב דהו' ספק אי יצא ידי נדרו מבואר דלא מספקא לי' א"ה כבש או איל דהא כ"כ דל"ה כבש ואי הביאו בנדבה פשיטא ליה דצריך נסכי איל כיון דכבש לא הו' וגם אי ל"ה אלא ברי' ומביא נסכי איל מדכתב או רק היכא דנדר ואמר הר"ע בהא כתב דספק אם יצא ידי נדרו כיון דל"ה לא כבש ולא איל רק ברי' א"כ ל"ה כמו שנדר.
אח"ז הביא דברי האליה רבה וז"ל ור"ט קרהו פלגס דהיינו ס' כבש ס' איל ואם אמר הר"ע או כבש או איל יצא ממנ"פ בן עזאי קורהו ניקר שאינו לא כבש ולא איל ולא יצא ורק ר"י קורהו פרכדי דהיינו מטבע שנפסל ופסול להקריב לגמרי והקשה ע"ז א"כ פלוגתא דר"י וב"פ פלוגתא דתנאי הוא ואמאי לא מוקי לה כתנאי ועוד דבחולין דמפרש האיבעיא דהרי עלי כבש דאליבא ר"י לא תיבעי לך כי תיבעי אליבא דב"פ למה תלו הדברים באמוראים מאי דהו' פלוגתא דתנאי ועוד כיון דלר"ט דקרהו פלגס ס"ל דהו' ספק ויצא ממנ"פ ובגמרא הו' איבעיא אי פלגס הו' ברי' אמנם לפמש"כ נראה ליישב על נכון דפלוגתא דתנאי קאי אליבא דר"א דס"ל דל' יום בשנה מיקרי שנה דגם ע"כ ס"ל לר"ט דפלגס ספיקא הו' אבל לא ברי' הו' ובן עזאי ס"ל דאפ"ה ברי' הו' ולרי"ש פסול להקרבה לגמרי אבל גמרא דחולין קאי למ"ד דיום אחד בשנה חשוב שנה לכן לא תליא בפלוגתא דתנאי אלא הוא פלוגתא דאמוראי שם להאי מ"ד דיום א' בשנה הו' שנה יש לאפלוגי בפלגס אי הו' ברי' כמו בן עזאי אליבא דר"א הו' ספיקא ה"נ ספיקא הו' וכהירושלמי דעד שלשים יום הו' כשנה הקודמת אף למ"ד דבעגל יום א' בשנה הו' שנה וא"כ רבינו דפסק דספיקא הו' היינו כר"ט וא"כ להלכה שפיר פסק רבינו בפט"ז דספיקא הו' כר"ט או כר"ע [רק דהם פליגי לר"א] אמנם לענין נסכים סובר דרובה קרא דמביא כמו איל ודו"ק כי נעים הוא.
[ע"ד הטו"ז סי' תקפ"ט שנתחלף לו איל באיל כמוש"כ בחכ"צ הנה גדולה מזו בפירש"י יומא דף כ"ט דמפרש אילה לאו דוקא נראה שבמחכ"ת נתחלף לו אילה נקבות האיל מן הצאן בהאילה מין חי'].