אלו הן הנסכים וכו'. עיי' השגת הראב"ד ובכ"מ הגי' לא נכפל יינו ושמנו והגי' עוד ברביעית ההין ולדעתי זה דחוק להגי' כמה פעמים במקום שלישית ההין רביעית ההין ועוד דהא רבינו בפ"י המשנה בהקדמה למנחות נראה שבאמת כן דעתו דבעי שמן שלישית ההין וז"ל ואין שום דבר יצא מכלל זה ואין מוסיפין עליהן ואין גורעין מהן זולת הכבש שמקריבין בשני של חהמ"פ יום הנפת העומר שהי' עולה כמו שבארנו מ"ש עליו בתורה שתהא מנחתו ב' עשרונים בלולים בשמן בשלישית ההין שמן והנסכים שחייב בהן רביעית ההין יין כמו של כבש עכ"ל ולכן נראה מה שהגי' הכ"מ יינו ושמנו נכון אבל מה שהגי' רביעית ההין שמן אינו נכון רק בעי שלישית ההין ולמה שהשיג הראב"ד מברייתא דמנחות יש לומר דרבינו יפרש כן יכול כמו שנכפלו סולתו כן נכפלה שמנו הכונה דליבעי ב' רביעית וכן פ' בקרבן אהרן ומסיק כמו דלא נכפלה יינו כך לא נכפלה שמנו רק סגי בשלישית ההין שמן ול"ב ב' רביעית דהו' כפלים אבל שלישית ההין ל"ה כפלים.
אלו
הן הנסכים וכו' אם גרע או הוסיף כ"ש פסול. והנה לכאורה קשה הרי רבינו בפ"ב מפהמ"ק כתב רק ריבה שמנה בלוג אז פוסל אבל לא בכ"ש ולכאורה י"ל דזה במנחת נדר ונדבה דהדין שיבוא סתמא לעשרון לוג אם הביא יותר מלוג לא נפסל משום ריבה שמנה עד שהביא ב' לוגין שהוא שיעור לב' מנחות מעשרון ובזה הו' ניחא לי' נמי קו' אחריתי דבפי"ב מה' אלו כתב גם במנחת חובה עשרון סולת לא פחות ולא יותר והנה בטה"ק מנחות דף י"א הוכיח דלשיטת רבינו ריבה שמנה רק בב' לוגין גם ריבה סולת רק בב' עשרונות [וכ"כ תוס' דף י' ד"ה קמץ שאין דרך לצמצם בשיעור העשרון] ועלה לו כן ממשנה דקתני ריבה שמנה ולא קתני ריבה סולתה פסולה משום דממנ"פ ל"ש למיתני ריבה סולתה דעד ב' עשרונות כשר ואם הוסיף עד ב' עשרונות הו' מנחה מרובה ופסול משום חיסר שמנה ואי הוסיף גם שמן ב' לוגין הרי הו' כמנחה של ב' עשרונות דכשר וא"כ יקשה הא דכ' רבינו כאן לא פחות ולא יותר משמע אפי' בפחות מעשרון שהוסיף נפסל ולהנ"ל ניחא דרבינו סובר לחלק בין מנחת נדבה דכשר בהביא יותר מעשרון עד ב' עשרונות לא מיפסל משום חיסר שמנה אבל במנחת חובה מיפסל וכן נראה מדברי הכ"מ פי"ב מה' אלו:
ולפי"ז ה"ה במנחת נסכים פסול בהוסיף כ"ש לא קאי רק איין ושמן אלא גם אסולת כמו בפי"ב וכ"כ בטה"ק מנחות דף ע"ו:
אולם מתוס' מנחות שם נראה דרק במנחת נסכים אמרינן דהוסיף במדת עשרונות פסול דגזה"כ הוא דכ' בה ככה עיכובא הוא ולפי דעת הכ"מ רבינו חולק אתוס' דבכל מנחת חובה פסול ולי נראה דתוס' בזה לשיטתם ביתר שמנה אפי' בכ"ש א"כ ריבה סולתה ג"כ אפי' בכ"ש דהרי כשהוסיף סולתה ממילא הו' חסר שמנה ואפי' בנדבה לא מכשיר אלא בשני עשרונים ושני לוגין דמגיע לעשרון לוג אחד א"כ הא דמיעט הכתוב ככה לעיכובא לא אתי לריבה כ"ש דזה אפי' בנדבה מיפסל אלא מיעט דאפי' ריבה גם השמן בערך שריבה הזאת מפסל וזה רק במנחות נסכים אבל במנחת חובה כשר אבל לדעת רבינו דבמנחות נדבה בכ"ש כשר א"כ הא דמיעט ככה במנחת נסכים אתי לריבה סולתה או שמנה בכ"ש דמפסל הא שפיר י"ל דפסול גם במנחת חובה וא"כ לדינא לא פליגי רבינו עם בעלי תוס' במנחת חובה דהרי בריבה כ"ש גם לתוס' פסול דהא אפי' במנחת נדבה פסול בכ"ש לדעת תוס' רק דתוס' מיירי משני לוגין וב' עשרונות בזה כ' דפסול רק במנחת נסכים מגזה"כ:
אמנם י"ל דזה שכ' רבינו בפי"ב דבמנחת חובה עשרון אחד לא פחות ולא יותר הנה סובר כן גם בנדר ונדבה והא דכ' רבינו רק במנחת חובה משום דמנחת חובה אזיל אפי' בריב' עשרון שלם עם שמן הראוי לו ובמנחת נונ"ד אי ריבה עשרון עם לוג שמן כשר אבל בלא ריבה עשרון שלם אף שריבה גם לפי שיעורו חצי לוג שמן חצי עשרון סולת פסול כמו במנחת חובה לפימש"כ תוס' במנחות שם בשם רש"י בריבה מידת עשרונות מפסל דנמצא הקומץ חסר א"כ י"ל דבהא גם רבינו מודה דמפסל ולכן אף דבריבה שמנה כשר עד לוג אבל בסולת אם ריבה פסול משום דהקומץ חסר ואף דתוס' הקשו דקומץ בדעתו דכהן תליא לדעתי י"ל דזה רק שייך עכ"פ אי מה שהוא יותר מעשרון נתקדש דשם בדף כ"ד איירי שנתקדשו כל הג' חצי עשרונות לכן אמרינן דבדעתו דכהן תליא מילתא אבל בהוסיף סולת על מה שנדר לא קידש הסולת כלל כי מבואר בפי"ב מה' אלו בהביא עשרון ומחצה לא קידש הסולת כלל ובמשל"מ שם צידד לומר דקידש בעשרון ומחצה יען דעכ"פ מצינו בחביתין עשרון ומחצה אבל בב' עשרונות ומחצה או בעשרון ושליש פשיטא דלא קידש וא"כ אי מקמץ מסולת זה הו' קומץ חסר וזה כונת רש"י שמפרש ריבה במדת עשרון דהיינו שעשה העשרון גדוש דאנן קיי"ל לקמן דף פ"ז דהעשרונות במקדש מחוקה דכשהוא מחוק הו' עשרון והוא גודשו ומבואר לעיל דף ז' בתוס' דגודש שא"צ אין מקדשו והו' חולין [ונראה לי שזה דעת הרא"ש באו"ח סי' תנ"ו דיליף ממנחה דהי' גודשה בתוכה דאין רשאין להוסיף גודש ללוש עיסה לשם מצה ורב"י השיג עליו דדילמא התם עשרון עם הגודש ובטו"ז כתב עליו דאין מבין דבריו דעכ"פ נשמע דאין רשאין לגדוש ולא נתקדש] א"כ בודאי הו' קומץ שקמץ חסר וא"כ ניחא שדעת רבינו ג"כ כדעת רש"י ולפי"ז לכאורה י"ל גם רבינו מודה לסברת תוס' דרק במנחת נסכים דכ' ככה עיכובא הוא דריבה שמנה ויינו דמפסל בכ"ש אבל במנחת חובה לא מפסל בכ"ש והא דכ' במנחת חובה דמפסל בריבה על עשרון היינו רק בסולת משום דהו' קומץ חסר ומטעם זה מיפסל אף במנחת נונ"ד וקשה ממש"כ רבינו במנחת חביתין דלא יהא לא פחות ולא יותר והא מנחת חביתין אין נקמצות רק די"ל דבמנחת חביתין רק לכתחלה הוא דלא יבוא ובדיעבד לא מיפסל כיון דאין נקמצות ובמנחה הנקמצות פסול אף בדיעבד משום דהו' קומץ החסר והא דלא תני במשנה רק ריבה שמנה ולא קתני ריבה סולתה אשר מזה הוכיח בטה"ק דלא מיפסל רק בריבה עשרון י"ל משום דבנדר ונדבה לראב"י במנחות דף פ"ח אפי' הביא ס' עשרונות אין לה אלא לוגה ובפלוגתא לא קמיירי:
עוד י"ל דנפ"מ בנדר עשרון ומחצה דבהא שפיר י"ל דבדעת כהן תליא מילתא דהו' קדוש עכ"פ הו' נפסל משום קומץ חסר א"כ לדעת רבינו דיתר שמנה כשר ה"ה יתר סולתה דמקצת כשר כגון בנדר עשרון וחצי דאי נדר ב' עשרונים הי' צריך ב' לוגין שמן אבל בא' וחצי א"צ עוד שמן ואפ"ה לא מיפסל משום ריבה סולתה אבל בנדר עשרון והביא א' וחצי פסול משום חסר קומצה:
והנה לכאורה מתוס' מנחות דף צ"ב מוכח אי נדר כשיעור והביא יותר משיעור כגון ד' לוגין יין דהו' לוג נדבה אף דבפ"ע ל"ה נדר עם אחר יכול להביאו א"כ למה יחשב קומץ חסר הא גם החצי עשרון קדוש י"ל זה רק בהתנה שיהא נדבה אבל במייתא סתם עשרון וחצי או ג' וחצי לא קדוש החצי עשרון ועוד הא תוס' כ' דזה רק שייך בד' לוגין דהרביעית נדבה דכיוצא משכחת לה באיל דבא ד' לוגין:
עוד י"ל דרבינו פי"ב מפהמ"ק כתב הא דבדעת כהן תליא מילתא רק משום דאין החלקים נוגעים זה בזה אבל בנוגעים ל"מ דעת כהן היכא דלא התנה כבדף ק"ו א"כ בפשטות י"ל דריבה סולתה פסולה משום קומץ חסר אפי' בנדר ונדבה אבל היכא דהתנה מוכח שם אף במעורב שייך בדעת כהן תליא מילתא ע"כ ניחא דבאמת ריבה סולתה פסול לרבינו משום קומץ החסר ואפ"ה ל"ק ממשנה דלא קתני ריבה סולתה משום דעכ"פ כשהתנה בדעת כהן תליא מילתא וליכא משום קומץ חסר:
אלו הן הנסכים בין לעולה בין לשלמים כשיעור הזה וכו'. הנה במנחות דף צ"א ליתא שם כלשון הזה דשם איתא רק ת"ל לשור האחד אמנם מבואר כלשון רבינו בירושלמי פ"ה דשקלים דשם איתא אם מצאנו שחלק בין נסכי כבש לנסכי איל נחלק בין נסכי עגל לנסכי שור ת"ל ככה יעשה לשור האחד וכתב בשירי קרבן דהכונה כל נסכי שור אחד הן דשור בן יומו קרוי שור ורש"י פי' דמיתורא דלשון קדריש שכבר כתיב והקריב על בן הבקר מנחה עיי"ש שמבואר כלשון רבינו.