וכשם
שהקריבו הנשיאים וכו' כך הנשיא מקריב חנוכתו בשבת לעתיד. ובספר קנאת סופרים על סהמ"צ כתב לפרש דבריו דכשם שהנשיא לעתיד מקריב חנוכתו בשבת כמצווה עליו כך הי' לשעבר בחנוכת הנשיאים דחשיב כחובה והקריבו בשבת וכ"כ הרמב"ן בפ' נשא אף דאין מנחה וקטורת וחטאת באה נדבה החשיבו עליהם כחובה והסכימה השי"ת ע"ד הנשיאים וציוה הנשיאים אחד ליום יקריבו לכן הו' מצוה נמי לדורות לחנך את המקדש וכן עשה שלמה דכתיב ויחנכו את בית האלקים המלך מכל העם וכן אנשי כנה"ג עשו חנוכה דכ' ועבדו בני ישראל כהניא ולויא ושאר בני גלותא חנוכת בית אלהא וכן לימות המשיח שנאמר ביחזקאל שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אותו ומלאו ידיו ויכלו את הימים והי' ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם והיא חנוכת למזבח במילואים והנה תהי' ענין זה המצוה כפרשת טמאים בפסח ופרשת בני יוסף הסכימה דעתן לדעת העליונה ונצטוו בהן לעולם עכ"ל.
הנה במנחות מ"ד פליגי לחד מ"ד אתי למילואים ולאידך מ"ד אלי' עתיד לדורשה נראה לפרש דתליא אי אמרינן קידשה לעתיד לבוא דאי קלע"ל לא שייך דיקריבו מילואים כמו בימי משה דאין צריך למילואים כיון דראויין להקרבה אף שאין בית אלא למ"ד לקלע"ל שפיר יש לומר דאתיא למילואים ובאמת בימי עזרא הקריבו נמי מילואים כמוש"כ רבינו כמו שביאר דבריו בלח"מ משא"כ אי לא הקריבו מילואים גם עזרא לא הקריבו בתורת מילואים רק לזכר בעלמא כמו בקידוש הבית דעזרא רק לזכר בעלמא עשאו כמוש"כ רבינו בפ"ו מבהב"ח א"כ היינו דפליגי דאלי' עתיד לדורשה דלית לי' למילואים כיון דקלע"ל אעכ"ח טעם אחר איכא אף דקלע"ל אין יכולין להקריבו דאין יודעין מי כהנים מיוחסים רק לע"ל אלי' בא לקרב מי ראוי כדאיתא סוף עדיות א"כ שפיר צריך מילואים ע"כ אלי' עתיד לדורשה כדס"ל לר"י קידושין ע"ז דאלי' בא לטהר ממזרים שנטמאו והיינו דאיתא שם דר"י אמר לר' יוסי הנחת את דעתי דס"ל לקלע"ל דאז ניחא דהקריבו מילואים ואין לומר דהא רבינו ס"ל דקלע"ל א"כ איך פסק כהך מ"ד דמילואים הקריבו יש לומר לפמש"כ לעיל בה' בהב"ח דעכ"פ כל זמן שביד נכרים אין מקריבים א"כ רק אחר הגאולה יכולין להקריב אף שאין בית לכן שפיר שייך מילואים דבאמת אין מקריבין בזה"ז וא"ש.
הנה בטעמא דרבינא דקאמר שם להלן דס"ד הואיל ואישתרי מליקה אישתרי נמי נבילה ור"י אמר אלי' עתיד לדורשה נראה דתליא בהא דאיתא בגמרא דשוחט לחולה חייב בכיסוי והיינו שוחט בשחיטה כשירה ובס' דמשק אליעזר העלה דמדכתיב ישפך נשמע אפי' בנוחר ומעקר לחולה ג"כ חייב בכיסוי כיון דראוי' לאכול לחולה שיש בו סכנה מיקרי אשר יאכל וחייב לכסות והביא ראי' דמצריך קרא למעט עוף קדשים והא מליקה נבילה הו' כמוש"כ תוס' רפכה"ד חזינן כיון דראוי' עכ"פ לאכילה לכהן הו' חייב בכיסוי ובשלום ירושלים פ"ק דביצה דחי דבריו דמליקה עכ"פ חזי לכהן משא"כ לחולה אסור לגברא אחרינא לא מיקרי אשר יאכל לפי"ז הא"ט דרבינא ס"ל סברת הדמשק אליעזר דמליקה דשריא לכהן רק דומה לנוחר לצורך חולה דמותר באכילה וחייב בכיסוי דקרינן בי' אשר יאכל אבל ודאי נבילה כשאר נבילה כן נמי נבילת עוף דמליקה דאישתרא לכהן שפיר ס"ד דהותר בכל נבילה וצריך קרא דיחזקאל ורי"ו לא ניחא לי' לפרש כדרבינא דס"ל דל"ד לנוחר לצורך חולה דבאמת לא מיקרי אשר יאכל ופטור מכיסוי אבל בשל קדשים קרינן בי' אשר יאכל כיון דהותר לכל כהנים.
והנה בשבת דף ק"ח איתא לכשיבוא אלי' ויאמר ומקשה בגמרא מה לכשיבוא אליה ויאמר ופירש"י שם דאיסור והיתר אין תלוי בו דלא בשמים היא וא"כ אמאי קאמר כאן דאלי' עתיד לדרשה אך הנה איתה כהא"ג גם במקומות אחרים והוא בבכורות דף כ"ב דמסיק עד שיבוא ויורה צדק לנו לכן נראה דהכא שאני דל"ה אלא לפרש פירושא דהאי קרא שכבר אמרה יחזקאל זהו שפיר סמכינן אמאי שיאמר לנו אלי' ובשבת קאי שיאמר לנו דין חדש זה שפיר פריך דאין רשאין לסמוך אם יאמר לנו אלא האיך הדין.
אולם בב"מ דף קי"ד איתא אשכחי' רבה לאלי' וא"ל מניין שמסדרין לבע"ח ואמר לו גמר מיכה מיכה הרי דגילה לו דרשא חדשה שלא ידעו חכמי הדור לדורשה אך נראה דהתם שאני כיון שהי' בקבלה דמסדרין לבע"ח והי' להם ג"כ בקבלה שלמדו זאת התנאים מקרא רק דשכחהו ברוב השנים ואלי' גילה לו דרשא זו והיינו שכבר למדו מזה הגז"ש בדורות הקודמים.
וכשם
שהקריבו הנשיאים וכו'. כתיב ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן וכו' ויביאו את קרבנות שש עגלות צב ואיתא במדרש אין צב אלא קמורות [דהיינו מנועות] ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לד' בצבים ר"ש אומר אין צב אלא צמודות שנאמר והביאו בניך בחוצן ובספר ברית שלום כתב לפרש דכתיב ישעי' ס"ו כי הנה ד' באש יבוא וכו' המתקדשים והמטהרים אל הגנות אחר אחד בתוך אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם בא וגו' והביאו את כל אחיכם מנחה לד' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קדשי ירושלים אמר ד' אשר יביאו בני' את המנחה בכלי טהור בית ד' וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ד'. ונראה דהנה ענין גלות ישראל בארץ העמים ושעתיד שהקב"ה לקבצם מבואר במדרש פ' נשא כתיב ולא יטמאו את מחניהם רבנן פתרי בגלות שגלו ישראל בארץ העמים וגלה השכינה עמהם שנאמר אשר אני שוכן בתוך טומאתם ועיקר טומאת העמים הוא בבל זו שנער ודרשו בגמרא כל האוכל מעפרה כאלו אוכל בשר שקצים ורמשים יען שלשם ננערו מתי מדבר והנה לטעם זה הוא טומאת דגושא ואוירא כדאיתא בגיטין דף ח' ולכן לעתיד יהי' צריכין ישראל טהרה ממה שנטמאו בארץ העמים מעתה הכי קאמר הנה ד' באש יבוא מרומז להא דאיתא בסנהדרין דקב"ה טבל באש ולכן לעתיד כשיצאו ישראל כביכול קוב"ה בעצמו צריך לטהר וטבולתן באש ואמר המתקדשים והמטהרים דלעתיד יצטרכו ישראל להתקדש ולטהר מטומאת העמים שנטמאו שם והם אוכלי בשר החזיר והשקץ ורמשים אמנם יש שאלה איך יטהרו הא כשיעברו דרך ארץ העמים יטמאו דרך הליכתן אמנם הכל גלוי וידוע לפני הקב"ה ואמר הכתוב ומחשבותיהם איך תטהרו באה אלי לכך יעשה הקב"ה תקנה והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לד' כאשר יביאו בני' את המנחה בכלי טהור ומפרש והאיך אפשר זה ע"ז אמר והביאו את כל אחיכם בצבים ובפרדות והיינו עגלות קמורות כמין שידה תיבה ומגדל דכהא"ג הנכנס בארץ העמים אינו טמא כדאיתא שם בגיטין וכי תימא למה צריכין כלל להקדים לטהר עצמן הא יכולין לטהר עצמן כשיכנסו לארץ ע"ז אמר הכתוב מהם אקח לכהנים ללוים אמר ד' ויש לחוש שיצטרכו לעבוד עבודה מיד כדאמרינן בסנהדרין דף כ"ב דכהנים אסורים לשתות יין פן יצטרכו לעבוד עבודה את"ד:
ומעתה יש לומר זה ענין החינוך דישראל שיצטרכו לטהר ולקדש עצמן כי מהם יוקח לכהנים ללוים:
והנה במד"ר פ' נשא על קרא דקח מאתם והיו לעבוד את עבודת אוה"מ א"ל הקב"ה למשה תן להם הוי' שיהיו קיימין לעולם תני בשם ר"מ עד עכשיו הי' העגלות והפרות קיימין ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו ולא נשברו והלא הדברים קו"ח מה אלו העגלות שנדבקו במלאכה באוה"מ נתן להם הוי' עד שהן קיימין לעולם ישראל שהם דביקים בהקב"ה עאכו"כ שנאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום והנה יש להבין מה הדרש הזה ומה טעם יש בו וגם י"ל הקו"ח כיון דמקרא מפורש ואתם הדבקים בד' חיים כולכם היום ונראה דמבואר עוד במדרש בפ' ההוא ויהי ביום כלות משה להקים זשה"כ מי הקים על אפסי ארץ זה משה שהקים אוה"מ שהעולם הוקם עמו להקים המשכן אין כתיב כאן אלא להקים את המשכן משכן אחר הקים עמו שנקרא אוהל כשם שהמשכן נקרא אוה"מ שנאמר וימתחם כאוהל לשבת שעד שלא הוקם המשכן הי' העולם רותת משהוקם המשכן נתבסס העולם לכן נאמר להקים את המשכן [וזה הי' ענין עבודת המילואים שעי"ז הקים את העולם כולו] לפי"ז היינו דנעשה נס באותן הפרות והעגלות דע"י העמדת המשכן נתבסס העולם שהעולם קיים לעד לכן גם אלו שסייעו לעבודת אוה"מ נעשה בהם נס שהם קיימים לעולם והנה בישראל נמי כתיב ואתם הדבקים חיים כולכם היום אמנם הא איתא בגמ' דע"ז דעד שלא קיבלו ישראל התורה הי' העולם רותת ומשקיבלו התורה נתבסס העולם רק שהאומות העולם אומרים ישראל שקיבלו התורה ג"כ לא קיימוהו אבל כשעשו משכן בזה הקימו ונתבסס העולם וזה שהביא הקו"ח דלא תאמר ישראל שקבלוהו היכן קיימוהו ואיך העידה התורה ואתם הדבקים חיים כולכם היום אבל ע"י העמדת המשכן שפיר מתקיים בהם ואתם הדבקים חיים כולכם היום דהא בזה נתבסס העולם ואזלא לה טענת אוה"ע דהא קו"ח הא אלו הפרות והעגלות שרק לפי שעה הי' מסייעים לעבודת אוה"מ קיימין לעולם קו"ח ישראל שנתקיים עכ"פ בשעת מ"ת ואתם הדבקים באלקיכם קו"ח שהם חיים וקיימין לעד והבן:
מענין לענין נדבר כאן בדברי רבינו בפ"ד מה' נזירות שכתב דלכן באמר בשבת ויו"ט הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין משום דספק אם יבוא בן דוד בשבת או ביו"ט דילמא יש תחומין והקשה בכ"מ טובא דבגמרא מבואר דבודאי מותר ולא מטעם ספק ומטעם דאלי' לא בא בע"ש ולמה השמיט רבינו טעם הנ"ל ועוד דבגמרא מבואר דלכן בחד בשבת אסור משום דלחומרא דילמא אין תחומין הרי דלא אמרינן ספק נזירות להקל הנה בכ"מ תי' דבאמת הי' קשה זאת לרבינו הרי ספק נזירות להקל וצריך לומר דקאי לר"ש דסובר להחמיר ואנן קיי"ל דלקולא ואין צורך לכל השקלא וטריא אולם בלח"מ תמה ע"ז דא"כ יקשה לרבינו חד בשבתא לישתרי ולכן תי' דלכאורה יקשה המקשן דפריך אמאי מותר בשבת אי יש תחומין יקשה לו לאידך גיסא חד בשבת לשתרי אי יש תחומין וע"כ נאמר דהמקשן הי' ס"ד דאלי' יכול לבוא בג' או ד' ימים קודם ולכן לא קשה מחד משבתא רק משבת ויו"ט ומשני ע"ז דאלי' לא בא מע"ש והיינו דסובר דיבוא רק ביום אחד קודם לא בד' ימים לכן הקשו אח"כ א"כ חד בשבת לישתרי אולם כ"ז הוצרכו משום דסברו ס' נזירות להחמיר אבל לדידן דס' נזירות להקל דלא כר"ש א"כ ל"ק בשבת אמאי מותר די"ל דמספקא לי' ובחד בשבת אסור דילמא בא כבר ג' או ד' ימים כסברת המקשן והנה עדיין תי' זה דוחק באיזה סברא פליגי אי קודם ב' ג' ימים או רק יום אחד ולכאו' נראה דפליגי בזה דהנה בפלתי סי' ק"י תי' דברי רבינו דרבינו סובר דלמסקנא לא שייך סברא דאלי' לא בא בע"ש דאפשר לא יבוא קודם בן דוד רק אח"כ דרבינו בה' מלכים נראה דמספקא לי' אי יבוא קודם או לאו והיינו דרבינו סובר דגמרא דסנהדרין דף צ"ח מבואר לא זכו בעתה ואז הדרך שיבוא אלי' תחילה וא"כ אין בעתה בשבת דאין אלי' בא מע"ש משא"כ בזמן דאחישנה אם יזכו בשבת יבוא בשבת אף דאלי' לא בא בע"ש יבוא אחר בן דוד ולפי"ז סובר רבינו בתחילה ס"ד דחיישינן לזמן בעתה ולאחישנה ל"ח דיום שבן דוד בא היינו בא ממש אבל למסקנא סובר דבראוי לבוא נדר וא"כ גם זמן דאחישנה עכ"פ ראוי לבוא מיקרי ולכן אין ביאת אלי' קודם רק אח"כ ולכן א"ש דבחד בשבת אסור דהרי יקשה דגמרא משני דמספקא ולחומרא ופי' המפורשים הרא"ש וכן רבינו בתחומין לחומרא והקשה בב"י וביותר בפלתי דקאמר לחומרא משמע דהאי אנזירות דאי אתחומין איך מיושב קו' הגמרא דבחד בשבת לישתרי ולכן ע"כ לומר דלמסקנא ל"א טעם דאלי' ל"ב מאתמול דאפשר דיבוא אחר ביאת ב"ד עייש"ה והנה זה שכתב דרבינו מספקא לי' אי יבוא תחילה תמה בחס"ו ח"ו הרי קרא כתיב לפני יום גדול ופי' דרבינו מסופק אי יום גדול היינו ביאת ב"ד או מפלת גוג ומגוג וא"כ נסתר דברי פלתי אולם עפ"י חילוק הנ"ל של הפלתי י"ל דברי הלח"מ ולומר בודאי המקשן ס"ד דיש לחוש לזמן דבעתה א"כ יכול לבוא ד' ימים קודם אבל המתרץ משיב דלא בא מע"ש דהוא סובר דחיישינן לאחישנה דראוי לבוא קאמר ובאחישנה ל"ש שיבוא ד' ימים קודם כיון דזכו לא יאחר ע"כ יבוא היום ואי דא"כ הי' אלי' מקדים ד' ימים קודם הרי אז עדיין לא זכו אולם באמת לא דברי לח"מ ולא דברי הפלתי קיימין דהנה רבינו לשיטתו דס"ל בה' ביאת המקדש דחיישינן לשיבנה בהמ"ק וקשה מהיכן הוציא כן דלכ"ע חיישינן יש לומר דהוציא מכאן דתוס' הוקשה דכאן חיישינן ליום שב"ד בא ובתענית ל"ח לשיבנה בהמ"ק והנה תוס' תי' ראוי לבוא ובחס"ו תי' דנחית להא לחשש שיבוא ורבינו לא סובר כן ולכן דלכ"ע חיישינן לב"ד אלא דלכאו' קשה אף דבעלמא בכהן חיישינן כאן אמאי חיישינן הרי ס' נזירות להקל יש לומר דנחית לה לספיקא ואדעתי דהכי נזיר ל"ש ס' נזירות להקל אלא דז"א דא"כ איך מוכח דבעלמא חיישינן לכ"ע גם לרבי דילמא ל"ח וכאן דחיישינן דנחית להכי וכתי' חס"ו הנ"ל וא"כ איך הוכיח רבינו דלכ"ע חיישינן ועוד לרבינו אמרינן גם כאן ס' נזירות להקל וע"כ לא סובר סברא הנ"ל דנחית להכי וא"כ קשיא אף דבעלמא חיישינן כאן ל"ח משום ס' נזירות ואמאי אסור ביין והנה לכאור' יש לומר דרבינו סובר כר"ת ראוי לבוא ולא נחית לספיקא כלל ודו"ק אלא דא"כ שוב קשיא מנ"ל לרבינו דלכ"ע חיישינן ומאי הכריחו לכך או דקשה מכאן קו' תו' הרי סובר בראוי לבוא איירי וכתי' ר"ת באמת אלא דלכאורה יש לומר דרבינו הוכיח כן מכח סוגי' אחרת מר"ה ל' דאמרינן מהרה יבנה בהמ"ק אבל יש לדחות דשם משום בעתה דבודאי יבוא והיינו משום דשם קאי לר"י דבי"ד בניסן נגאלו משא"כ בתענית קאי לחשש דאחישנה דבעתה ל"ש רק בתשרי או בניסן וכטו"א בר"ה י"א דאל"כ איך לא חייש רבי לבעתה וע"כ כר"ע אלא דעדיין מוכח מדאמר מהרה ע"כ כונה לאחישנה וסובר כר"א בתשרי נגאלו ובי"ד בניסן משכחת לאחישנה ושפיר מוכח דחיישינן אלא דז"א דע"כ מכח זה דנקט לשון מהרה יבנה אין להוכיח דהרי בביצה נקט ג"כ לשון מהרה יבנה והרי שם בודאי רק משום חשש דבעתה דע"כ יבוא באיזה זמן מה לי י"ד ניסן או תשרי או בשאר ימים וכדמוכרחין לומר על קו' התוס' מביצה להא דתענית דשם רק משום אחישנה ובביצה ע"כ משום בעתה ואין לרבינו הוכחה עדיין:
ויותר יפלא על הפלתי דהרי מבואר מכאן להדיא סתירה גדולה לדבריו דרבינו חייש לאחישנה מדאסר הכהנים ביין ביודעין משמרתן כל השנה ולפלתי הרי ל"ח רק הטעם משום דראוי לבוא אלא די"ל לפלתי הא דלרבינו חיישינן היינו משום בעתה אלא דכ"כ דליתא דבודאי צדקו דברי הט"א דבעתה לא יבוא רק או בניסן או בתשרי ולכן נראה ליישב דהנה הט"א הקשה איך יבוא בפסח למר ולמר בר"ה הא אלי' לא בא בעיו"ט ותי' דבעתה יבוא ובאחישנה לא יבוא אולם זה באמת לא מסתבר ובזה צדקו דברי הפלתי דהרי אטו ידחה עבור זה ביאת ב"ד כיון דזכו ואדרבה בעתה שייך לומר כיון דלא בא בע"ש ע"כ אין בעתה ביו"ט ושבת ואיך סברי למר בפסח ולמר בר"ה כדמבואר בט"א ועוד הקשה בט"א איך אפשר שיבוא ביו"ט בפסח או בר"ה א"כ לפשוט דאין תחומין בלמעלה מיו"ד ולי נראה ליישב דהנה בח"ס ח"ו הקשה כי מאי פסקי' בהא דאמרינן אי למעלה מיו"ד יש תחומין לא יכול לבוא בן דוד ביו"ט הרי אפשר שיתגלה בעיר ששם הב"ד הגדול ואין צריך לבוא חוץ מתחום כי יתן ד' את רוחו על איש המוכן בעיר שב"ד הגדול שם ואני מוסיף מיא וקמחא להקשות עוד דילמא יסבב השי"ת שיבוא קודם זמנו לירושלים וביום המועד יתגלה ואין צריך לבוא חוץ מתחום אלא די"ל דהתינח בחשש דבעתה שייך לומר כיון דהעת בשבת או ביו"ט א"כ יסבב השי"ת שיבוא תחילה לעיר שב"ד גדול שם ויתגלה בשבת אבל בחשש דאחישנה כיון דעדיין לא זכו ל"ח להא שיסבב השי"ת שיבא תחילה לשם ליום שיזכו ויהא בשבת או ביו"ט וכאן קאי רק מחשש דאחישנה לכך לא אפשר לבוא ביו"ט ובשבת אבל שם בר"ה דבאמת הו' בעתה ביו"ט ל"ש דהא יש תחומין איך יבוא דכיון דהעת בשבת יסבב השי"ת שיבוא קודם לשם בג' וד' ימים ויתגלה בשבת וכן לענין אלי' ע"ה ג"כ י"ל כמש"כ לעיל דלאחישנה ל"ש שיבוא בד' ימים קודם כיון דעדיין לא זכו רק בעתה י"ל כלח"מ שיבוא בד' ימים קודם ולכן בר"ה דאיירי בעתה א"ש דאמרינן דאלי' וגם בן דוד יבוא בג' וד' ימים קודם רק יתגלה בשבת ואין צריך לבוא חוץ מתחום והבן זאת היטב:
[אלא דקשיא א"כ בגמ' דפריך בשבת אמאי מותר יקשה ג"כ אף אי יש תחומין ביו"ט של פסח ור"ה למר אמאי מותר דילמא בעתה וכבר בא לעיר קודם יו"ט ויתגלה ביו"ט דהרי בעתה הוא בפסח ובר"ה] [וזה קשה גם בלאו הכי]:
והנה לכן אני אומר ליישב דדברי רבינו צדקו בטעמם גם גמ' דעירובין קאי ס' נזירות להקל והא דאמרינן לחומרא קאי אתחומין ואי דאיך מתורץ קו' הגמ' בשבת לישתרי כקו' הפלתי לק"מ דילמא אין תחומין ונהי דלענין תחומין לחומרא דיש תחומין ודינא קמ"ל אבל לענין נזירות לחומרא דאין תחומין ואידי ואידי לחומרא [וקאי אתרוויהו] והאי דיקשה לרבינו ס' נזירות להקל אני אומר דלק"מ דרבינו סובר דכונה ביום שבן דוד היינו בא ממש לא ראוי' לבוא והנה לפי"ז ל"ש ס' נזירות להקל דהרי נחית אדעתא דהכי ונחית לספיקא והגע עצמך מה חילוק יש ביום ב' דחול דאמרינן דאסור דילמא יבא היום או לא יבוא ומה לי בא' בשבת דג"כ ספק אם יבוא היום או לא ומה שייך לומר דיש ס' אם בא אתמול אלי' ע"ה יען דילמא יש תחומין הרי תמיד יש ס' כן אם בא אלי' אתמול או לא ומה לי אם הס' אם בא או הס' אם הי' יכול לבוא וכמו דאמרינן דאסור בכל יום שמא יבוא ב"ד היום יען דאולי בא אלי' מאתמול כן י"ל בחד בשבתא ולק"מ ואי דא"כ בשבת ג"כ ליתסרי דילמא יבוא היום ואי דס' נזירות להקל דכמו בחול אסור שמא יבוא היום יען דנחית לספיקא כן נאמר בשבת ומה לי אם הס' אי יבוא או אי יכול לבוא ז"א דבודאי יש חילוק גדול דאם הס' אם יבוא היום נחית לי' אבל אם יכול לבוא היינו אם ראוי לבוא ולס' כזה אם בן דוד ראוי לבוא לא הכניס דכאן לא איירי בכונתו לראוי לבוא דלא כר"ת כאמור משא"כ בחד בשבתא שפיר אסור דשם הוא דמי לכל ימות החול דס' אם יבוא יען דאולי בא אלי' אתמול או לא בא כן כאן ס' אם יבוא היום בחד בשבתא או לא שמא בא אלי' אתמול או לא בא ול"ש לומר דרק נחית לספיקא אם בא אתמול אלי' לא לספיקא אם הי' ראוי אלי' לבוא מאתמול דז"א דהרי הוא לא תלי בביאת אלי' רק בביאת ב"ד ודו"ק היטב [ועכהא"ג בט"א דהקשה נימא חזקה ל"ב אלי' מאתמול דל"ח לשמא בא כמו דל"ח לשמא מת ותי' דלא תלי בביאת אלי' רק בביאת בן דוד]:
ויותר יש להמתיק כן דגמ' מסיק בתחומין לחומרא דיש תחומין ואף דלענין נזירות נולד קולא דמותר ביין [וא"ל דטוב יותר מלעשות הקפת ראש אם יהא נזיר כפלתי דז"א כאשר תמה בח"ס עליו דלא יגלח עד שיבוא בן דוד ויספר לאחר ל' יום] לא איכפת לן דהרי בלא"ה אמרינן בעלמא ס' נזירות להקל ואי דנחית לספיקא ז"א דלא נחית לספיקא דראוי לבוא משא"כ בחד בשבתא ל"א דילמא יש תחומין להחמיר בתחומין דא"כ נולד קולא לענין נזירות ואי דס' נזירות להקל בעלמא כאן שאני דנחית להכי דל"ש דלא נחית לס' אי ראוי אלי' לבוא בשבת דז"א דהרי לא תלי כלל בביאת אלי' רק ממילא תלי הא בהא ודו"ק:
ולפי"ז א"ש דגם רבינו סובר דבחד בשבתא אסור מטעם דאיתא בגמ' ולא דגמ' דידן סברי דלחומרא בס' נזירות רק כאן שאני משום דנחית להכי:
אלא דעדיין יקשה איך כתב רבינו משום ס' נזירות ובגמ' איתא מטעם דלא בא אלי' מעיו"ט אני אומר דרבינו מודה להא אלא דרבינו סובר דגמ' הצריכו לתי' זה רק תחלה דדחי לעולם אין תחומין בודאי צריך לומר דלא אתי אלי' מאתמול אבל למסקנא דרק ספיקא אין צריך לטעם משום דלא בא אלי' מע"ש אלא משום ס' נזירות להקל כדאמרינן בכל דוכתי' דל"ש לומר משום דלא יבוא אלי' מע"ש יען משום דטורח לישראל דהרי בלא"ה כיון דמסופקין אי יבוא ב"ד בשבת דילמא יש תחומין ע"כ לא יבוא אלי' מע"ש ורק הא דאמרינן טעם משום טורח היינו שיבא אלי' לא לבשר עח"ס וסברא זו האחרונה כבר כתבתי זה כמה שנים בחי' לה' נזירות יעוש"ה שהארכתי:
והנה לפי"ז דסובר רבינו דע"כ כאן אין משום ראוי לבוא רק בא ממש ע"כ דחיישינן לאחישנה ולכן סובר רבינו גם בכהן אסור לשתות לעולם וא"ש הכל:
והנה עוד יש ליישב קו' הט"א איך אפשר לומר דבר"ה יבוא בן דוד דלא בא מע"ש די"ל דבר"ה מצוה להתענות דאין צריך לכם ואין כאן טורח וכהא"ג כתב ביע"ד ח"ש אמאמר חכמז"ל בירושלמי דע"י שופר מתערבב השטן דסובר שב"ד בא והקשה הא אלי' לא בא מעיו"ט מפני טורח ותי' בר"ה לא בעי לכם והקשה א"כ בחל ר"ה בשבת דצריך לכם ל"ש דע"י שופר מתערבב השטן וכתב דבאמת לכן אין תוקעין בר"ה שחל בשבת אך העיר א"כ בשיש ב"ד למה תוקעין אולם לפי הט"א א"ש דבחשש דבעתה יבוא אלי' מע"ש מאתמול ומיושב קו' היע"ד ודו"ק: