מכאן
אמרו הזורק את הדם או המקטיר אברי עולה או אימורים או קומץ או קטורת וכו'. הנה רבינו בפ"ט מביאת מקדש הל' ד' כתב אם הקטיר קטורת על המזבח הזהב משהקטיר כזית חייב אבל המקטיר קטורת ביוהכ"פ בקה"ק אין חייב מיתה עד שהקטיר מלא חפניו כשיעור המפורש בתורה והנה בכ"מ שם תמה ע"ז וכן במשל"מ בפרקין דכאן בה' מעה"ק סתם לענין קטורת בחוץ ולא חילק בין קטורת דלפני ולפנים ובין קטורת דכל השנה שכאן עיקר מקומו הי' לו לבאר זאת כי מקור הדין הוא מזבחים דף ק"ט לענין חוץ ועוד קשה לי כי בפ"ט מביהמ"ק לענין זרות כתב המקריב ביוהכ"פ משמע בכל השנה אם הקטיר זר ל"ב מלא חפניו וכעין שכ' רבינו שם דניסך המים בחג משמע דוקא בחג וא"כ למה לא מחלק גם לענין קטורת בין יוהכ"פ ואף דלענין חייב בחוץ ג"כ לא כתב רבינו בפרקין דחייב בחג דוקא כבר כתב הכ"מ דקיצר כמובן אבל בקטורת דפנים הוה לי' לחלק כמו שמחלק כאן לענין חיוב זרות. [וראיתי במשל"מ שכ' דהא דקאמר בירושלמי מן מה דנאמר בחוץ חייב נשמע דציבור פטור והוא פליאה נשגבה דהרי זה הי' קו' ר"ז כמש"כ במשל"מ שם אבל גמ' דמוקי או בלא קבע בכלי או דר"א איירי רק מהקטרה דפנים וא"כ בהך ברייתא בלא קבעה מודה ר"א דחייב בחוץ בכזית וכן פירש"י להדיא וצ"ע] [אך קו' זו יש ליישב דהרי בגמ' לחד מ"ד דאיירי משנה דוקא בקטורת דיוהכ"פ דבהא פליג ר"א הוה לי' למיתני בקטורת דיוהכ"פ כמו דתני במשנה דלקמן ניסך מים דחג בחג אך לק"מ כי שם תני בחג לאשמעינן דלא תימא בכל השנה אם הקדיש מים לנסך יש עליו קדושות מי חג וחייב אבל כאן בקטורת הרי באמת חייב עליו בכל ימי השנה דאף דאשתנו דינו אבל עכ"פ שייך חיוב בחוץ בקטורת דכל השנה].
והנה במשל"מ כתב לתרץ דרבינו סובר כרב אשי בשמעתין דסובר אידי ואידי בכזית ולכן אין לחלק בין קטורת פנים לקטורת חוץ והכונה בודאי לרבא דמוקי דוקא בהקטורת היכל ובקבעה במנא דלרבנן ל"ה קביעותא אבל בהקטורת דיוהכ"פ גם לרבנן פטור דלא ילפינן מקטורת דהיכל א"כ אז הוה קשיא דהו"ל לרבינו לאשמעינן בקטורת דפנים צריך להקטיר מלא חפניו אבל רבינו פסק כר"א דיליף פנים מחוץ ע"כ גם בקטורת דיוהכ"פ חייב בחוץ בכזית א"כ ל"צ לאשמעינן את"ד ואני תמה דהרי גם לרב אשי ל"ד להדדי דלר"א בקטורת דחוץ דהיכל אם נחסר מן הפרס ולא נשאר רק כזית חייב בחוץ ובקטורת דפנים אם נחסר פשיטא דפטור כמו במנחה שחסרה דאף לרבנן פטור וא"כ אכתי הוה לי' לרבינו לחלק בין פנים לדחוץ ודוחק לומר כיון דבשל היכל חייב אפי' בחסר יליפנן הקטורת דפנים ג"כ שחייב בחוץ אף שחסרה ולכאורה אפשר לומר דרבינו סובר להלכה בכל קטורת בעינן שיהא שיור קיים עכ"פ די"ל דלרב אשי קבעותא דמנא הוה קבעותא ולכאורה נראה כך מדברי רבינו שכ' אם חסר מלבונה ומנחה פטור משמע אף דנשאר בכזית דהרי כתב לעיל דאין חייב אלא אכזית וא"כ יקשה הרי רבינו סובר בפי"ב מפהמ"ק דאם נשאר ב' קורטוב כשר א"כ ליכא כזית וכבר הקשה כן בפירש"י.
ואולם תוס' כתב דלמסקנא א"ש דאיירא בקבעה במנא וא"כ משמע גם לדעת רבינו דסובר כך ולכן נקט שפיר אם חיסר מלבונה אף שנשאר בכזית כמש"כ לעיל מיני' אפ"ה פטור כיון שנחסר ממה שקבעה במנא וא"כ לפי"ז אין חילוק לענין אם נחסר בין קטורת דפנים אידי ואידי בנחסר פטור ואם לא נחסר חייב אידי ואידי בכזית.
אלא דאכתי קשה כיון דרבינו כתב סתם קטורת ולא כתב בשקידשו במנא איירא משום דסתמא כך הוא א"כ אכתי קשה למה בפ"ט לענין זר כתב דחייב בכזית בקטורת דהיכל דהרי בקבעה במנא גם בקטורת דחוץ בעי להקריב הכל כמו בקומץ דנהי דחייב בחוץ בכזית אפ"ה זר חייב רק בקרב כל הקומץ א"כ גם בקטורת שקבעה במנא צריך להקטיר הכל אבל בלא"ה אין חייב דל"ה עבודה שלימה וא"כ אכתי הוא לי' לחלק בין קטורת דפנים ודחוץ לענין אם נחסר בפנים.
ונראה לבאר שיטת רבינו ע"נ דכן איתא בזבחים דף ק"ט המקטיר כזית בחוץ חייב חצי פרס בפנים פטור קס"ד מאי פטור פטור זר שהקטיר בפנים אמאי הקטרה הוא א"כ מאי פטור פטור ציבור דיצאו והיינו דאיירא בהקטרה דהיכל א"כ פטור ציבור וגם חייב בחוץ וכן זר בפנים חייב דהוא הקטר' שלימה בכזית והקשה ר"ג הא דאמר רב דמודה ר"א הא ר"א לאו הקטרה הוא דקאמר מדפטור בחוץ והקשה במל"מ גם בלא דרב יקשה דהרי קומץ חייב בחוץ ואפ"ה ציבור ל"י בכזית א"כ אף דכאן חייב בחוץ ציבור לא נפטור וא"כ קשה אמאי פטור ציבור ולדעתי לק"מ דהקוש' להיפך כיון דרב קאמר דמודה ר"א בציבור א"כ כש"כ דהו"ל לחייב בחוץ וכן מוכח בפירש"י בד"ה אלא אמר רבא.
ועוד נראה לי דהקו' על כל הברייתא דרב קאמר דמודה ר"א בבריית' דחייב בחוץ ופטור בפנים וע"ז הקשה הא ר"א לאו הקטרה קאמר במשנה ואיך קאמר כאן דחייב בחוץ ובציבור יצאו.
ועוד נראה לי דהנה לס"ד סבור דלכו"ע קביעותא דמנא מילתא הוא דאל"ה א"כ לא דמי' הך דקטורת למנחה דמנחה שחסרה גם לרבנן פטור ובקטורת כשר וע"כ דלס"ד סבר דאיירא בקבעה במנא ואז א"ש דקתני גם לבונה ואיירא בקבע במנא ופטור בחסר וכמש"כ תוס' למסקנא ומעתה אי אמרינן דידע דאיירא בקבעה בכלי ואפ"ה קתני דמקטיר בחוץ חייב ובפנים פטור ופריך הגמ' אמאי זר פטור וקשה ע"ז כיון דאיירי בקבעה במנא ואפ"ה חייב בכזית ע"כ דהקטרה הוא דאל"ה אמאי חייב כיון דקבעה במנא וא"כ אמאי זר פטור ומסיק מאי פטור ציבור באמת וזר חייב ומוכח כתוס' וכמש"כ המשל"מ.
[או דס"ד דלא קאי אקטורת כמו דלא קאי אלבונה א"א דלא ידע דאיירא בקבע בכלי והנה א"א דאיירא בלא קבע בכלי שפיר פריך אמאי זר פטור כיון דלא קבעה בכלי כמה שמקטיר הקטרה הוא ול"ד לקומץ דבקומץ נקבע כשקמצו וע"ז מסיק באמת פטור ציבור וזר חייב וא"כ לא מוכח מכאן סברת תוס' דלא כמשל"מ].
והנה חקר עוד במשל"מ אי חייב זר בהקריב כזית מקומץ וכ' דלכאורה מוכח מדקאמר אמאי זר פטור מוכח אי חייב בחוץ גם זר פטור והנה אי אמרינן דאיירי בקבע בכלי גם לס"ד ואפי"ה קאמר אי חייב בחוץ זר פטור והנה אי אמרינן דאיירי בקבע כלי גם לס"ד ואפ"ה אי חייב בחוץ זר ג"כ חייב א"כ מוכח גם בקומץ כן אי חייב בחוץ זר ג"כ חייב אבל אי נאמר דכאן איירי בלא קבע בכלי שפיר י"ל כיון דחייב בחוץ גם זר חייב דמ"ש אבל בקומץ אף דחייב בחוץ זר פטור כיון דקומץ נוקבע ושוב דחי במשל"מ די"ל דאין ראי' דבוודאי בקטורת אם יש לה שיעור לא חייב בחוץ מדקאמר דמ"ד דחייב סובר לאו קביעותא הוא וחפינה לאו דוקא הא אי דוקא הוה פטור אכזית כמש"כ תוס' יען דליכא פיגול בקטורת וא"כ מדחייב ע"כ בליכא שיעורא כלל דלאו דוקא ומנא לאו קביעותא הוא וא"כ פשיטא דזר ג"כ חייב וציבור יצאו אבל בקומץ י"ל אף דחוץ חייב היינו יען דמצינו מחשבת פיגול בכזית אבל זר פטור דליכא עבודה שלימה כיון דציבור לא נפטרו.
והנה מה שהקשה תוס' מקטורת דפנים דצריך לומר לאו דוקא י"ל פשוט לכאורה דמהא"ט גופי' צריך לומר לאו דוקא כיון דמשמע דלרבנן דמי לקטורת דהיכל דציבור יצאו וזר חייב כמו בברייתא לכן צריך לומר לאו דוקא דאי דוקא בודאי ציבורא לא יצאו וזר פטור אבל בקומץ דזר חייב בכזית לכן דם בחוץ חייב בכזית ובקטורת דזר פטור בכזית אי הוה חפנים דוקא א"כ גם בחוץ יפטור וע"כ קאמר דלאו דוקא א"כ יהא מוכח אדרבא זר חייב בקומץ אלא דתוס' הוק' מקביעותא דמנא וקאי אקטורת היכל ושם ליכא למימר דפשיטא לי' אי קביעותא מנא זר פטור וממילא גם חוץ פטור ובקומץ זר חייב לכן גם חוץ חייב דז"א דמה פשיטות יותר יש בקטורת דהיכל דזר פטור ובקומץ חייב בכזית [ועמש"כ לקמן ליישב קו' תוס'].
Loading...
19:3
1
Loading...