Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 19:2

אינו חייב אלא על העלאה דבר שהוא ראוי לאישים ולמזבח וכו'. והנה במשל"מ תמה שלא הביא רבינו דבקדשי בדה"ב דפטור והנה לכאורה אפשר לומר דתוס' הוק' אמאי גרע קדשי בדה"ב משני שעירים כיון דא"י מידי מזבח והנה לרבינו דפסק דהוה מה"ת בפ"ה מערכין הי' אפשר לומר דתנא דידן סובר דהוה דרבנן ולכן שפיר ממעט אבל לדידן דהוה דאורייתא אין למעט קדבדה"ב כקו' תוס' באמת אבל א"א לומר כן דהרי בתמורה דף י' פליגי רבנן בהא דקדבה"ב עושה תמורה ופליגי אי מיקרי קרבן ד' אבל לא קרבן לד' ור"ש סובר איקרי קרבן לד' ורק ממעט ממעשר דאין מימר כך בדה"ב ולכאורה במה פליגי ונראה דרבנן סברי דהא דא"י מידי מזבח רק מדרבנן לכן לא מיקרי קרבן לד' אבל ר"ש סובר דמיקרי קרבן לד' דא"י מידי מזבח מה"ת ושם מוקי הך ברייתא דפטור קדבדה"ב יען דא"ר לבוא כר"ש דאף דמיקרי קרבן לד' נתמעט יען דאין ראוי לבוא לפנים וע"כ כתי' התוס' יען דל"ה עדיין עכ"פ קדשי מזבח וא"כ רבינו פסק בפ"א דתמורה כר"ש דרק אין מימר יען דאיתקש למעשר ול"א דלא איקרי לד' והיינו ג"כ יען דסובר דא"י מידי מזבח הוא מה"ת וא"כ ע"כ הא דמממעט רק דאפ"ה אין נקרא ראוי לבוא לאוה"מ וא"כ קשה אמאי לא הביאו רבינו.
וליישב י"ל דכ"כ לעיל בפי"ח דהך ברייתא לא דריש הא דאין עולה לאישים וא"כ שפיר הו"א דנרבה מלד' וצריך למעט דא"ר לבוא אבל תנא דמשנה לא תנא כלל בדה"ב יען דתנא סובר אף קדשי מזבח כיון דאין עולה לאישים פטור א"כ נהי דא"י מידי מזבח ונקרא קרבן לד' אפ"ה הלא א"ר לאישים כל זמן שלא הקדישו לקדשי מזבח דהרי אם הקדיש קדשי בדה"ב למזבח אין קדוש כמבואר בפ"ו מערכין ה"ט א"כ ל"צ רבינו להביאו כלל דא"א לרבות מקרבן לד' והבן.
אח"ז רב ראיתי בטה"ק מנחות דף ס"ב דהא דלרבינו הקדיש תמימין לבה"ב א"י מידי מזבח לעולם אין הכונה דקדיש מאליו לבדה"ב אלא דחייב לפדותו ולהקדישו למזבח וכדאיתא בירושלמי פ"ד דשקלים דין ח' וא"כ אי לא יצא לחולין הא אין קדשי מזבח חל על קדשי בדה"ב ומהא"ט מטיל מום בדה"ב פטור ועיי"ש וא"כ פשיטא דפטור בשחט בחוץ דהא צריך תחילה להוציאו לחולין ואח"כ להקדישו למזבח.
בקדשי בדה"ב אי עובר בחוץ עיי' בפנים ובמשל"מ נראה הוכחה מש"ס בכורות ל"ג דפריך ור"מ האי תמים יהי' לרצון מאי עביד בי' וקשה אמאי לא מוקי לי' למעט בדה"ב דהא לא מחייב אמטיל מום כמוש"כ תוס' ע"ז דף י"ג אמנם אי אמרינן כיון דא"י מידי מזבח מה"ת באמת חייב המטיל בהן מום א"כ יש לומר דס"ל דמה"ת א"י מידי מזבח לכן לא מצי לאוקמא למעט קדשי בדה"ב א"כ לפי"ז שפיר חייב.
ומה שהבאתי בפנים אי קדשי בדה"ב א"י מידי מזבח מה"ת או דרבנן הנה כן העלו נמי בתוס' בב"ק ל"ג שהקשו הא הקדש מפקיע מידי שיעבוד ותי' בבע"מ דהו' קדושתו דמים שאין מפקיע מידי שיעבוד א"כ בתם והקדישו דתנן המתפיס תמימים לבדה"ב מה שעשוי עשוי והיינו דסבירא להו דל"ה אלא מדרבנן ולרבינו דהו' דאורייתא ע"כ איירא בהקדיש בע"מ דאי בתם דהו' דאורייתא וא"י מידי מזבח הו' כקדוה"ג אך בשעה"מ העלה דזה תלוי בפלוגתא בהך דמנחות דף ק"א במנחות ונסכים עד שלא קידש בכלי יש להם פדיון ואמר שמואל אפי' טהורין נפדין ואמר ר"פ אי הו' שמיע לי' לשמואל הא דתניא המתפיס תמימין לבדה"ב א"י מידי מזבח הו' הדר בי' ור"א אמר טמאין נפדין טהורין אין נפדין וכ' דלשמואל הא ראי' דא"י מידי מזבח הו' רק דרבנן ולר"א הו' מה"ת מעתה יש לומר דר"י סובר דא"י מידי מזבח הו' מה"ת ואפי' הקדישו לבדה"ב נמי חל עלה קדוה"ג ויפקיע מידי שיעבוד ושפיר יכול להקדישו ושיטת הגמרא הו' דל"ה רק דרבנן ואין חל ההקדש רק מדר"א ואמנם יש לומר דאפי' א"א דא"י מידי מזבח מה"ת מ"מ אין מפקיע מידי שיעבוד דהא דקדוה"ג מפקיע מידי שיעבוד ולא קדושת דמים משום דקדושת דמים ג"כ הו' רק קנין שויו ואין לו קנין חפץ כמוש"כ בפ"א מאמ"ז לכן אין מפקיע השיעבוד דהו' על גוף החפץ אבל קדוה"ג דיש לו קנין חפץ שפיר מפקיע השיעבוד ממילא הה"ד נמי במקדיש תמימין לבדה"ב אף דהו' קדוה"ג כיון דצריך לפדותה מקודם שתצא לחולין ע"כ לא אלים הקדישו שיהא להקדש קנין חפץ לכן אין מפקיע מידי שיעבוד א"כ גם לשיטת רבינו יש לומר כשיטת התוס' דאף תם שהקדיש לבדה"ב דא"י מידי מזבח א"י להפקיע השיעבוד דעדיין לא זכה ההקדש בה קנין של חפץ.