השוחט
קדשי עכו"ם בחוץ חייב וכו'. בהא פליגי ר"י ור"ש אי חייב בקדשי עכו"ם משום ש"ח ופסק רבינו כר"י ותמהו עליו ובצ"ק תירץ דבמנחות דק"ט פליגו ר"מ ור"י אי חוניו העלה לש"ש או לשם ע"ז ומבואר בתוס' שם דהקריב קדשי עכו"ם וסבר ר"מ דאיכא משום ש"ח ולכן סובר ר"מ דא"א לומר דהקריב לש"ש כיון דאסור משום ש"ח אלא ודאי כונתו לע"ז ור"י ס"ל כר"ש ולכן ס"ל דהקריב לש"ש א"כ כיון דר"מ סובר כר"י פסק רבינו כוותי'.
ואולם יש לתמוה שזה שיטת תוס' דאיירא בשל עכו"ם משום דהא חייב משום ש"ח אבל רבינו בפי' המשנה כתב בפירוש דעבר אל"ת דלא תעלה א"כ גם ר"י מודה דעבר על ש"ח רק דלא על איסור ע"ז א"כ נסתרו דבריו אמנם לפי מה שבארתי דהא דר"מ מפרש דעבר לשם ע"ז היינו לשם אלקים דאסרה תורה אבל לא לחוש שעבר ע"ז ממש א"כ ליכא לפרושי כפי' רבינו דעבר משום ש"ח דהא אי עבר אש"ח היינו ג"כ משום דאיסור ש"ח דאסרה תורה משום שלא יזבחו לשדים היינו ג"כ משום חשש שישחוט לשם אלקים כמבואר ברמב"ן א"כ אי עבר אש"ח עבר נמי אאיסור הקרבה לשם אלקים לשם ע"ז דהא בהא תליא ע"כ כפי' תוס' שהקריב קרבן עכו"ם וסובר דליכא בקרבן עכו"ם משום ש"ח א"כ מוכח דר"מ ס"ל דחייב בקרבן עכו"ם משום ש"ח.
ואסור
לסייען ולעשות שליחותן וכו'. עיי' במל"מ שכת' שהוא ירושלמי פר"ק דמגילה והגאון בעל קרבן העדה שם תמה דהא מפורש כן בש"ס בבלי זבחים קט"ז ועיין בשו"ת מרי"א חיו"ד סי' קמ"ז שמיישב דברי המל"מ ע"נ וראיתי שם במרי"א שמתמה על דברי המג"א סי' שמ"ג שכתב דמותר לסייע לנכרי והא מהכא נשמע אפי' באיסור שלא שייך כלל בנכרי כמו ש"ח אפ"ה אסור לסייען ולעשות שליחותן וכמש"כ באמה"ח דנכרי מיזהר אף היכא דיכול ליטלו וליכא משום לפ"ע וצריך לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת אמנם הקשה מתוס' ורא"ש שבת ד' ב' דמוכח דמותר ליתן לנכרי בשבת אף דנראה דנותן לו ע"מ להוציאו וקשה מ"ש מש"ח דאסור לסייען דליכא איסור לגבי נכרי.
ונראה ליישב דש"ח אף דנכרי אין מצווה להביא לפנים אבל שייך גם בדידי' איסור ש"ח דהוא משום סרך ע"ז דכתוב ולא יזבחו את זבחיהם אשר הם זובחים על השדה א"כ אף שמקריב לשם ד' יש בו משום סרך ע"ז שנזהרו ישראל על זה ממילא שייך גם בנכרי דטעמא משום דנכרי לא הוזהר על השותף כמש"כ המג"א סי' ר"מ ובישראל אסור עכ"פ נראה כעובד גם לע"ז ואסור משום שותף שם אלילים לשם השי"ת ע"כ אסור לסייען.
עוד י"ל כמש"כ התוס' בע"ז דשייך בל יחל גם בנכרי א"כ כיון שהקדיש נתחייב להביאו למקדש כיון דליכא מקדש ובקרבו בחוץ בתורת קדשים איכא איסורא גם בנכרים.
והנה רבינו בפ"ו משחיטה הביא הדרשה דוקרא לך ואכלת מזבחו ולא הביא הדרשא דוזבחת ואכלת דאם שחט נכרי אי אתה אוכל ונראה דתליא זה בפלוגתא דהנה בחולין דף ע' פליגי ר"מ וחכמים אי שחיטה עושה ניפול דחכ"א דהו' מגע טרפה שחיטה ולר"מ הו' נבילה וכן ס"ל לר"י בזבחים דף ס"ט דשחיטת טרפה אין מטהר מלטמא כנבילה והסברא כך דהנה בסי' כ"ח פליגי הפוסקים בשחט טרפה אי מברך דלדעת מרש"ל מברך יען דמטהר מידי נבילה ולדעת הטו"ז דשחיטה אתי להתיר באכילה ולפי"ז יש לומר דבהא פליגי דאי שחיטה אתי להתיר באכילה א"כ טרפה דאין מתיר באכילה ממילא אין מטהרת ג"כ דהא לא הועילה השחיטה אבל אי אמרינן דעיקרה של שחיטה אתי רק לטהר מידי נבילה א"כ זה שייך גם בטרפה לכן ס"ל לחכמים דמטהר טרפה בשחיטה שלא תטמא משום נבילה ובהאי טעמא נתבאר היטב טעם פלוגתת ר"מ ורבנן ג"כ דהנה בתו"ס בריש שמעתין כתבו דפליגי בשחיטה עושה ניפול אבל קודם השחיטה שכ"ע אין אבר המדולדל מטמא מחיים דאי מטמא מחיים היכי הו' מהני שחיטה לרבנן ולכאו' תמוה היכי דייקי מדרבנן לר"מ דילמא באמת דהבשר מגע נבילה גם מחיים מטמא ורק לרבנן דפליגי עלי' דהו' כטרפה ויש לו תקנה בשחיטה לכן אין מטמא בין מחיים בין לאחר שחיטה להנ"ל ניחא דתרווייהו ס"ל דעיקרה של שחיטה לא אתי להתיר באכילה אלא לטהר מידי נבילה ומאיסור אכילת נבילה ולכן מטהר טרפה בשחיטתה שלא תטמא משום נבילה ועתה אין לומר דרק לרבנן אהני שחיטה לטהר מידי נבילה יען דהו' כטרפה ששחטה ויש לו תקנה בשחיטה לכן אין מטמא מחיים דהא מטהר טרפה ששחטה היינו משום דעיקרה אתי לטהר מידי נבילה ואין חילוק בזה בין טרפה לבהמה שאינה טרפה א"כ לר"מ נמי כיון דגם לדידי' טרפה ששחטה מטהרה מידי נבילה דשחיטה עיקרה אתי להוציאה מידי נבילה א"כ לא שייך לומר דלדיד' מטמא האבר מחיים אלא ודאי דגם לדידי' לגבי זה האבר מועלת השחיטה דאף דאין לו היתר בשחיטה לאכילה הא עיקרה של שחיטה לא אתי כדי להתיר באכילה דנאמר דאין מועלת השחיטה לטהרה וע"כ דנהי דס"ל לר"מ דלאח"ש אינה מטהרתה היינו משום דס"ל שחיטה עושה ניפול אבל לא דנאמר דמהא"ט גם מחיים מטמא כיון דכל זמן שהבהמה בחיים האבר חלק מהבהמה דיינינן לה שתועיל שחיטתה לטהר מנבילה כמו כל בהמה טרפה שתועיל שחיטתה לטהר מידי נבילה רק אחר שחיטה ס"ל דאין נחשבת האבר חלק מהבהמה עושה ניפול לכן אין מטהרתה כשחיטה מעתה יש לומר דרבינו ס"ל דשחיטת טרפה מטהר מידי נבילה א"כ ס"ל דעיקר שחיטה אתי לטהר מידי נבילה א"כ לא שייך לדרוש אי אתה אוכל מה שזבח נכרי משום דל"ה זביחה כלל דאין מתיר באכילה דהא הו' זביחה אף אם לא מתיר באכילה א"כ ממילא לא נשמע כלל מהאי קרא למעט מזה שחיטת נכרי דלאו הא בהא תליא דגם שחיטת נכרי הו' אפשר דמהני להתיר באכילה כיון דהו' זביחה לטהר קרינן בי' וזבחת ואכלת נמי לכן הביא מקרא דוקרא לך נשמע עכ"פ דשיטת נכרי עכ"פ אסור באכילה אבל זביחה הו' ולכן לית לי' הך דתוספתא דאי אתה אוכל ממה שזבח הנכרי מדכ' וזבחת ואכלת ולפי"ז לענין שחיטה חוץ נמי הו' שחיטה כאשר אבאר דהנה לענין חשבע"ז אי הו' דאורייתא היינו מדדרשינן בריחוק אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום וא"כ אי אמרינן דחשבע"ז מדאו' אסור באכילה עכ"פ מטהר מידי נבילה א"כ לא שייך לדרוש אי אתה זובח דהא זביחה עכ"פ הו' ע"כ דלא דרשינן כלל להאי דרשא דלא קייל"ן כהאי דר"מ מדקייל"ן דשחיטה מיקרי זביחה אף אי אין מתיר באכילה לכן ס"ל באמת דחולין שנשחטה בעזרה לאו דאורייתא כמבואר בפ"ב משחיטה מעתה לענין שחיטה חוץ נמי לא מצינן לדרוש בקירוב מקום אתה זובח ואי אתה זובח בריחוק מקום דהא אף אי אסור באכילה עכ"פ זביחה הו' והיינו כדאיתא בזבחים דף ס"ט דהתורה קראו שחיטה ומיושב היטב קו' תוס' שם בזבחים וכן הא דאסור באכילה היינו כפירש"י בקידושין דעכ"פ ליכא זריקה להתירה. מעתה שפיר שייך גם בשחיטת נכרי איסור שחיטה חוץ דלאו נבילה הוא ועל כן אסור לסייען בשחיטתן.
ואסור
לסייען וכו'. לכאו' קשה דתוס' הקשו לר"י דקדשי עכו"ם חייב כרת ל"ש למיתני' אסור ותי' בשאר עבודות דלא חייב עליהו בחוץ ולפי"ז קשה לי דהנה רבא דקאמר ולאורינהו שרי היינו למ"ד דלית לי' לר"י דחייב כרת א"כ שרי לאורינהו אפי' להקריב דהא רבא אורינהו על גוף הקטרה דהא רבא עכ"ח לא קאי אליבא דר"י דר"י ס"ל בזבחים ק"ה דצריך מזבח דוקא ורבא הא לא אורינהו לבנות מזבח כלל אבל לרבינו דס"ל קדשי עכו"ם חייבין עליהן כרת כר"י וכן פסק בהא כר"י דצריך דוקא המזבח א"כ איכא נמי כרת והא דכ' דאסור לסייען היינו רק בשאר עבודות א"כ מנ"ל לרבינו דשרי לאורינהו אפי' להקרבה אך לכאו' יש לומר דהא רבא אורינהו דבעי ציבי חדשה דלא איתעבוד בהו מלאכה וקשה אי רבא קאי כמ"ד דל"ב מזבח א"כ מה צריך עצים חדשה בבמה דבשלמא למ"ד דבעינן מזבח שייך לומר דגם בבמה עצים חדשה בעינן כדדרשינן מה מזבח שלא נשתמש לגבוה אבל אי מזבח בבמה לא שייך פסול עצים ע"כ דקאי כמ"ד דצריך מזבח כר"י וס"ל דחייב כרת אפ"ה שרי לאורינהו אבל באמת בהא לא מתורצת דהא אף אי בעינן מזבח ל"ש פסול עצים בבמה דהא בע"מ כשר בקדשי עכו"ם דהא דילפינן בבכורות י"ד מדכ' לא תזבח דאסור להקריב בע"מ בבמה קטנה היינו בקדשי ישראל אבל בב"נ הא לא מיפסל רק במחוסר אבר וכן הוא בירושלמי פ"א דמגילה ה"א וע"כ לומר דפסול זה דעצי סתירה חמור דהשתמש להדיוט מאוס לגבוה וע"כ אסור בבמה א"כ לא מוכרח דס"ל כמ"ד דקדשי עכו"ם חייבין כרת או לא חייב כרת ס"ל דצריך מזבח וצריך ציבי דלא ישתמשו בו להדיוט וכיון שכן שפיר שרי לאורינהו אבל לרבינו דס"ל דחייב כרת מנ"ל דהלכה דשרי לאורינהו מדרבא כיון דקאי כמ"ד דא"ח כרת אקדשי עכו"ם אך יש לומר דרבינו ס"ל דלא תליא זה כלל בפלוגתא דקדשי עכו"ם חייב כרת דזה דאקדשינהו להקריב במקדש אבל הך דרבא דאיירא באקדשינהו להקריב בבמה לא שייך כלל חיוב כרת וקושיות התוס' מעיקרא לא קשיא דשפיר הורה רבא דלאורינהו שרי אף למ"ד דחייב כרת בקדשי עכו"ם ורבינו איירא ג"כ באקדשינהו ולכן כתב דרק אסור לסייען דליכא כלל חיוב כרת אף בהקרבה ולפי"ז יש לומר לעולם רבא לא איירא בבנה מזבח כדמשמע מסתימת דבריו אבל לא משום דס"ל דבבמה לא בעינן מזבח דשפיר בעינן מזבח אבל רק באקדשינהו להקריבה על מזבח אבל באקדשינהו להקריבה בבמה על הסלע ל"ב מזבח אבל עצים חדשה בעינן שפיר גם בבמה.
והנה בתוס' רע"א הקשה מכאן אמש"כ תוס' שם סוף מנחות דחוניו רק הקריב קדשי עכו"ם הא עכ"פ אסור לעשות שלוחן ולי נראה דאיתא בספרי פ' ראה דפליגי לחד מ"ד ממעט מקרא דהשמר לך פן תעלה עולתיך קדשי עכו"ם ולחד מ"ד רק ממעט קדשי עכו"ם שהקדשו בחו"ל א"כ יש לומר בב"ח שהקדשו בחו"ל להקריבן בחו"ל כהא"ג אף איסורא ליכא לסייען להקרבה ובהא ניחא לי מה דקשה לדברי תוס' מנחות הנ"ל א"כ למה קנסו ופסלו כהני בית חוניו להנ"ל ניחא דיטעו בהך דספרי דלהלכה אף בהקדישו בחו"ל איכא איסור להקריב וממילא נמי דאסור לסייען דו"ק היטב.
האיך יקריבו לשם האל ברוך הוא וקשה לי דהנה בתו"כ פ' ויקרא איתא כל מקום שנאמר קרבן אמר בי' י' ה' שלא ליתן פ"פ למינים לרדות וכ"כ בהקדמות ספרי ח"א דברי הרמב"ן על התורה כי בעינן הזביחה לשם לד' לבדו כל העבודות לשם המיוחד וא"כ קשה מה מהני בזה שמלמדין לשם כיון דכונתם לשם אלקים ואנן בעינן קרבן לשם ד' ואולי יש לומר כיון שמקריבין בחוץ אין צריך להקריב לשם המיוחד לבדו כי רק בפנים צריך שיהא העבודות רק לשם המיוחד כמו שבארתי בהקדמה הנ"ל כי בפנים צריכין שיתאחדו כל הכחות לד' אבל בחוץ אם כונתם לשם האלקים אין קפידא גם יש לומר לפי מה שבארתי שם דאם הביאו לשם האלקים שמשם יונקים בחינת אלקים אחרים א"כ כיון שמלמדין להקריבן לשמים ממילא נכלל שלא יקריב לשם האלקים אשר משם יונקים בחינת אלקים אחרים וקאמר שפיר שמלמדין האיך יקריבו לשם האל ברוך הוא.