הזורק
מקצת מתנות בחוץ חייב וכו'. עיין השגת הראב"ד ובאמת דברי רבינו צריך עיון גדול אך נראה ליישב דהנה לכאורה יש להבין נהי דעושה שירים עכ"פ קודש מקבלו בדיעבד וצריך לומר שיורי מצוה הן לאו עבודה הוא כלל לכן פטור ואך יקשה א"כ למ"ד עושה דיחוי עכ"פ בדיעבד מתקבל בפנים וכאן ל"ש דשיורי מצוה דהרי סובר דיש דיחוי אך הדבר ניחא לר"נ דשירים מעכבין א"כ אף אי עושה דיחוי עכ"פ שירים הם ולאו תחלת עבודה הוא אבל למ"ד אין מעכבין וכן סובר רבינו בפ"ג מפהמ"ק א"כ אי עושה דיחוי אין כאן שירים שפיר חייב בפנים אף דנעשה דיחוי כיון דהוה תחלת עבודה [ועתו"ס יומא דף ס' ובטה"ק בשמעתין] והא דבחטאות המתות פטור היינו דל"ח בפנים.
אך יש לעיין שלא כתב רבינו שבחטאות מתות ג"כ כיון ששחט האחד בפנים פטור על השני כדנקט במשנה וא"ל דלרבנן עכ"פ יש חילוק בין אם שחטה אבודה או אין אבודה ורבינו הא פסק דלא כרבי אלא כרבנן ושם הובא בפ"ה מפהמ"ק ז"א דהרי רבינו בפ"ג ממעילה כ' בסתמא אם שחט אחד תחלה ואח"כ השני אין זריקה מועלת דכהא"ג ששחט הראשון כבר נדחה השני ואין יכול לזרוק ממנו ול"ש או בעי האי זרוק או בעי האי זריק וכן א"ל דבשחוטה הפנים לא אידחי עדיין זה שבחוץ בלא זריקה דז"א כדמוכח ג"כ מהך דמעילה שכתבנו וצריך לומר שזה בכלל חטאות המתות שכ' דפי"ח מ"ה אלו.
אבל
אם קיבל הדם בשני כוסות וכו'. עיין השגת הראב"ד וברי"ק פי' דרבינו למד זה מתוספתא דמה זה דומה לחטאת דאם הפריש לאחריות וכתב דזה דוחק ולי נראה לבאר באופן שאין כאן דוחק כלל דרישא ע"כ מילתא חדא וסיפא ממילתא אחריתא איירא ואביא ראי' שכך פירשו גם בתוס' ואולם אקדים דלכאורה קשה לי על רבינו דלעיל דף ל"ט הביאו ברייתא דם טעונים יסוד טעונים כיבוס וחייב בחוץ ונשפכין לאמה פטור בחוץ ומוקי' הגמ' בדמים הפנימים לכן אשירים חייב אבל הנשפכים פטורים והנה דמים שקבלו בב' כוסות ונתן מאחת שני הוה דיחוי כמש"כ רבינו בפ"ב מפהמ"ק א"כ הרי מפורש יוצא דפטור בנשפכים לאמה והן אמת שרש"י פי' נשפכים לאמה היינו שנפסלו באמת יפלא אפירש"י שלא פי' נשפכים לאמה כגון שנפלו בב' כוסות דהרי רש"י בדף קי"ז גריס דמאן תנא דפליג אדראב"ש ר"נ דעושה כוס שני דיחוי א"כ הוה מצי לפרש כרנ"ח דנשפכים לאמה היינו כוס שני ואמנם י"ל רש"י פירש כך משום דזה עדיף יותר ליפלוג בדמים הפנימים בין שירים לכוס דיחוי מלחלק בין חיצונים לפנימים וע"כ דגמ' סובר נשפכים לאמה היינו רק דפסולת אבל כוס שני ל"ה דיחוי כראב"ש ע"כ בוודאי עדיף לי' לחלק בשירים עצמן בין חיצון לפנימים מלחלק בין שירים לפסולין דעלמא אמנם זה למ"ד דל"ה דחוי אבל למ"ד דהוה דחוי באמת ע"כ זה ג"כ בכלל נשפכים לאמה דהיינו כוס שני א"כ מוכח מברייתא דנשפכים לאמה דהיינו כוס שני פטור בחוץ וא"כ קשה על רבינו דסובר דחיי' [ובזה אמרתי לפרש דברי תוס' שהוק' לרי"ו דסובר לרנ"ח חיצונים מעכב נשאר קו' הגמ' לפלוג ולתני בדידה ותי' משום דכולה בפנימים קמיירא ולכאורה יפלא למה הגמ' לא רצה לומר כן שכולה בפנימים איירא ולפמש"כ ניחא דרי"ו יסבור שפיר דהוה כוס שני דחוי א"כ מצי לאוקים האי דנשפכים לאמה בשירים עצמן דהיינו כוס שני ובוודאי עדיף לפלוגי בפנימים עצמן בין שירים לשירים].
ולכן נראה ליישב דהנה בדמים הפנימים דכולן מעכבין אם לא נתן המתנות מכוס אחד עדיין והלך ונתן השני בחוץ פשיטא דחייב על השני דלא כיפר עדיין וא"כ הא דקאמר דפטור על השני בנתן כל המתנות מכוס א' א"כ שני הוה דחוי אולם נחזו אנן בדמים חיצונים דקיימ"ל במתנה אחת כיפר א"כ אי נתן מכוס אחד מתנה אחת או ב' הנה השני עדיין אין דחוי עד שנתן כל המתנות [דאל"כ אם קיבל בד' כוסות ונתן מאחת מתנה א' מהא הג' פסולין והלא רבינו פ"ב מפהמ"ק כתב בנתן מד' כוסות כל הד' דחוים וע"כ כמש"כ].
ואמנם כיון דאין שירים מעכבין אף דכוס שני ל"ה דחוי כל זמן שלא נגמר הכפרה ד' מתנות אבל אחוץ לא מצי לכאורה לחייבו דהרי הוה שירים דאין מעכבין אולם הנה מבואר בדברי רבינו בפ"ב מפהמ"ק דחייב אג' מתנות בחוץ אך י"ל זה בקיבל בכוס אחר אבל בנתן מכוס א' מתנה אחת זה נעשה שירים [והיינו בחיצונים אבל בפנימים אף בכהא"ג ל"ש דנעשה שירים דלא נגמרה הכפרה עדיין] כיון דיש כוסות אחרות שלא נתן מהם כלל עדיין ע"כ עדיפא מאותו כוס שנתן א' מהן ומעתה יש לפרש המשל כך דהנה בזבחים דף ל"ט הוק' תוס' לרי"ו דסובר דלרנ"ח לכן חייב בחוץ יען דמעכבין הלא בחיצונים חייב לרנ"ח בחוץ אף שאין מעכבין דהרי בדף קי"ז גבי חטאת שקיבל דמה בב' כוסות דמוקי לה כרנ"ח אמרינן משל למה הדבר דומה ומוקי לה בשעיר נשיא אלמא רנ"ח בחיצונים איירא דומיא דשעיר נשיא ותי' דאע"ג דהמשל איירא בשעיר נשיא מ"מ רישא ל"ה בשעיר נשיא וביאור דבריהם כך הוא דרישא בקיבל משני כוסות מצי איירא בפנימים וסיפא דמייתיא המשל איירא בדמים חיצונים והכונה כך דרישא דקאמר דקיבל בב' כוסות הוה שני דחוי שפיר בפנימים איירא ואחר שנתן המתנה מכוס א' א"כ שפיר השני דחוי ונשפכין לאמה לכן פטור אבל סיפא דרצה לילף מחטאת דוקא אבודה אבל הפריש ב"ה לאחריות חייב אשתיהן דאיירא בשעיר נשיא שהוא מחטאת חיצונים איירא מדמים חיצונים דזה שפיר אתיא במשל דב"ח לאחריות דחייב אשניהם ה"ה בדמים חיצונים בקיבל בב' כוסות חייב אשני ג"כ והיכא דמי בנתן מראשון כפרה אחת ועדיין לא נתן האחרים מכוס השני ע"כ השני ל"ה דחוי דאף דיכול לגמור כל הכפרות מכוס ראשון כיון דיש כאן כוס שני שלא נתן כלל ממנו עדיין חזו כמו כן ליתן השאר ממנו ושפיר דמי לב"ח שהפריש לאחריות דחייב בשחט ראשון בפנים ושני בחוץ ה"ה אף שנתן מראשון חייב אשני א"כ עכ"פ יצא לנו גם מדברי תוס' הנ"ל דסיפא דמייתא המשל איירא בחיצונים ורישא בפנימים יהא מטעם שכ' או מטעם אחר הנה כן מפורש יוצא בדבריהם א"כ לא יפלא שגם דעת רבינו כך דהא דמבואר בעושה כוס שני דחוי ופטור היינו ברישא דאיירא מפנימים אבל חיצונים חייב דמדמי לש"ח שהפריש לאחריות ושפיר חייב אשני ויצא לנו מש"כ הרי"ק שהוא דוחק שהדרך מירווח מאד.
ומיושב נמי מה שהקשיתי מברייתא דנשפכין לאמה פטור בחוץ דכאן איירא שלא גמר המתנות עדיין ובחטאת חיצונים או מטעם אחר מוכח מסיפא דמדמי לשני חטאות לאחריות מוכח ע"כ בדמים חיצונים אף היכא דנעשה כוס שני דחוי בחוץ חייב א"כ ניחא דהרי ברייתא דלעיל איירא בדמים פנימים לכן נשפכין לאמה דכוס שני דחוי הוה ופטור בחוץ ורבינו איירא מדמים חיצונים לכן חייב.