Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 18:6

אינו חייב אלא על שחיטת קדשים הראויין ליקרב לגבי מזבח אבל השוחט בחוץ אחד מאיסורי מזבח או מחטאות המתות הרי זה פטור. במשנה דזבחים איתא דהיינו כגון מוקצה ונעבד ורבינו בפ"ד מאיסורי מזבח כתב דלא משכחת במוקצה דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וז"ל שם אם הקדישו אין נאסר משום מוקצה דאא"א דשא"ש והנה בלח"מ פ"ד ממעילה ופ"ד דביכורים הקשה הא רבינו פסק בפ"ח מנזקי ממון דקדק"ל ממון בעלים הוא ובזבחים מסיק הגמרא דלריוה"ג גם בקדשים איכא פסול מוקצה וכן הקשה דשם בה' מעילה פסק דא"י למכור עולתו ושלמיו ובפסחים ד' איתא דלריוה"ג דממון בעלים הוה יכול למכור ג"כ והנה לקו' אחרונה תי' בקצה"ח דלריוה"ג ג"כ א"י למכור לענין שיעלה לרצון ללוקח רק לבשרו מהני המכירה והביא ראי' מהא דאיתא בב"ק דף י"ג דגובה תודה שהזיקה ולא מלחמה דזה חובה על בעלים והקשה אי ס"ד לריוה"ג יכול למכור עולה על שם הלוקח א"כ כיון דקייל"ן הוחלט השור א"כ יקריב זה לשם הניזוק דיתחייב המזיק בלא"ה להביא תודה אחרת ולחמה וכן מוכח עוד מהא דקאמר דניזוק אוכל בשר ומתכפר מביא לחמה הרי מפורש יוצא דמזיק מתכפר אך לכאו' מכאן סתירה לדבריו דהא רבא לית לי' דריוה"ג דלא הוחלט השור כיון דמכירה לא מהני אולם תוס' כ' דע"כ קאי לריוה"ג וא"כ רק נשאר הקו' הא רבא לית לי' דריוה"ג והנה ראב"א אמר דשלמים כשהזיקה גובה מבשרה ואין גובה מאימורין ואף לא מבשר נגד אימורים והנה ראב"א ע"כ קאי לריוה"ג א"כ תיקשי אי ס"ד דיכול למכור אמאי אין גובה מאימורין משום דאיכא בי' מעילה הא אם שור שוה מנה הזיק שור שוה מאתיים הוחלט השור לגמרי ועמו האימורים דאימורים נגבה לגבוה עבורו.
ולכך אני אומר ליישב עד"ז אף אליבא דריוה"ג והוא דבודאי אי נאמר דיכול למכור א"כ ממונו דידי' ממש הוא א"כ מחיים אף חלק האימורים ג"כ ממנו הוא ולפי"ז בהיזק הוחלט השור ועולה לבעלים אחרים לניזוק ונמצא גובה גם מהאימורים אבל אי אמרינן דאין יכול למכור א"כ ל"א דהוחלט השור ואין עולה לניזוק ואין גובה רק מבשרן וזהו מחיים ממנו הוא וחלק האימורין אין שלו ואין גובה מהם והנה רבא אוקי המשנה מאי נכסים שאין בהם מעילה שאין בהם דין מעילה ומאי נינהו דהדיוט וליתני דהדיוט קשיא וכ' המפרשים דרבא מוקי כרבנן ולי נראה דמוקי שפיר כריוה"ג דהנה בספר למנצח לדוד תי' קו' הגמרא כדרכו בכ"מ דלכן לא נקט הדיוט ממש דבאמת לאו דוקא הדיוט ממש דהרי שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואין גובה מאימורים והיינו אין בו דין מעילה דבבשר ליכא דין מעילה ודבריו לכאו' תמוהים דהרי עתה קאי לאוקמי משנה בהיזק את שור של הקדש לא שהיזק שור הקדש שור של הדיוט ונראה דהנה לעיל פריך מחיים מי אמר והא רבא הוא דפריך לעיל לר"נ מריוה"ג וא"כ מאי פריך רבא דמחיים מי אמר ע"כ דגם רבא ס"ל כהך דמחיים לא אמר והיינו אף דגמרא מתרץ מתנות כהונה שאני אבל מדברי המקשן נראה דסברי רבא ורבינא דריוה"ג לא אמר מחיים וכן הוא בשמ"ק מעתה אומר הנה הא דקתני במשנה נכסים שאין בהם מעילה ודייק בגמרא הא מקדש קדשי דהחילוק בין נכסים שאין בהן מעילה ובין נכסים שאין בהם דין מעילה הוא כך דלישנא דאין בהם מעילה משמע עתה אין בהם מעילה ואח"כ יהא בהם מעילה כגון באימורים דאחר זריקה יש בהם מעילה ומחיים הו' של הבעלים מדיכול למכור א"כ באמת אם שלמים הזיקו של הדיוט גובה מאימורים ג"כ [כמוש"כ לעיל דהוחלט השור] ואין בהן דין מעילה משמע שלעולם אין בו דין מעילה כגון מבשר שלמים ולאו דוקא הדיוט אלא אף מבשרן שאין בהן דין מעילה לעולם מעתה לפי מה דס"ד דאין בהם מעילה קתני דמשמע גם מאימורים גובה מחיים הוא של הבעלים לכן פריך מקידושין דבשלמא אי א"י למכור מחיים ול"ה ממונו יען דהא יש לגבוה חלק בו אז פשיטא דגם חלק הבעלים אף דמחיים ממונו לא"ש לאו ממונו דמשולחן גבוה קזכו ולכן א"י לקדש בו אשה וכמו מחיים א"י למכור כן לאח"ש א"י למכור אבל אי אמרת דמחיים אף חלק של גבוה שלו ויכול למכור ועולה לשם אחרים א"כ ל"ש דלאחר שחיטה משולחן גבוה קזכו דהא מחיים כבר הוא שלו למכור וע"ז משני כי קאמר ריוה"ג מחיים והיינו דעתה מחדש דלאו הא בהא תליא אלא אף דמחיים הרי שלו אפ"ה שייך לומר לאחר שחיטה גם חלקו של הבעלים משולחן גבוה קזכו וע"ז פריך דאדרבא בחלק גבוה אף מחיים מי אמר דהו' שלו והכונה כיון שכך דמחיים רק חלק הבעלים הוא שלו וחלק האימורים של גבוה וא"כ גם לאח"ש לא שייך לומר דאישתני דינא אלא דכמו במחיים חלק של הבעלים הו' שלו כן לאח"ש הו' חלקם ולא אמרינן דמשולחן גבוה קזכו ומיושב קו' התוס' שהקשו א"כ כשכ' לאח"ש לא אמר א"כ איך משכחת לה דריוה"ג ולפמש"כ ניחא דרק בחלק גבוה קאמר דמחיים לא אמר אבל בחלק הבעלים הו' ממונו בין מחיים בין לאח"ש וע"ז משני מתנות כהונה שאני וקאי אבכור שתורה זיכתה ע"כ הו' של גבוה אבל חלק כהנים וחלק גבוה שבשלמים שבא ע"י קדושת פה שפיר יש לומר דחלק של הבעלים הו' שלהן ול"א משולחן גבוה קזכו כיון דגם מחיים הו' שלהם ולפי"ז סובר רבא שפיר כסברת המקשן דפריך ומחיים מי אמר דחלק גבוה הו' מחיים של גבוה וחלק הבעלים גם לאח"ש של הבעלים וכיון דמחיים לא אמר א"כ משנה לא מצי אתיא כריוה"ג עד שמסיק רבא דין מעילה קאמר דהיינו אי תנן דין מעילה דמשמע שלעולם אין בהן דין מעילה ואפי' לאחר זריקה דבבשרן אין דין מעילה לעולם ולא אהדיוט קאי אלא אבשרן של שלמים וא"כ אתיא שפיר כריוה"ג דחלק הבעלים הו' ממונם אבל בנכסים שיש בהן דין מעילה אלא שאין בהן מעילה עתה כאימורים גם במחיים ל"ה של הבעלים דאין יכול למכור ול"ש לומר דהוחלט השור ואין גובין מאימורים כיון דאין עולין רק למזיק והיינו דקאמר ר' אבא ולג' השמ"ק רבא שלמים שהזיקו גובה מבשרן ולזה כיון בס' למנצח לדוד דלכן נשאר בקשיא דיש לה תי' דרבא באמת לאו דוקא הדיוט קאמר רק שאין בהן דין מעילה קאמר והיינו הבשר וקאי לריוה"ג דבבשרן שפיר לריוה"ג ממון בעלים אף לאח"ש.
ומיושב קו' הקצה"ח דבפסחים משמע דיכול למכור שיעלה לרצון ללוקח ובשמעתין דבב"ק משמע דלא יכול למכור רק לבשרו לפמש"כ ניחא דרבא דמפרש המשנה כריוה"ג רק דתני דאין בהן דין מעילה שבארנו שקאי אבשר דלעולם אין בו דין מעילה אבל נכסים שיש בהן מעילה דהיינו שאף שאתה אין בו מעילה אבל יהא בו מעילה אח"כ כגון אימורים אין גובין מהן משום דל"ש הוחלט השור ע"כ דאי' למכור שיעלה לרצון ללוקח דאי הו' מהני מכירה שיעלה לרצון למזבח הו' דינא שיוחלט השור ואתי לידי גוביינא גם חלק האימורים כיון שעולה לו לרצון א"כ לרבא מוכח ממשנה דאי' למכור דלזה לא אמרינן ממון בעלים הוא לריוה"ג אבל גמרא פסחים וכן בזבחים דמוקי כריוה"ג משום דתני נכסים שאין בהם מעילה ע"כ דסבירא להו לריוה"ג דהוחלט השור וגובה גם מאימורים ע"כ דיכול למכור ועולה לרצון ללוקח ה"ה דעולה לרצון לניזוק ומעתה א"ש שיטת רבינו דפסק דשלמים שהזיקו גובין מבשרן וכריוה"ג והיינו דאוקימתא דרבא נכסים שאין בהן דין מעילה [אף דרבינו נקט שאין בהן מעילה בהו אין מדוקדק דהא ס"ל דאין גובין מאימוריהם] ולכן שפיר פסק דאין מוקצה בקדק"ל דא"י למכור ואין יכול לאסור כרבא דס"ל דמחיים מי אמר כנ"ל.