שחט
בחוץ בלילה חייב וכו'. עראב"ד שהשיג דאם שחט והעלה בלילה פטור אלא אם העלה ביום שחיטה לילה חייב דמה לי פסול אחד מה לי ב' פסולים ונראה ליישב דלכאו' קשה דהנה בפ"ג מאיסמ"ז דעת רבינו דלילה אמח"ז כמו שבארנו שם מדלא הביא דר' אפוטרקי דלילה לקדושה יום להרצאה וא"כ קשה דהנה תוס' זבחים דף קי"א הוק' למה שחט בלילה חייב מ"ש משחט קדשים קודם פתוחות דלתות ההיכל דפטור ותירץ תוספות דלילה אמח"ז אבל פתוחות דלתות ההיכל מחוסר מעשה וא"כ קשה דרבינו לעיל בפרקין כתב דאם שחט בחוץ קודם פתוחות דלתות פטור דמחוסר מעשה ובשחט בלילה פסק דחייב אמאי יתחייב מ"ש משחט קודם פתוחות דלתות ההיכל כיון דסובר לילה מח"ז ונראה דהא דרבינו סובר דלילה הוא מחוסר זמן היינו בדבר שאין זמנו עד למחר לכן לילה שפיר מח"ז כיון דבקדשים לילה הולך אחר היום אבל מה שזמנו תמיד רק מפני שהוא לילה דהוא זמן שא"ר להקרבה עד למחר אבל מה שזמנו תמיד רק מפני שהוא לילה דהוא זמן שא"ר להקרבה בזה שפיר לילה לאו מח"ז (כסברת תוס' ד' ס"ד דלילה שא"ר לשום קודש ל"ה מח"ז) לפי"ז דוקא בולד שזמנו לא הגיע עד למחר בזה סובר רבינו לילה מח"ז כיון שלילה הולך אחר היום שעבר ול"ש לומר אמח"ז לבו ביום ובזה יש לתרץ גם השגות הר"א די"ל דרבינו מיאן בסברת הראב"ד דמה לי פסול דש"ח מה לי עוד פסול דלילה די"ל דבשלמא אי לילה אמח"ז שפיר י"ל דמה לי פסול אחד מה לי ב' פסולים כיון דלילה מח"ז א"כ אין ראוי כלל להקרבה ואיך חל כלל פסול דש"ח ואמאי יהא חייב אהעלא' ולא מסתבר סברת הראב"ד רק אי אמרינן דבאמת לילה לאו מח"ז ורק פסול משום לילה שפיר י"ל דמה לי פסול דלילה מה לי עוד פסול דש"ח וא"כ מאחר דע"כ צריכין לומר דלילה אמח"ז וראוי להקרבה מיקרי ואין אלא פסול בעלמא א"כ גם בהעלאה בחוץ בלילה שפיר י"ל דחייב גם אהעלאה דהא ראוי להקרבה הוא מיקרי כמו דחזו למחר.
ובהא ניחא קו' אחרינא דרבינו בפ"ג מפהמ"ק כ' הקדיש מנחה בלילה וקומץ ישרוף והרי ביומא מפרש הטעם משום דלילה אמח"ז וא"כ קשה לדעת רבינו דבפ"ג מאימ"ז דלא הביא דר' אפוטריקי מוכח דסובר לילה מח"ז א"כ אמאי ישרוף להנ"ל ניחא דרק בלא הגיע זמנו סובר דלילה מח"ז אבל היכא דראוי להקרבה רק משום פסול לילה שפיר לילה אמח"ז.
אך לכאורה יש להשיב דהא קיימ"ל בקדשים דכל שנדחה אח"ז ונראה א"כ בשלמא אי הי' סובר רבינו בכל מקום דלילה לאו מחו"ז וכר' אפוטריקי משום דאמח"ז לבו ביום דלילה נמשך ליום הבא ושייך לומר אמח"ז לבו ביום ל"ה דיחוי כלל אבל כיון שבארנו דרבינו סובר בעלמא לילה מח"ז היכא דא"ר עד למחר ל"ש אין מח"ז לבו ביום א"כ הוה נדחה ואח"ז ונראה ובשלמא לענין ש"ח דבע"ח אנ"ד שפיר י"ל כיון דרק משום פסול לילה הוא ל"ה כמח"ז וא"צ לטעם דכיומא חדא הוה ואמח"ז לבו ביום אבל במנחה דנדחה קשה אך הדבר ניחא כיון דאי נאמר דלא קדוש אין כאן דיחוי ורק שייך דיחוי אי נאמר דקדושה חלה א"כ באמת לכן הוא בשריפה דהוה קדשים שנדחו ואח"ז ונראה [ועיטה"ק מנחות דף ה'] ובזה ישבתי קו' טה"ק זבחים דף י"ב ארש"י מנחות דף ה' שכ' דהא דלילה אמח"ז לאו משום זמן מיעוט הוא אלא משום דאינו בכלל מח"ז כלל רק שעבודת לילה פסולה וא"כ קשה קו' תוס' שם דלמה צריך לדרשא דלילה לקדושה תיפוק לי' מביום זבחכם ותי' משום דע"י מח"ז תרד ולפירש"י דבאמת זמנו רק שעבודת לילה פסול א"כ נשאר קו' תוס' תיפוק לי' מביום זבחכם ואמנם לפמש"כ נכון הדבר דרש"י כ' כך אהקדיש מנחה בלילה דוקא וזה לכו"ע אבל בנולד בליל שמיני דלא הגיע זמנו עד למחר שפיר גם לרש"י פסול משום מח"ז ולכן צריך לכדר' אפוטריקי דגלי קרא לילה לקדושה דתורה גילתה דראוי שפיר להקדישה בליל שמיני ול"ה מח"ז ואין כאן רק פסול לילה ותדע דהא רש"י פ' דלכן לילה אמח"ז דלילה הולך אחר היום ואי קאי רש"י גם אנולד בלילה שמיני א"כ אדרבא מהא"ט ראוי שיהא מח"ז דיום המחרת יומא אחריתא הוה דבקדשים לילה הולך אחר יום שעבר וביום שעבר לא הי' ראוי להקרבה ולא להקדישו ובשלמא אי קאי אמנחה שהקריב בלילה כיון דביום שעבר ג"כ הוה ראוי' כתב רש"י הטעם משום דעבודת לילה פסול וזה לא מיקרי מחו"ז דזה בכל קרבנות כפירש"י ותוס' יומא שם.
אך מרש"י שבת דף קל"ז משמע גם בנולד סובר כן דהו' לילה זמנו רק דא"ר להקרבה ואמנם אף אי מדברי רש"י דשבת משמע כן לדעת רבינו יש לומר דמחלק בין היכא דזמנו עתה רק שא"ר משום לילה לכו"ע לילה אמח"ז וטעמא רבה איכא לחלק דבמידי דזמנו למחר מצד עצמו שפיר לילה מח"ז כיון דלילה הולך אחר היום שעבר אבל במנחות שזמנו הי' ביום רק משום דלילה א"ר להקרבה שפיר גם בלילה זמנו כיון שלילה אחר היום כפירש"י במנחות ואולם יקשה קו' אחריתי דהנה לתוס' דף קי"א דלילה אמח"ז אבל פתוחות דלתות מח"ז א"כ צ"ל דאיירי דהי' דלתות נפתחות כעין שכתבו מח"ז שם ותוס' מנחות דף מ"ט ומשל"מ פ"א מתומ"ס וזה דוחק דסתמא קאמר לכן אומר דבר חדש אי נאמר באמת לילה בכל מקום מחו"ז [והיינו כיון דלא הביא דר' אפוטריקי ולרש"י בשבת היינו טעמא משום דלילה א"ר להקרבה לכן סובר לילא אמח"ז א"כ רבינו דלא הביא דרא"פ א"כ סובר כהא"ג לילה מחו"ז] א"כ ל"ש למיפסל אם אין דלתות פתוחות דדוקא לתוס' דלילה אמח"ז וחייב משום דלמחר חזיא והא למחר ג"כ לא חזיא עד פתוחות דלתות היכל ואמאי חייב וצריך לומר בהי' פתוחות אבל אי מח"ז א"צ לדלתות פתוחות דאין החיוב משום דלמחר חזיא אלא מטעם אחר ע"כ ל"ב דלתות פתוחות דהנה יש לומר אף אי מחו"ז חייב כיון דאם עלה לא ירד דכל דעלה לא ירד חייב בחוץ ואין לומר א"כ גם באם אין דלתות פתוחות אמאי פטור כיון דעלה לא ירד דהרי תוס' זבחים דף ס"ג כתב דהו' כנשחט בדרום ובשחט בדרום קיימל"ן עלה לא תרד יש לומר כך דהנה הא דלילה עלה לא תרד היינו משום דיש להכשיר בבמה וזה שייך בפסול לילה אבל בפסול דקודם פתוחות דלתות לא שייך דיש הכשר בבמה דהא בבמה ל"ש כלל פסול זה דליכא היכל בבמה ולכן באמת אם עלה תרד ולא דמי לדרום דבזה שייך ג"כ שיש הכשר בקדשים קלים [או משום דילפינן מאברים לפדרים שקריבן בלילה ומאחר שיש לפעמים הכשר לכן ס"ל לר"ש אם עלה לא ירד וטעמא דר"י משום דם קדושתו חמור כמבואר בתוס' זבחים דף פ"ד אבל בקודם פתוחות דלתות היכל לא שייך לומר דילפינן מאברים ופדרים דהא באברים ופדרים לא שייך כלל דהותר בלא פתוחות דלתות ההיכל מאחר דעיקר פתוחות דלתות ההיכל לא מגרע ההכשר כיון דבלא"ה א"ר אפ"ה חייב משום דיש הכשר במק"א בבמה או באברים ופדרים א"כ אין זה שלא נפתח ההיכל מוסיף פסול כעין סברת הראב"ד יען דבלא"ה משום ש"ח כן יש לומר לענין דבלילה בלא"ה מחו"ז וא"ר אין זה גריעותא מה דלא נפתח ההיכל ודו"ק. [ועיי' תוס' יומא דף ס"ג דלא שייך לומר בשחט קודם פתוחות דלתות יהא חייב בחוץ משום דעלה לא תרד דזה רק בשחט שלא לשמו דראוי' לפנים לשמו אבל קודם פתוחות דלתות ההיכל א"ר לפנים].
הואיל
והשחיטה בלילה כשירה בחוץ. הנה נראה דרבינו סובר דהא דלילה פסולה לשחיטה אפ"ה כיון דחזינן דאפ"ה מקדש מנחה לפסול בלינה כדאיתא מנחות דף ק' משום דלילה אמח"ז לכן ג"כ בחוץ חייבין אך קשה לזה דבפ"ג ממחו"כ פסק דלילה מחוסר זמן ודוקא בהמפלת לאור ס"א משום דבא כד"ה כדאיתא בכריתות דף ז' ונראה דרבינו סובר לילה מחו"ז אפ"ה לענין ש"ח לילה אין מחו"ז וחייב וכהא"ג כתבו תוס' מנחות דף ה' ד"ה אלא דאע"ג דיש מחו"ז לבו ביום אפ"ה גם שעירי אהכ"פ חייב בחוץ דאין מחו"ז לבו ביום משום דלגבי ש"ח מיקרי עכ"פ ראוי לאוה"מ.
הנה לכאו' קשה מכאן אתוס' חולין דף מ' דלכך שחט בשבת חייב יען דבדיעבד זרק הורצה הא בלילה דאם זרק לא הורצה אפ"ה חייב כיון דעכ"פ עלה לא ירד וכן יקשה דהוק' מ"ש מאו"ב ותי' דכאן לא הו' מחוסר זמן יען דאיסורא רביע עלי' דאין עשה דוחה ל"ת ויקשה הא בלילה לא שייך זה הטעם אפ"ה חייב וא"כ מאי הוקשו התוס' משבת אך לזה יש לומר דבלילה בלא"ה ניחא דסובר לילה אמח"ז והיינו משום דלילה אחר שליום שלאחריו נמשך והו' כמו אין מחוסר זמן לבו ביום כדאיתא במנחות דף ה' אבל בשבת דלא חזי עד למחר שפיר הו' מחוסר זמן לכן הוצרך תוס' לתרץ דרק איסור רביע עלי' וכסברת השעה"מ בפי"ט מפסהמ"ק וטו"א בחגיגה דף ט' אבל קו' ראשונה קשה והנה תוס' הביא ראי' מביצה אם זרק הורצה ובאמרי בינה ביצה הקשה נימא אעל"מ לפמש"כ בשו"ת בית אפרים דלכך שוחט בשבת כשר כיון דלא צריך כונה לשחיטה הו' כנשחטה מאלי' דכשר [באמת תמוה הא עכ"פ בעינן כח אדם שוב ראיתי שכן דחה בבית מאיר סי' ד'] וא"כ בקדשים דבעינן כונה לשחיטה שייך אעל"מ ואמאי זרק הורצה הא השחיטה פסולה אמנם לי נראה לתוס' הנ"ל ניחא דכמו דכתבו דל"ח מח"ז יען דרק איסור רביע עלי' דלא אמרינן עשה דחל"ת מהא"ט לא שייך ג"כ דנאמר אעל"מ דכיון דכל הטעם משום דאין עשה דוחה ל"ת א"כ זהו הטעם רק שייך אלכתחלה אבל בדיעבד כיון שיש כאן עשה לא שייך דנאמר אעל"מ ורק בשחיטת חולין דאין מ"ע צריך לטעם דהו' כנשחטה מאלי' אבל בקדשים בלא"ה ניחא דכל הטעם משום דאין עשה דוחה ל"ת אבל עכ"פ כיון דעשה איתא ומצוה עביד לא שייך אעל"מ אלא דיקשה קו' אחרת דנאמר דהו' מצוה הבא בעבירה וא"כ מאי אהני דיש מצוה הא הו' מצוה בב"ע הנה כבר הרגיש בזה היריעות שלמה סי' כ"ח ותי' יען כיון דהקרבן גופי' אין עבירה רק במעשה שחיטה לא שייך דהו' מצהבב"ע ועוד יש לומר לפי מה דאיתא בירושלמי פסחים פ"ו דפריך אקרא דלא ילין חלב חגי עד בוקר ואימרי חול קריבין ביו"ט ומשני כשחל י"ד בשבת ועבר והקריב החגיגה הרי דמקרא ילפינן דכשר [ועיי' נוב"ת סי' ט' כתב כיון דירושלמי דריש קרא דלא תשחט על חמץ דם זבחי דכשר ילפינן כל שחיטת איסור ולפמש"כ אין צריך לזה בשחיטת שבת גופי' איכא קרא דכשר ועיי' מש"כ בפ"א מ"ה ק"פ] והנה לפי"ז נתיישב לכאו' גם קו' המפרשים משוחט בשבת דנאמר אעל"מ דהרי גלי קרא בקרבן יחיד דכשר ה"ה בשחיטת חולין א"כ אין מזה ראי' דדוקא בשבת דאיכא מצוה רק דאין עדל"ת בזה הוא דגלי קרא דבדיעבד כשר אבל בשחיטת חולין בשבת אין ללמוד מזה דכשר והנה בשעה"מ ה"ג מגירושין כתב דהא"ט דמהני משום דרק איסור רביע עלי' ולדעתי מתוס' מוכח רק בקדשים דמצוה לשחוט בזה הוא דאמרינן האי סברא כיון דרק משום דעדול"ת ובאמת מצוה קעביד בזה הוא דאמרינן הא"ט דרק איסור רביע עלי' ובדיעבד מהני אבל בשחיטת חולין אף דרק זמן גרים שייך אעל"מ דאל"כ ל"ה צריכין לתרץ משום דאין עשה דחל"ת דסגי במה דאמרו דשבת איסור רביע עלי' דרק איסורא דיומא קאגרים חשוב ראוי' וכן יש להוכיח מפסחים דף מ"ח אי אמרת מוקצה דאוריי' מה לי איסור מחמת עצמו או מחמת דבר אחר.
והנה ראיתי בצל"ח פסחים דף צ"ח הקשה ג"כ אמאי אם זרק הורצה הא אפי' בדרבנן אמר רבא בזבחים דף ע"ג השתא דאמרינן לא יקריב אי אקריב לא מרצה ותי' דהואיל דחזי למחר מרצה גם היום הנה הוא כתב כך אקדשים שפיר צדקו דבריו וכדברי תוס' חולין אך מה שיש להקשות דהנה הוא הקשה דנאמר דאם הקדיש קרבן דל"ח להקרבה בשבת א"כ נדחה ויפסול והעלה יען דאם זרק הורצה כירושלמי הנ"ל אך הקשה הא גופי' אמאי זרק הורצה הא לרבא כל דאמר רחמנא לא תעבוד אם זרק אין מרצה לזה הוא דתי' הואיל דחזי למחר מרצה גם היום ויקשה לפי"ז מתוס' חולין שכ' תחלה דלכן חייב דהוה ראוי לפנים יען דבדיעבד זרק הורצה וע"ז הוק' מאו"ב דהוה מחו"ז ותי' משום דאין עדל"ת ל"ה מחו"ז דרק זמנא גרם הרי דהם לא הוכיחו הסברא רק מכח קו' מאו"ב אבל מהא דבדיעבד אם זרק הורצה ל"ה עושים הוכחה לסברא דזמנא גרים ולדברי הצל"ח הרי מהא גופי' דאם זרק הורצה הו' יכולין להוכיחו כסברתם משום דכאן אין אלא משום דאין עדל"ת וזמנא גרים אך הדבר ניחא דבאמת אקושיא מדרבא דאמר רחמנא לא יקריב אי אקריב לא מרצה י"ל פשוט כסברת הצל"ח יען דהנה חזי למחר מרצה גם היום והיינו משום דיומא קגרים ורק משום דקשיא להו מאו"ב הוצריכו לטעמא דאין משום עדל"ת והנה לפי"ז ניחא גם דברי השעה"מ דלא יקשה עליו מתוס' חולין די"ל דבאמת אי משום דקושיא דאעל"מ לא צריכין לסברא דשאני שבת משום דאין עדל"ת רק הוה סגי' בסברא דרק זמנא גרים ולמחר חזיא מטעם זה שייך באמת אף בשחיטת חולין כסברת שעה"מ ותוס' דכ' משום דאין עדל"ת דמשמע רק בשבת שייך האי סברא היינו משום דהוה קשיא להו מאו"ב דפטור אש"ח משום מחו"ז על זה הוא דהעלו שפיר דע"כ לחלק משום דבקרבן רק משום דאין עדל"ת אלא דאכתי קשה אי איתא כסברת השעה"מ יען דיומא גרים כשר א"כ לא הי' צריכין כלל לתרץ יען דכשר בדיעבד רק שכן חייב בחוץ כיון דאין האיסור אלא משום דזמנא גרים ומצ"ע ראוי ולמה צריכין לטעם דכשר בדיעבד דהורצה וזה לחוד הא לא סגי' רק מטעם שכ' שעה"מ יען דזמנא גרים דאל"כ יקשה אכתי הא כל מה דאמר רחמנא ל"ת אי עביד ל"מ וע"כ הוה מצי לתרץ מיד דלכן חייב יען דמצ"ע ראוי דזמנא גרים וע"כ מוכיח דסברי דטעם זה לא סגי' לחייב אש"ח וגם אין זה טעם להכשיר השחיטה והיינו כגמ' דפסחים דמה לי איסור דדבר אחד גרם לו ליפסול רק הטעם דאעל"מ כמוש"כ יען דאצ"כ כמוש"כ הבית אפרים או כמהרי"ט דלא ניתקון האיסור.
והנה בטה"ק זבחים דע"ג הוקשה ג"כ כקושית הצל"ח אמאי זרק בשבת הורצה הא לרבא כל דאמר לא יקריב אם זרק לא הורצה והעלה בפשיטות דרק היכא דחכמים אמרו לא יקריב כלל אז שייך דיחוי אבל היכא דלמחר חזיא ל"ח דיחוי כלל ומרצה גם היום והנה סברתו נכונה וישרה אבל אכתי לא הועיל ליישב בשאר מקומות דהנה בטו"א בר"ה ד' כ"ח הוקשה בשופר של עולה דאמרו לא יתקע ואם תקע יצא אמאי ל"א דיש דיחוי אצל מצות ולכן נראה ליישב ע"פ אחר דרך היכא דאמרו לא יקריב משום חששא יפסול דאפי' בדיעבד לא יהא ראוי אם לקח מן הקבוע כהא"ג אם עברו והקריב אפי' דיעבד אין מרצה אבל היכא דמעיקרא לא נאמרה רק אלכתחלה ל"ש לומר דנדחה ולכן ניחא דשפיר אם זרק הורצה דשם רק אלכתחלה נאמרה דלא יזרק ביו"ט ואין משום חשש פסול דיעבד ל"א דנדחה רק היכא דהוא משום חשש פסול דיעבד אמנם רואה אני כי דברי האחרונים במחלוקת שנוי' דהנה הרשב"א חולין די"ד כתב דלכן מוקצה מחמת איסור דאסור לשחוט היום אז אמרינן אם שחט מותר משום דהקצאתו אין משום דמקצה מדעת דזה ממילא בא מחמת איסור היום ומחר הא חזו לכן אי עבר ושחט ל"ה מוקצה ולפ"ז למ"ד דאמרינן מוקצה מחמת איסור ומוקי משנה דשחיטתו כשירה בחולה והבריא א"כ ע"כ דסובר אף דהקצאתו ממילא בא מחמת איסור דרביע עלי' וחזיא למחר אפ"ה היום הוא מוקצה ואסור אף דיעבד א"כ לפי"ז בקרבנות כהא"ג ג"כ י"ל דהוא דיחוי כיון דמחמת איסורא דיומא אסור לשחוט ולזרוק א"כ אמאי אם זרק הורצה דא"ל משום דזמנא גרמא ומביא למחר דהא למ"ד דהוא מוקצה מחמת איסור לית לי' האי סברא א"כ גם לענין דיחוי בקדשים יהא דיחוי ואם זרק לא הורצה והנה אקושית השעה"מ דנאמר אעל"מ עדיין י"ל דניחא לפי דברי תוס' יען דכל הטע' דאין עדל"ת א"כ ל"ש אעל"מ כיון דבדיעבד עכ"פ מצוה קעביד ול"ה מה"ב כיון דקרבן אין בא ע"י עבירה יצא כירושלמי שהביא בירושל' אבל קו' הצל"ח אדרבא בזבחים דנאמר אם זרק נדחה ולא מרצה וכן קו' שעה"מ שכ' לתרץ גם בשחיטת חולין מהא"ט אי אע"מ משום דאיסורא דיומא גרים יקשה שפיר הא להאי מ"ד דיש מוקצה מחמת איסור שחיטה ובדיעבד אסור וע"כ לא מחלק א"כ הדק"ל.
ולכן אמינא ליישב קו' צל"ח וטה"ק דל"ח דיחוי היכא דיומא גרים אבל לא מטעם הצל"ח וטה"ק רק הסברא כן דדיחוי רק שייך היכא דבשעה שהי' פסול ואין ראוי פקע מיני' שם קרבן כשר א"כ אף דמחזי אח"כ כבר נדחה אבל איסור שבת ויו"ט אין גרים פסול בגוף הקרבן דהא גם בשבת הקרבן אין בו פסול ושם קרבן כשר עליו ולכן אם עבר ועבד כשר בדיעבד וכ"ז ניחא גם למ"ד דסובר לגבי מוקצה מחמת איסור דאסור אף דהוא אסורא דיומא דגרים משום דדיחוי ל"ש כלל בקרבן דכשר מצד עצמו [וא"ל עכ"פ משום הא גופי' יפסול משום מוקצה הנה כבר ישב על מדוכה זה בצל"ח ביצה שם].
וכעין זה כתב בטה"ק מנחות דנ"ט אמילתא אחריתא וז"ל אהא דאמר רבא הא מני חנן המצרי הוא דל"ל דיחויין לכאורה קשה ניהו היכא דהדר איחזו אינו מזיק לו הדיחוי שהי' תחילה לחנן המצרי מ"מ באותה שעה שהי' דיחוי אינן חשובות העבודות שנעשה בשעת ההוא כלום ולכן איני מן הדין שתפסול בו מחשבה שהיתה בשעת אותה קמוצה שקמץ בעוד שהלבונה היתה מונחת עלי' וי"ל דכך הדיוק מדברי חנן המצרי דאם איתא דבשעה שהי' עליו הדיחוי ל"ה עליו שם קרבן כלל ל"ה מכשיר חנן המצרי גם כשמזווג לו שעיר אחד דאי אפש' לשעיר הנשחט שיחול עליו עכשיו שם קרבן מחדש מאחר שכבר נשחט ופקע מיני' שם קרבן ואחר שחיטה א"א לחול עליו שם קרבן מאחר שהי' במציאות לתקנו וא"כ ממילא מוכח דהעבודה שנעשה בו בעוד שהי' דיחוי מיקרי עבודה פסולה עכ"פ עכ"ד וא"כ מזה נשמע דלמ"ד דאית לי' דיחוי משום דבשעה שהי' דיחוי הי' שם קרבן פסול עליו ופקע מינ' שם קרבן כשר וזה ברור.
והנה בשו"ת מהרי"א או"ח ס"י הוקשה על תוס' חולין הנ"ל מאי מייתא ראי' מביצה שם בק"צ דניתן לדחות לכן בדיעבד הורצה כמש"כ צל"ח כהא"ג בפסחים דף ע"ג.
ול"נ דהנה הא דהוק' תוס' אין מקריבין קרבן יחיד יש להבין מאי ס"ד דתוס' דפסול הא אפי' חולין ששחט בשבת שחיטתו כשירה וע"כ כונתן דס"ד כקו' האמרי בינה רק בחולין מהני כיון דל"ב כונה כסברת הבית אפרים וע"ז תי' דבקדשים ג"כ הורצה כדמוכח בביצה והכונה דמוכח דאי ע"מ אף בקדשים וא"כ ניחא דאין סברה לחלק כלל בין ק"י לק"צ אלא דאכתי קשה הא באמת הוקשה הצל"ח דצ"ח מטעם אחר דנאמר כיון דאמר רחמנ' לא תקריב אם זרק לא הורצה משום דיחוי וצריכין לתרץ יען דחזי למחר וא"כ שוב יקשה מאי הוכחה מהא דביצה אם זרק הורצה הא י"ל רק בק"צ הורצה דל"ה דיחוי יען דניתן לדחות בק"צ אבל בק"י דל"ש דניתן לדחות יקשה דילמא באמת לא הורצה דהוה דיחוי אולם י"ל דהנה עוד הוקשה במהרי"א שם למה לא הכריחו מתוספתא דפסחים והביאה רבינו פ"ב משגגות דבדיעבד אם זרק הורצה אף ביחיד.
ולכן אני אומר דחדא מתורצת בירך חברתה די"ל דבאמת דזה דהורצה ול"ה דיחוי היה פשיטא להו דלא משום האי דתוספתא ורק קושיתם הי' משום דאעל"מ דתוספת' איירא בשוגג דאע"מ אבל במזיד אכתי י"ל דבקדשים אעל"מ וא"כ אין ראוי לבוא לפנים [דל"ש לומר דהוא ראוי לבוא לפנים אם שחט בשגגות שבת] וע"ז שפיר הביאו ראי' מכבשי עצרת דזה איירא במזיד אפ"ה הורצה ול"א אעל"מ וא"כ ה"ה בק"י דאי משום דאעל"מ אין לחלק בין ק"צ לק"י וזה ברור.
והנה בשבת דף קל"ד בהא דקאמר רב כהנא מאן חייב כרת אומן ופריך לימא אנא עבדו פלגא דמצוה אתן עבדו פלגא דמצוה ומסיק כגון שהותרו בו ואמר מספקנא ולא הספיק והנה רבינו שם כתב דחייב חטאת יען דהתרו בו ופירוש בכ"מ דאשמעינן דל"ה אנוס ויקשה הא לפי ס"ד דעבוד רק פלגא דמצוה ע"כ חייב אף דאיירא בלא התרו בו וא"כ אמאי הא חייב חטאת ומאי צריך לטעם אתם עבדו פלגא דמצוה ופירש"י דהתחיל ברשות אמאי חייב לימא להו לכו אתם וסיימו המלאכה ותיפק לי' דבלא"ה ליכא חיוב כרת כיון דעשה ברשות והו' אנוס א"כ אף דבידו להלקות אין לחייב למפרע א"כ חזינן דל"א דאנוס הוא.
ונראה ליישב דהנה רמ"א בתשובה העלה דשנים רשאין למול בשבת ודעת היש"ש דאסור משום דקאעבוד איסורא ולא עבוד רק פלגא דמצוה וכ"כ בב"י סי' רמ"ו דעשה איסורא יען דהתחיל ולא גמר אבל בשב"י סי' נ"ט העלה דהאיסור הוא משום לתא דשני דגורם חילול שבת ע"י אחר דאי הו' מל איהו ל"ה רק חילול שבת אחד כ"ז שלא פירש ולפי"ז באמת הא דפריך לימא אתם עבדו פלגא דמצוה וא"כ אף אי לא עבדו פלגא דמצוה עכ"פ הוא עשה פלגא דמצוה וחילל שבת בהיתר וליכא איסורא בראשון דרשאין לדחות שבת משום פלגא דמצוה רק דפריך דחיוב כרת ליכא כיון שיכולין לגמור ואף אם לא גמרו עכ"פ אין לחייבו כרת משום זה כיון דאם הי' אחרים מהלקטים נמצא עשה הוא פלגא דמצוה ולא חילל שבת כלל א"כ אם הם אין מהלקטים הוא אנוס ופטור וא"כ אף מחטאת פטור ומסיק דאיירא בהתרו בו ול"ה אנוס ע"כ שפיר חייב חטאת ולפי"ז מוכח דרבינו מפרש כהש"א דאין איסור משום הראשון דאי כדעת הב"י והיש"ש דראשון איסורא עכ"פ עביד אף אם הי' אחרים מהלקטים א"כ לפי"ז הא דפריך אתם עבדו פלגא דמצוה צריך לפרש דאם לא עשו נהי דכרת ליכא אבל איסורא עביד וא"כ יותר הו' לי' להקשות כיון דלא התרו בי וסבור שיגמור א"כ אנוס הוא דהא אם הי' גומר לא הי' כאן חילל שבת כלל וא"כ נהי דנאנס ולא גמרו לא שייך דעביד איסורא למפרע משא"כ אי פריך יען דעתה ג"כ עדיין יכולין לגמרו א"כ רק הקו' דלא לחייב כרת אבל איסורא עביד ומדלא פריך הכי מוכח ע"כ דמטעם אנוס אין לפטרו אף דלא התרו בו דל"ה אנוס [והדבר מוכח דהנה בחס"ו הוקש' אמאי לא משני בליכא אחר לגמור והוא אין רוצה להלקוט לכן חייב ותי' דלא שייך לומר דחייב כרת למפרע רק איסורא עביד ולכן שפיר פריך ליעבד אחר לגמור המצוה וא"כ ע"כ דלא חשוב אנוס דאי חשוב אנוס א"כ ממנ"פ כיון דלא שייך לחייב למפרע כרת א"כ עדיפא הול"ל אנוס הוא ולמה צריך להקשות מטעם דאתם עבדו פלגא דמצוה אע"כ דבאמת מהא"ט גופי' ל"ח אנוס ליפטר דהא אף אם עביד אחר איכא איסורא דהא חילל שבת ולא עביד רק פלגא דמצוה ואי הו' מלקט הוא עצמו הו' עביד כל המצוה ולא הו' פוגע כלל באיסור שבת ולכן לא הו' אנוס] ורק פריך דלא לחייב משום דאחרים יכולין לעשות המצוה א"כ אחר דמשני דאיירא בסבור שיספיק לגמרי ולא הספיק לגמרי ידעינן דחייב חטאת בלא טעמא דהתרו בו אלא ודאי מוכח דרבינו מפרש כדעת הש"א דאפי' איסורא לא עביד היכא דעושה פלגא דמצוה ע"כ שפיר פריך כיון דגם עתה יכולין לגמרו ואז לא עשה איסורא כלל ואם לא גמרו אנוס הוא ולא עשה איסור כלל ופטור אפי' מחטאת וע"ז משני דאיירא בהתרו בו ע"כ שפיר חייב חטאת ואפי' כרת איכא.
אמנם הנה רב כהנא דנקט אומן ולא נקט באב דהחיוב הוא על האב ולכאו' נראה דאב הי' פשיטא לי' לרב כהנא דפטור דהא לגבי האב אם אחרים יגמרו המצוה הו' כאלו הוא עושה כל המצוה דשליח של אדם כמותו ולכן רק באומן דאם הי' אחר גומר לא עביד ראשון רק פלגא דמצוה לכן ס"ד דרב כהנא דחייב כרת א"כ יקשה לפי"ז לשיטת רבינו דס"ל דאם לא גמרו הו' אנוס כמו שבארנו א"כ תיקשי אמאי נקט אומן ולא נקט באב דאין לומר משום דבאב גם לרב כהנא פשיטא לי' דאין חייב דאי אחרים יגמרו הו' כאלו קיים הוא כל המצוה ולא עביד איסורא כלל דהא לפי שיטה זו גם באחר אם מל ולא גמר הוא המצוה לא עביד איסורא כלל כיון דקיים עכ"פ מקצת ממצוה.
אך יש לומר דהנה ביש"ש הוכיח דע"כ אסור למול ע"י שנים מדס"ד דרב כהנא דאם לא הלקוט חייב כרת מוכח דאף בעביד פלגא דמצוה עכ"פ איסורא איכא וקשה מכאן על רמ"א בתשובה דאם מל ולא פרע לא עשה איסורא משום דהו' כאלו עשה שנים דפטורין ותי' בחס"ו לפמש"כ יש"ש ליישב קו' תוס' לקמן בהא דנקט מל ולא פרע כאלו לא מל הא תנן דחוזר על ציצין המעכבין ומדמחללין שבת ע"כ דמעכב ותי' דקמל"ן דלא מל ולא מתקן גברא כלל משא"כ בציצין המעכבין הגברא מיתקן אלא דהמצוה לא קיים א"כ ניחא דחייב שפיר דהא איכא תיקון גברא את"ד וקשה לי מירושלמי דפרקין דמייתא הך דלא הספיק לגמרו ומל ולא פרע ול"ש כתירוצו של חס"ו ועוד קשיא מדרב כהנא מאי קמל"ן דאם לא הלקוט חייב כרת ולכן נראה דקמל"ן הא גופי' דהו"א כיון דמעכבין ולא קיים המצוה א"כ אין כאן חילול שבת ולתקן גברא לא מכוין קמל"ן דחייב א"כ ניחא דנקט אומן דאי באב דמכוין לתקן גברא פשיטא דחייב כדנשמע ממשנה מדחוזרין על ציצין המעכבין ורק באומן קמל"ן רב כהנא דהו"א דלא מחייב דהא לא עביד מצוה ואין כאן חילול שבת כקו' הנ"ל קמל"ן דאפ"ה חייב כיון דעכ"פ איתכוין להמעשה החבורה ודו"ק.
הנה בענין שנים שעשאהו בחס"ו בהגהות לש"ע או"ח סי' רס"ו הביא דברי המקור חיים שכתב היתר חדש דאם העגלה בשני סוסים ולמשא הי' יכול לינהוג בסוס אחד בשני אנשים הי' פטור אבל אסור ובבהמה מותר לגמרי כמבואר בשבת דף צ"ג רק דשוב העלה דלא ילפינן לאו מקרבן וכתב בחס"ו דצ"ע במלאכת שבת האיך תהי' מלאכת בהמתו חמורה ממלאכת עצמו והרי בחד קרא כתוב לא תעשה מלאכה אתה ובהמתך ומה שנקרא מלאכה אצלו גם בבהמתו כגופו דמיא 0אבל לא יותר וגם בשאר איסורי לאווי לא ילפינן אבל בשבת אין לחלק בין בהמה לאדם ונראה שלא אמר אדם מעולם היתר זה כי מהידוע שרגיל להיות סוס אחד מהסוסים שמתעצל וסומך על סוס חבירו והוא נסוג אחור מלמשוך עצמו הולך מכח חבירו עד שמרגיש המחמר ורודה במקלו שבידו וא"כ אין לסמוך על היתר זה כי אולי יהי' ד' אמות במעט רגע אשר הי' סוס אחד נסוג אחור ויהי' כל המשא על סוס האחד את"ד עיי"ש בשם הכס"ו ז"ל.
וכן
אם העלה בלילה חייב. וכ' בס' ע"א דמדברי רבינו משמע דוקא כשהעלה בלילה חייב וטעמא משום דקייל"ן דהשוחט והעלה בחוץ א"ח אלא על דבר שהוא ראוי' אל פתח אוה"מ וכיון דלינה פוסלת בנשחט כראוי פוסלת גם בשחיטת חוץ אבל משום יוצא לא פסול משום דאיתרבי מקרא כמוש"כ רש"י זבחים קי"ג בד"ה השוחט את העוף ולפי"ז כיון דלינה פוסלת ג"כ בחוץ משו"ה כ' רבינו בלילה.
הנה רבינו לא הביא הך דאיתא בב"ק דף ק"י דאמר רבא המחזיר גזל הגר בלילה לא יצא דאשם קראה ואשם אין מקריבין בלילה ונראה דהנה קייל"ן אם עלה לא ירד וא"כ לכאו' אמאי לא יצא הא לא גרע מאם עלה לא ירד ונראה דהא זה רק כהקטרת אימורים אבל בדם שנפסל בשקיעת החמה כדאיתא בזבחים דף נ"ו וא"כ יש לומר דמדמה זה לאשם דכמו דם אשם שנזרק בלילה דלא הוה זריקה כלל ה"נ לא הו' חזרה ולא יצא ולפי"ז יש לומר דזהו תליא אי אמרינן בדם שנפסל בשקיעת החמה ואף אם העלהו על המזבח קודם שנשקע החמה נפסל א"כ לא הו' זריקה דידי' זריקה כלל אבל אי אמרינן באמת שאם העלה הדם ע"ג מזבח קודם שקיעת החמה ונשאר עד למחר הדם כשר לזריקה א"כ אי זרקו בלילה אין כאן אלא פסול ופסול לילה אם עלה לא ירד א"כ גם חזרה של גזל הגר יצא ולכן השמיטו רבינו דיש לומר דס"ל דגם בדם אין כאן אלא פסול לילה ואם עלה לא ירד ממילא הכא הו' חזרה רק רבא הו' ס"ל דאם עלה ירד לכן ס"ל דל"ה חזרה [והנה שם פריך הגמרא והא אמר רי"ו מנין לדברי תורה שקולטין שנאמר את בצר במדבר וכתיב בתרי' וזאת התורה לא קשיא הא בעידנא דעסיק הא בעידנא דלא עסיק ואבע"א מאי קולטין ממלאך המות נשמע מכאן דתורה לא הוה שמירה רק בזמן שעסיק ורק נגד מה"מ אבל לא הוה שמירה נגד בני אדם הרודפין אחריו וקשה לי מב"ב דף מ"ז דאמרינן שם דכל מידי דשמירה אין לוקחין מת"ח שאין הת"ח צריכין שמירה דתורה משמרתו וקשה הא צריך שמירה בעידנא דלא עסיק בה ועוד לאבע"א לא הו' שמירה רק להנצל ממה"מ א"כ אמאי אין לוקחין לשמירה גם מת"ח].
וגאון אחד כבר הקשה לי קו' הנ"ל דאמאי השמיטו רבינו הך דבב"ק הנ"ל ונראה עוד דהנה בכריתות דף ז' פליגי ב"ש וב"ה במפלת לאור שמונים דב"ש פוטרין וב"ה מחייבין ואמרו ב"ש לב"ה אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שכן יצאה לשעה שהוא ראוי' לקרבן ואמרו ב"ה הרי המפלת יום שמונים ואחד שחל בשבת דלא יצאה לשעה שראוי לקרבן וב"ש השיבו דראוי' לקרבן ציבור והנה אנן קייל"ן כב"ה ולכאו' שפיר אמרו ב"ש ונראה דטעמייהו דב"ה דסברו גם בלילה אם עלה לא ירד א"כ דמיא לשבת דבקרבן יחיד לכתחלה לא יביא ואם הביא כשר [ומהא דדן ב"ש ששבת ראוי' לק"צ הא לא הו' כ"כ טעמא דעכ"פ בקרבן יחיד אין ראוי' רק דבקרבן יחיד ג"כ בדיעבד כשר הא בלילה ג"כ אם עלה לא ירד וא"כ ניחא דבגמרא בב"ק ס"ל דאם עלה ירד ומדמה שפיר לאשם אבל להלכה ס"ל לרבינו כיון דהלכה כב"ה גם באשם הא בלילה יצא דעלה לא ירד גם יש לומר דתליא אי אמרינן דיכול להקדיש בלילה קרבן להביאו למחר דאין מחו"ז בלילה א"כ גם אשם הא יכול להביא היינו הקדישו וזהו טעמא דב"ה לכן גם בגזל הגר יצא ולכן לא הביאו רבינו.