שנים
שאחזו בסכין ושחטו בחוץ פטורין שנאמר אשר ישחט וכו'. ובכ"מ תמה שלא הביא הדרשא דברייתא דכתיב ההוא ובספר אור החיים הקדוש כתב לתמוה עוד דהא האי קרא דאשר ישחט דרשה בתו"כ וכן איתא בזבחים דף ק"ז דפליגי בזה רי"ש ור"ע למר לרבות שחיטת עוף ולמר למיעוט מליקת עוף ועוד דרבינו יליף שוחט להדיוט לחייב מדכתיב דם שפך הנשפך כמים ובש"ח יליף כן מדכתיב איש איש וכת' ליישב די"ל דדרשא זו פשיטא יותר משום דעל דרשא איש איש הא אמרינן בגמ' דב"מ דאמרינן דדברה תורה כלשון בנ"א ולקושיא ראשונה כתב דרבינו סובר כיון שאנו רואים כמה שינויים בין ברייתא דתו"כ וברייתא שהובא בש"ס זבחים א"כ מוכחים הדברים שאין להקפיד על שינוי הדרשות האלו וכיון שרבינו יליף מאשר שפך שוחט לאיש דחייב א"כ אין לנו לדרוש מיעוטא שנים לזה חפש אחר דרשות יתיר אשר ישחט שהוא מיותר ואין אנו יודעים שחיטת עוף אלא מתיבת או כדאיתא בתו"כ וכמו שדרשו בתו"כ שמרבה שחיטת עוף ולפי"ז דרשינן מיעוט מליקה בעוף מאומרו זה הדבר למעט מליקה בעוף וכדברי ר"ש שכתבנו למעלה שדרש מיעוט מליקת עוף מזה הדבר ולא יק"ל ממה דקיי"ל הלכה כר"ע כי אין בזה פלוגתא בענין הלכה רק משמעות דורשין את"ד.
ובספר ע"א כתב דרבינו סובר דהכי פירושא דשמעתתא דמאיש איש משמע אפי' שנים שאחזו בסכין ושחטו שחייבין כי היכא דאמרינן לגבי איש איש דהעלאה ומאשר ישחט אחד ולא שנים והה"ד נמי איש אשר יעלה ולפי שאנו מסופקין אם איש איש עיקר ואפי' שנים ואשר ישחט לאו דוקא או דילמא אשר ישחט דוקא ואיש איש דברה תורה כלשון ב"א כ' רחמנא באידך קרא ההיא לאשמעינן דוקא אחד ולא שנים ואיש אתא למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' דההיא דשחוטה מודים בו ר"י ור"ש דקרא יתירא הוא לאשמעינן דאי"ח אלא אחד ולא שנים ולפי"ז ע"כ לומר דקרא דאשר ישחט עיקר ומשו"ה נקט רבינו בדבריו קרא דאשר שחט דעיקר ילפותא דאחד ולא שנים מהתם נפקא וקרא דההוא לא אתא אלא לגלויי מילתא בעלמא דאשר ישחט עיקר משא"כ לגבי העלאה דלא אשכחנא אליבא דר"ש קרא יתירא לגלות דקרא דאשר יעלה עיקר משוה"נ קרא דאיש איש עיקר ושנים שהעלהו חייבין וכיון דסתם לן תנא כר"ש פסק רבינו כר"ש שבכולה מילתא ואע"ג דשוחט להדיוט חייב לר"ש מקרא דאיש איש כיון דלענין דינא לא נפקא לן מידי נקט בדבריו קרא דדם יחשב דמודה בה אפי' ר"י.
הנה ראיתי בשו"ת ערך ש"י שהביא דברי הש"י בנידון סרסור ושדך באחד שהתחיל לעסוק ולא עלתה בידו ובא אחר וגמר והעלה בש"י דאין להמתחיל כלום כמו שהעלה בשו"ת הרא"ש הביאו הרמ"א חו"מ סי' קפ"ה ובערך ש"י הביא סמך ממלאכת שבת דהאי הו' כמסייע שאין בו ממש וכן לענין או"ה דזוז"ג מותר ובאחד יש בו כדי להחמיץ ואחד אין בו כדי להחמיץ לא הו' אסור וקשה לי דאין זה ענין לזה דכבר הבאתי בפ"ה מאמ"ז דברי הרא"ש בשחט מסוכנת בסכין של ע"ז דאין הבשר נאסר דכבר הי' בעולם ולא נתחדש דבר חדש לכן לא דמי לפת שנאפה ע"י אה"נ לנתהוה דבר חדש ולא דמי לאיסור שבת דילפינן מקרא דבעשותה דאחד העושה את כולו חייב והיכא דאחד יכול דהיכול חייב ואין צריך קרא לזה כדאיתא בדף צ"ג וקשה לדברי הרא"ש הנ"ל דיש לנו לחלק בקל בין דבר חדש כמוש"כ רשב"א ב"פ ראד"מ לחלק בין נתחדש על ידו דבר אחר כמו חימום המים עיי"ש אבל לענין הוצאה אין כאן התחדשות דבר אחר ועל כן יש לומר דשאני שבת הוא גזה"כ ואיך נילף ד"מ משבת אכתי יש לומר דמצינן למימר דאזלינן בתר המתחיל כדס"ל לר"א לענין יש בו כדי לאסור דאזלינן בתר מה שנפל תחילה להתערובות ה"נ אזלינן בתר המתחיל שעכ"פ גם לו יהא חלק אחד ולא יגרע מהא דכתב רמ"א סי' רס"ד היכא דהתנה עם אחד להוציא חמורו אף שעלה מעצמו צריך לשלם לו מה שהתנה.
אחד
ששחט אעפ"י שלא נתכוין לד' ה"ז חייב שנאמר דם יחשב לאיש ההוא. והקשה בלח"מ דהא בפי"ט מה' אלו יליף רבינו בהעלו שניהם חייבין מדכ' איש איש א"כ אמאי לא יליף להדיוט חייב מאיש איש ונראה ליישב וגם קו' הכ"מ דלא הביא דרשא דהוא דהנה בשבת דף צ"ג סובר ר"ש זה יכול וזה יכול פטור וכן זה א"י וזה אין יכול שניהם פטורים זה יכול וזה א"י חייב ורי"ו סובר זה א"י וזה א"י חייב זה יכול וזה יכול פטור והנה בתב"ש סי' ב' חקר זה יכול וזה יכול דפטור אי מטעם דחשוב כאלו אחד עושה כולה ונתמעט מקרא ולכן לא נתמעט מעשותה כולה ולא מקצתה או משום דכל אחד חשוב כאלו עשה פלגא והנה אני רואה שזה פלוגתת רש"י ותוס' שם דרש"י פי' הא דפריך מזבח הוה ז"י וזה וז"י ותוס' פי' דהוה ז"י וזה א"י ומבואר במרש"א שם דיש ב' טעמים אחד ז"י וז"י פטור דכל אחד הוה כמסייע והיינו סברא דחשוב כאלו אחד עשה כולה והשני מסייע וטעם השני משמע דלאו אורחי' בהכי כפי' רש"י שם והנה לטעם זה הוא דחשוב כאלו כל אחד עשה פלגא ולאו אורחי' בהכי כיון דאפשר לאחד לעשות והנה ברשב"א סי' כ"ח כתב דרק בשבת פטור יען דמיעט קרא דעשותה אחד ולא שנים וזה יכול וזה יכול מיקרי מסייע ושניהם פטורים משא"כ בשער אסורי תורה והנה לרש"י דמפרש דהוה ז"י וז"י וא"כ זה דמי לשבת וילפינן משבת וה"ה לכל אסורי תורה ע"כ משום דהוה כמסייע כפירש"י דהרי פריך לזה יכול וזה א"י והיינו דחשוב כאלו אחד עשאו והשני מסייע לו וכן להיפך כל אחד מיקרי עושה כולה ומיקרי מסייע אבל תוס' דמפרש הא דזבח הוה א"י א"כ בז"י וזה יכול רק בשבת פטור [וכן פליגי בזה הראשונים בסי' ב' בשחט כשר ופסול דלרשב"א פסול בזה יכול וז"י אבל שאר מפרשים הביאו מתוספתא דשחיטה כשירה והיינו דילפינן משבת דז"י וז"י מיקרי מסייע ופטור] ומעתה י"ל בש"ח דמצריך קרא למעט מההוא ב' שוחטים כתב בריטב"א בקידושין דף מ"ב דלא יליף מהעלאה דחייב בשניהם וכ"כ בבכ"ש חולין דף פ"ב] וזהו ר"ש דמחייב בהעלאה בזבחים דף ק"י אבל ר"י פטור שם בהעלאה א"כ ע"כ דמדמי לשבת ואמנם גם לר"י י"ל דלא יליף משבת דהרי מצריך קרא לפטור העלאה ומעתה אני אומר בוודאי ר"י דסובר מזה יכול וז"י פטור ובא"י שניהם חייבין ע"כ סובר משום דזה יכול וז"י חשוב כאלו עשה פלגא ופטור דלאו אורחי' משא"כ בא"י וא"י חייב דאורחי' בהכי וחשוב כאלו כל אחד עשה כולה ור"ש דסובר דפטור בא"י שניהם א"כ ז"י וז"י אין משום דחשוב כעשה פלגא ולאו אורחי' דהרי בא"י וזה א"י אורחי' וחשוב כאלו עשה כולה ואפ"ה פטור א"כ בז"י וז"י פטור מהא"ט דחשוב כאלו אחד עשה כולה וגם כל אחד הוה כמסייע ופטור וא"כ לר"ש אין ממעט מושחט אחד ולא שניהם דלדידי' חשוב כל אחד כאלו עשה כולו והוה כ"א מסייע ועושה כולו רק ממעט מההוא וא"כ א"ש דר"ש דסובר בהעלאה חייב אף דבשבת פטור אפי' בזה א"י וזה א"י ולא יליף משבת יען דכ' קרא בש"ח דחייב ולא ילפינן משבת [ושוב ילפינן שאר אסורין מש"ח] וחייב מקרא דאיש איש א"כ ע"כ דרשא גמור ההוא א"כ לכן גם לשחוט להדיוט שפיר ילפינן מאיש איש אבל לדידן זה א"י וזה א"י חייב בשבת א"כ לכן ע"כ הדרשה להיפך יען דילפינן מושחט אחד ולא שנים דבש"ח פטור והו"א גם בהעלאה פטור צריך איש איש דחייב כמו בשבת והוה רק גילוי מילתא בעלמא דל"ה דרשה גמורה א"כ לפי"ז אין לילף מאיש איש לחייב שחט להדיוט ולכן צריך רבינו לילף מקרא דדם שפך דאיש איש לא דרשינן באמת רק לענין העלאה יען דבלא"ה בשבת חייב בזה א"י וזה א"י ובזה יכול וז"י רק פטור בשבת אבל בשאר אסורין מסברא חייב בזה יכול וזה יכול ורק ממעט משחט אחד ולא שנים [אבל מההוא א"א למעט כיון דמסברא בשאר אסורין חייב] ושוב הו"א גם העלאה פטור לכן צריך איש איש וסגי' דאף דאין דרשה גמורה אבל לענין שחט להדיוט א"א לילף מאיש איש אלא דצריך קרא דדם שפך לאיש ההוא [ודע דרבינו מפרש באופן אחר אם נשפך כמים דהיינו להדיוט חייב ובג"מ דריש מלאיש אפי' שחט לאיש וצריך טעם דרבינו שונה דרשה זו] ודו"ק וע' תוס' שבת דף ג' הביאו מירושלמי במשכן שאני דדרכו בכך והקשו ע"ז אמנם כונת ירושלמי ברור כדעת רש"י דז"י וז"י פטור דלאו אורחי' בהכי וע"כ קאמר שפיר בירושלמי דבמשכן הוה אורחי' ושפיר חייב [עיי' מקר"ח סי' רס"ו דמחלק ג"כ בין קרא דעשותה דקאי רק אחיוב קרבן וקרא דצריך ליפטור בש"ח היינו אפי' מלאו].
ועתוס' שבת דף כ"ד ד"ה שהחי נושא את עצמו הוק' תוס' הא גם בדבר קל מאד חייב וא"ל דהוה שניהם שעשאו פטורים הא הוה זה יכול וזה א"י דחייב ותי' דבמשכן גמרינן שלא הי' נושאין דבר חי ותמוה הא בגמ' מבואר דטעם משום דחי נושא את עצמו וא"כ לכאורה לא תירצו מידי ונראה דכונתם רק דלעולם הוה שניהם שעשאו פטורים ורק תוס' הוק' משום דהוה זה יכול וזה א"י דחייב ע"כ תי' תוס' דל"ה במשכן וכונתם לפמש"כ בשם רש"י דיש ב' טעמים דזה א"י וזה יכול דחייב יען דמסייע אין בו ממש ועוד טעם אחד יען דאורחי' בהכי כמוש"כ שם במהרש"א ע"ז כתבו תוס' דהתינח במילתא דהוה במשכן שפיר י"ל דאורחי' בהכי אבל כיון דבמשכן לא הי' נושאין דבר חי ל"ש לומר דחייב בזה יכול וזה א"י משום אורחייהו בהכי דהא לא הי' כלל במשכן וגרע מזה יכול וז"י דהא דרכו בכך במשכן כמש"כ תוס' ריש שבת בשם הירושלמי כנ"ל.