בהמת
חולין שעוברה קדשי מזבח אסור לשחטה בחוץ וכו'. והנה רבינו לא ביאר מה דינו של הוולד אם נאכל כשלמים או כחולין ונראה שיש להביא ראי' שהוולד קדוש עוד ברחם אמו דהא איתא שם דף כ"ה המערים על הבכור ואמר עם יציאת רוב יהא עולה הו' בכור כיון דשתיהן בהדדי קאתי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים ואי אמרת דהיכי דאמר בעודה מעוברת אם תלד זכר יהי' עולה עד הויות לידתו הרי הוא כאמו א"כ התם שאמו הוא חולין כ"ז שהוא במעי אמו הוא ג"כ חולין אימתי קא קדוש בעולה כשיוצא מרחם אמו א"כ מאי מהני הערמה דמתניתין נהי דאמר מיד יהי' עולה מ"מ כיון דלא נחתי עליו קדושת עולה עד הויתו א"כ אז דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים וגם אין לומר דבבטן אמו הוא קדוש סתם ובצאתו מרחם אמו חיילא עליו קדושת עולה דהא איתא שם דרק לקדושת עולה שהוא כליל יכול לשנותו אבל לא לקדושה אחרת ואולי יש לומר כיון דלע"ע עדיין קדושת בכור ל"ש כלל ואח"כ הא יהי' עולה מהני שעכ"פ אח"כ יהי' כליל לענין שגם עתה תחול עליו קדושה סתם עוד יש לומר בהיא חולין וולדה שלמים ושחטה בחוץ אמרינן קדושה לא פקעה בכדי אע"ג למ"ד בהקדישה ונתעברה למ"ד בהווייתן הן קדושים הוולד נאכל כחולין התם לא הקדיש אח"כ את הוולד בפיו וקדושה פה אולי אלימא מקדושה דמטונ"י דאמו.
והנה בשו"ת הרשב"א סי' תפ"ט כתב וז"ל שאל אביי בהיא חולין והוולד שלמים ולא אמר חטאת מפני ששאלת רבא מרב יוסף [נראה דלהרב הי' לו גירסא בגמרא באיבעיא ראשונה רבא ולא אביי] היתה בהיא שלמים וולדה חולין ומי אפשר שתהא שאלה אלא בשלמים מפני שבשר שלמים גם העובר הכל לבעלים משא"כ בחטאת שהבשר לכהנים ועוד שהיא חטאת וולדה עולה הוא פלוגתא דתנאי דפ' כיצד מערימין דתני חדא אינו נאכל אלא לזכרי כהונה ותניא אידך נאכל לכל אדם וכיון דפלוגתא דתנאי הוא לא בא לשאול עליו עכ"ל ודבריו צריכין תלמוד מה שמחלק בין חטאת לשלמים מטעמא דבשרה לכהנים דהא בשעה שמקדישה הוא כל הבהמה הוא שלו ואף שמקדישה לחטאת מ"מ מפני מה לא יוכל לשייר ממנה את הוולד לחולין כמו דמשייר בהיא שלמים דהא מה שרוצה לשייר אינו מקדיש לכהנים עיי' בשו"ת למטה יודא בארוכה.
והנה מבואר בגמרא דהיינו משום דלא קרינא בי' והביאום לד' לישנא אחרינא משום דא"ר לפתח אוה"מ ולכאו' מאי נפ"מ מתרי לישנא ונראה דס"ל דש"ח אין אלא במקום שהתורה חייבה להביאו שיש חיוב ומצוה להביאם ולאידך לישנא תליא רק באי ראוי' לפתח אוה"מ ולכאו' הני תרי לישנא תליא באי אמרינן דאיכא חיוב להביאו לעזרה תליא חיוב ש"ח בהא וא"כ רבינו דס"ל בריש פרקין דחיוב איכא להביאו לעזרה ונפ"מ דלל"ק איכא עכ"פ איסורא דכיון דאין חייב להביא אינו לוקה אבל אסור לשוחטה אבל ללישנא ב' אפי' איסורא ליכא כיון דא"ר לפתח אוה"מ וא"כ קשיא דכבר הוכחתי לקמן בס' פי"ט דרבינו ס"ל דלא תליא חיוב ש"ח באי איכא חיוב להביאו לעזרה א"כ רק תליא בראוי' לפתח אוה"מ א"כ אמאי כתב רבינו דאיסור איכא עכ"פ רק דאינו לוקה לדידי' גם איסורא ליכא.
ונראה ליישב דרבינו דייק כן מדנקט הגמרא דלשון דיעבד דע"כ ס"ל דאיכא איסורא עכ"פ וזה תליא בפלוגתא דהנה אי אמרינן דהא דבן פקועה ניתר בשחיטת אמו היינו דהו' כשחוט וכמוש"כ הש"ך סי' ע"ג א"כ נהי דאינו ראוי' אל פתח אוה"מ י"ל דהיינו דחיובא ליכא אבל איסורא איכא דהא עכ"פ נשחט בחוץ והא דהוכחתי דעכ"ח נפ"מ בין הני תרי לישנא דלל"ב דתליא בא"ר לפתח אוה"מ אף איסורא ליכא יש לומר דס"ל דהא דבהמה ניתר בשחיטת אמו היינו רק משום דכתיב כל בבהמה תאכלו אבל ל"ה כשחוט כמו שהוא דעת הב"ח בסי' י"ג א"כ ל"ה שחיטה כלל לכן אפי' איסורא ליכא אבל רבינו ס"ל דהו' כשחוט [כדמוכח ממש"כ בפ"ב מה' שחיטה דשחט בהמת קדשים מעוברת אסור דרק דיעבד מותר ע"כ דהו' כשחוט עכ"פ] לכן ס"ל דאיסורא איכא [ובמק"א בארתי דזה תליא אי שחיטה באה להתיר באכילה או באה לטהר מידי נבילה דאי בא להתיר באכילה א"כ הא הותר מכל בבהמה תאכלו אבל אי שחיטה באה לטהר גם בבן פקועה ל"ה כשחוט] והא דס"ל לרבינו דמותר לשחוט בהמה מעוברת ואי הו' כשחוט לתסור משום דהו' או"ב יש לומר דמוכח מהא באמת דרבינו ס"ל עובר ירך אמו לכן ליכא משום או"ב.
בהמת
חולין שעוברה וכו'. הנה מוכח דרבינו ס"ל הכא דעל הוולד במעי אמן שייך ג"כ שם שחיטה וקשה לי דהנה רבינו בפי"ז משחיטה כתב מותר לשחוט מעוברת עובר ירך אמו ודייקו מזה המפרשים דלמ"ד ירך אמו הוא אסור לשחוט מעוברת משום אותו ובנו וקרא דכל בהמה תאכלו לדידי' קאי בבן ט' מת או בן ח' חי א"כ נשמע דסבר רק למ"ד לאו ירך אמו אסור לשחוט מעוברת דצריך שחיטה אבל למ"ד עובר ירך אמו אין הולד כלל בר שחיטה דכמאן דמנח בדיקולא דמיא דלא הו' כלל בכלל בהמה כפירש"י חולין דף ע"ד בד"ה לא הלכו בו חכמים בשליל בהיתר זה דלא משוי לי' בהמה א"כ לאו בר שחיטה הוא א"כ איך כתב רבינו כאן דאסור לשחוט האם משום וולדה הא וולדה לאו בר שחיטה הוא כלל.
אך יש לומר דאין כונת רבינו לומר דלמ"ד ירך אמו לאו בר שחיטה הוא דבהא לא ניחא לי' לומר דפליגי אלא דלכ"ע בעי שחיטה דהא גמרא ערוכה הוא בחולין שם דאין פודין בשחיטה הרי דשחיטה קרוי לי לב"פ אלא הא דסובר דלא שייך משום או"ב הוא רק מטעם דכחד גופי' הוה וראי' לזה דהא רבא ס"ל בב"ק דף מ"ז דעובר ירך אמו והוא ס"ל בחולין דף ע"ד דבנטרפה שעה אחת קודם לידתה חל עליו תורת שחיטה ושחיטה במעי אמו שחיטה הוא כיון דד' סימנים אכשר בי' רחמנא הרי דגם לדידי' בר שחיטה הוא ושפיר אסור משום ש"ח אף למ"ד דירך אמו [שוב ראיתי שכן העלה בשו"ת מרי"א סי' צ"ז והביא שכ"כ בתויו"ט חולין שם] ואולם לכאו' יקשה לזה אי אמרינן דכחד גופי' הוא א"כ הא דאיתא בתמורה דף י"א האומר מה שבמעי עולה מותר בגיזה ואסור בעבודה משום כחוש עובר ואם איתא דהו' כחד גופי' לגמרי א"כ מדאורייתא יש מעילה כיון שעוברה הקדש הנה כבר עמד בזה בשבות יעקב סי' ע"ג וכתב דרק היכא דאם אסורה גם הולד אסורה משום דוחק גופי' הוא אבל לא להיפוך היכא שמוולד אסור ליהנות שיאסור גם האם בהנאה ודאי לאו ירך הוולד הוא.