Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 17:14

נדר חמשה לוגין נדר לוג או שנים פטור שהרי אינן ראוין כלל וכו'. עלח"מ ומשל"מ דלדעת רבינו דאין מחלק בין נר לנדבה א"כ נשאר קו' תוס' למה אין שואלין אם יאמר אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך המתנדבים ונראה ליישב ואקדים מה שהקשה המשל"מ עוד דלכאורה כמו דיש קבע לנסכים יש קבע גם למנחה בעשרון וחצי עשרון דדמי לה' לוגין וא"כ למה כ' רבינו בעשרון וחצי אם יאמר אילו הייתי יודע חייב אף שלא הזכיר מנחה א"כ אף אם לא יאמר אילו הייתי יודע יהא חייב משום דיש קבע למנחה כמו בנסכים בה' לוגין ולי נראה ליישב דיש קבע רק בנסכים נאמר דהנה לעיל איתא במשנה דיש חילוק בין נדר לנדבה באומר שני עשרונים בשני כלים והביא בכלי אחד או להיפך מה שהביא הביא ולא יצא זו להביא בב' כלים והביא בכלי אחד לא יצא וכן להיפך ומעתה אני אומר דכל זה במנחות אבל בנסכים פשיטא אם אמר להביא שש לוגין בב' כלים והביא בכלי אחד לא יצא דב"ב כלים הוה כ"א נסכי כבש ובכלי אחד נעשה נסכו פר וכן להיפך וא"כ לפי"ז רק בנסכים שייך קבע משום דנשתנה מכבש לפר ומפר לאיל אבל במנחות פשיטא לי' דלא יש קבע למנחות וראי' לזה דאל"כ א"כ כדפריך לזעירי מעשרון וחצי מה קו' הא בעשרון וחצי דשייך יש קבע לכן אף דלא הזכיר מנחה חייב ולפי"ז י"ל דגם מה דכ' תוס' לחלק בין נדר לנדבה רק שייך אי בנסכים אין קבע אבל אי בנסכים יש קבע א"כ נדר בנסכים דמי לנדבת נסכים ונדבת נסכים כבר בארנו דל"ד לשל מנחה יען דנשתנה מכבש לאיל ולפר ומעתה אי יש קבע גם בנדר כך וא"כ כמו דיש חילוק בין מנחה לנסכים לענין אי יש קבע כן יש חילוק אחר עוד אי אמרינן יש קבע אם נדר פחות מג' לוגין כיון דליכא קביעות כלי על פחות מג' לוגין אף אם יאמר אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך לחייב אותו בעשרון שלם ולפי"ז אני אומר הא דתנן במשנ' מתנדבין הכונה בודאי רק בנדבה וגמ' בעי אי יש קבע הכונה דאי יש קבע ממילא אפי' בנדר כך הדין כמו בנדבה דכמו ל"ש אילו הייתי יודע כמש"כ תוס' כך בנדר כיון שקבעו בכלי דמי לנדבה דנקבע ג"כ בכלי אבל אי אין קבע בנסכים אז יש לדמותו למנחה ושואלין אותו אם יאמר אילו הייתי יודע [וממשנה לא מצי למפשט מדלא נקט שואלין דה"ה בנדר דיש לומר דוקא לאידך גיסא דנקט מתנדבין] וע"ז רצה לפשוט מברייתא דאין קבע דאי יש קבע אז גם בנדבה צריך להוסיף ואי אין קבע אז א"צ להוסיף ומקריב כל חמשה ד' לאיל ואחד לנדבה ומינה נדע כיון דאין קבע ממילא בנדר אם יאמר אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך מתנדבים מביא ג' לוגין כמו בנודר חצי עשרון ומעתה כיון דרבינו סובר יש קבע שכתב שקובעין בכלי לכן נדר דנסכים דמי לנדבת נסכים ובנדבה הרי אפי' במנחה אין שואלין וא"כ אין לחלק בין נדר לנדבה רק במנחה אבל בנסכים כיון דיש קבע גם נדר יש לו דין נדבה ואין שואלין.
והנה בהאי דפסק רבינו דיש קבע לנסכים כתב משל"מ חדא דלר"א פשיטא לי' דיש קבע ועוד דפסק לחומרא וכמש"כ בכ"מ רק הוקשה לו לפי תי' זה מ"ש בהא דבעי אי בי"א מביא לא פסק לחומרא ונראה לתרץ דכיון דפסק כהאי לחומרא יש קבע ע"כ בהאי לקולא דהנה אי אמרינן יש קבע לחומרא יען דמרב אשי נראה דסובר דיש קבע דהוכיח ממשנה כמו ב' לא חזי ה' ג"כ לא חזי עד דמשלים ולפי"ז ע"כ מי"א ולמעלה ג"כ חזו דהנה בטה"ק הקשה הא במשנה קתני מי"א ומעלה ואי צריך להשלים גם בה' צריך להשלים ותי' דעכ"פ לא דמי דבה' ליכא אופן שיהא מותר אבל בי"א יש אופן שמותר באומר שמתכוין לתרי מחד מינא וחד מחד מינא והנה לעיל הקשה בטה"ק למה צריך לאוקמא באומר אילו הייתי יודע הייתי מתנדב כדרך המתנדבים מן החיטים ואמר דאיירי שכונתו מעיקרא הי' לחיטין ותי' חדא דקאי למ"ד פותחין בחרטה ועוד דא"כ גם לר"ש חייב ולפי"ז אי איירי באמר שכונתו הי' מעיקרא לתרי מינא א"כ גם בנודר ה' באומר שכונתו הי' מעיקרא שיהא ד' לנסכי איל ואחד יהא נדבה עמו יהא רשאי להביא ה' אף אי יש קבע לנסכים דא"צ למשוך חד כי יכול להקריב עם ד' נסכי איל ומינה אמינא לה מפירש"י חולין דף כ"ב דכיון דג' נסכי כבש יכול להקריב חדא נדבה עמו ותוס' הוק' ע"ז מכאן דאין יכול להקריב נדבה עמו ולדעתי י"ל בודאי במקריב ה' אין יכול להקריב אבל במפרש ד' לאיל וחדא עמו לנדבה מהני ושם הוה מפרש כי מתנה אם כבש יהא אחד עמו לנדבה וא"כ אם יאמר שכונתו הי' לד' לאיל ואחד עמו לנסכים א"כ הרי מביא ה'.
אולם יש ליישב קו' תוס' באופן אחר דרק היכא דמביא נסכים עם קרבן יכול להקריב עמו לוג אחד או ב' נדבה אבל לא אם השאר ג"כ נדבה אף שמפרש לאיל ובלא"ה תי' תוס' שאני התם דד' נקרבין בעלמא באיל אחד או ב' נדבה אבל לא אם השאר ג"כ נדבה אף שמפרש לאיל ואולם ליישב קו' הטה"ק י"ל בלא"ה באופן אחר עפ"י משל"מ דה' אין ראוין אפי' קד"ד ליכא וא"כ בי"א בוודאי יש עכ"פ קד"ד ולכן י"ל דבה' בעי שיאמר אילו הייתי יודע וכאן לא בעינן עמשל"מ היטיב והבן ואולם ליישב קו' משל"מ דפסק דביש קבע האיבעיא לחומרא ובאידך איבעיא די"א פסק לקולא די"ל בספק בדין שפיר לחומרא אבל באיבעיא אחרינא דהספק בדעת הנודר שפיר אזלינן לקולא ועמשל"מ כתב לדפמש"כ המבי"ט בקרית ספר לוג וחצי ישלים יען דמקרב כיוצא בו בכה"ג ולתוס' הנ"ל דף צ"א ובחולין דף כ"ב נאמר יען דבעלמא קרב עצמו נמי קרב אך לא דמי כמובן דסברת תוס' רק בא להוסיף על סברת רש"י [ועצ"ק מה שהקשה דהא כתב יהי' ואי ישלים יהי' ל"ל ויפה השיב עליו בטה"ק ובלא"ה איתא בתמורה דף י"א לדרוש מקרא דיהי' מקדיש רגל עולה כולה עולה ה"ה כאן יהי' לרבות בנדר הה' מקריבין כשממלא להיות ו' ול"א דפטור לגמרי ולא מהני להוסיף עד שש כמו דלא מהני להוסיף עד ג' באומר ב' לוגין].