נדר
עשרון ומחצה ואמר אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך המתנדבין הר"ז מביא שנים וכו'. ובכ"מ הקשה דהא בגמ' דמנחות איתא ל"ש אלא דאמר מנחה אבל לא אמר מנחה לא ואמאי לא כתב רבינו דאמר ה"ע מנחה עשרון ומחצה ועו"ק דאמרינן שם דוקא באומר חצי עשרון ועשרון הוא דמייתא תרי אבל באומר עשרון ומחצה אינו מביא אלא א' ואמאי כת' רבינו בעשרון ומחצה מביא שנים.
והנה ראיתי בשו"ת שמן רוקח סימן כ"ו שמיישב ע"ד נכון אמרתי להעתיקו כאן דהנה רש"י כ' להאי דינא דזעירי דקאי למ"ד תפוס לשו"ר דהיינו דוקא באמר מנחה אבל באמר מנחת דהוא דבוק א"כ ל"ש תפוס לש"ר וכן הוא דעת הראב"ד וכפי המבואר ברש"י וראב"ד לרבנן בלא התנדב כדרך המתנדבין ולדעת רבינו שם בפי"ז וכן לדעת התוס' דמפרשו ג"כ כרבינו כמוש"כ בס' ברכת הזבח אף לרבנן בלא התנדב כדרך המתנדבין פטור והאי דינא דזעירי קאי על רי"ו דאף באומר אילו הייתי יודע דחייב היינו דוקא באומר מנחה וכ' מהר"י בנבנשת הטעם הובא בכ"מ ובקרבן אהרן דבהא דאמר מן השעורין הו' נדרו ופתחו עמו אך במאי דאמר אילו הייתי יודע הוה מבטל הפתח והיינו דוקא באמר מנחה אבל בלא אמר מנחה או דאמר מנחת א"כ ל"ש לומר דבמאי דאמר אילו הייתי יודע הוא מבטל הפתח דבלא אמר מנחה רק ה"ע אינו כלום ובאמר מנחת ל"ש לומר דבמאי דאמר אילו הייתי יודע מבטל הפתח כי מנחת הוא דבוק ול"ש לומר מנחת אם לא אמר דבר אח"כ אלא הא דכתב שלא התנדב דבר כמוהו מתנדבין פטור הוא משום דאם הי' סבור בלא התנדב דבר שכמוהו מקריבין חייב א"כ גם אף באמר מנחת שעורין הוא חייב דל"ש דהוא נדרו ופתחו עמו הואיל וידעינן דהו' כוונתו בתחילת דבריו לומר כן ולא נתכוין לדרך שטות דהרי אמר אילו הייתי יודע וגם דהרי תראה לעין דתחילת כוונתו הי' לנדור כך דהרי אמר מנחת והוא לשון דבוק ע"כ הוכרח רבינו לומר דאף רבנן ס"ל דבלא התנדב כדרך המתנדבין פטור וכו' אך אכתי קשה ממתנדב חצי עשרון ולא אמר מנחה דפטור הא גם שם הדבר בעצמו ראוי' לנדבה רק דלא נתן כשיעור המתנדבין ואפ"ה פטור ואמאי חייב בהתנדב חמשה וצ"ל דבשלמא בהתנדב חצי עשרון לא חזו לכלום ולא חל הנדר כלל אבל בהתנדב חמשה הרי חל הנדר על ארבעה ממילא חל על כולו וכיון דאין להביא חמשה הרי חל הנדר על ארבעה ממילא חל על כולו וכיון דאין להביא חמשה ע"כ זוקקין אותו להביא ששה וכו' ובזה מיושב שפיר ב' קו' הכ"מ דהרי רבינו לשיטתו דסובר דיש קבע וא"כ אין הקו' אלא דנימא דרך שחוק אמר כן וזה ל"ה אלא באמר מנחה אבל בלא אמר מנחת ל"ש דרך שחוק ויפה עשה רבינו דלא כת' דאמר מנחה רק עשרון ומחצה מביא שנים ועוד האריך שם עייש"ה:
וכן
האומר הרי עלי תודה בלא לחם וכו' אם אמר אילו הייתי יודע וכו'. והנה רבינו בפרקין דלעיל כתב באמר ולחמה מן המעשר יביא מן החולין ולא כתב דבעינן שיאמר אילו הייתי יודע משמע דאף בלא אמר כך יביא מן החולין דוקא ואמאי הא לא גרע מאם אמר תודה בלא לחמה דפטור מן הלחם והנה תוס' מנחות דף פ' הרגישו מ"ש מן השעורים ותי' דאמל"ג כמסירה להדיוט ולא מצי הדר ופלא א"כ מאי מדמי בגמ' לתודה בלא לחמה וראיתי כי בשצ"ק הרגיש קצת מזה ותי' דרק מדמי לב"ש וקשה דהרי הגמ' מסיק מהא"ל איירי לב"ה ע"כ רק באומר אם הייתי נודר כדרך המתנדבים וא"כ מ"ש בלחמה מן המעשר דא"צ שיאמר והנה בקצה"ח סי' רנ"ה הבין דכונת תוס' בנזיר תכ"ד כד"ד ולא אמרינן אמל"ג כמסלה"ד ובאמת דבריו תמוהים דהרי גמ' כאן מדמי תודה בלא לחם לנזיר ורק כונת תוס' לחלק בין ה"ע מן השעורים ובין ה"ע תודה מן המעשר וכן הוא בתויו"ט במנחות בשם תוס' הנ"ל דרק מן השעורים שייך בדיקה אבל כאן ל"ש בדיקה דהרי נדר גמור נדר אלא שרוצה להביא מן המעשר וא"י בו י"ח ומשום דהדר בי' כשאמר מן המעשר ול"מ למהדר משום אמירתו לגבוה והכונה לדעתי כך דהנה כשאמר מן השעורים הנה לפי' אמירתו אם כיון לזה א"כ אין כאן נדר אבל כאן למה לן בדיקה אף אם יאמר שכונתו הי' לכך מן המעשר הרי הי' כונתו רק על הלחם מן המעשר וזה א"א כיון שבזה שאמר ה"ע תודה וזה נדר גמור אף לפי טעותו לכן יבוא ע"כ מן החולין (אבל כשאומר ה"ע תודה בלא לחם אם יאמר שאם הי' יודע שאין נודרין לא הי' נודר כלל א"כ הוה הטעות בגוף התודה) דעל גוף התודה א"צ לבדוק אותו כלל דאף לכשיאמר אם הי' ידוע הי' נודר רק מן המעשר בזה לא משוי טעות בגוף הקרבן תודה דהרי יש כאן נדר על קרבן שלם תודה ולחמה שאף שלחמה נדר רק מן המעשר אין החסרון נוגע לגוף הקרבן אבל בנדר תודה בלא לחם הנה אנו צריכים לבדוק על גוף קרבן נדרו ישאול אותו אם הי' יודע שאין נודרין בלא לחם אז הי' נודר א"כ איך יאמר שלא הי' נודר א"כ הי' משוי טעות בגוף הקרבן נדרו ודמי שפיר למין דשעורים ע"כ צריך שיאמר הייתי נודר כדרך הנודרים וזה כונת תוס' הנ"ל דלא מצי למיהדר משום דאמרינן אמל"ג כמסל"ה דבזה שנדר להביא תודה נדר גמור הוא מה שנוגע לקרבן עצמו והבדיקה תסוב רק על לחמה ע"כ לא הוה אלא כאילו בא למיהדר וזה לא מהני דלא מצי למיהדר ועכ"פ אין הכרח מתוס' דבנזיר דף ל"א אמל"ג כמסלה"ד ורק תלו זה בפלוגתא רש"י ותוס' ביצה דף כ"ב גבי הרי עלי לגלח נזיר ממעות מעשר שני ביצה דף כ' ובדברי רבינו והראב"ד שם כמו שבארתי לעיל בפי"ו.
ועוד יש לחלק כיון דבאמת מבואר לעיל בפי"ו באומר הוא ולחמה מן המעשר דמביא מן המעשר אפ"ה אם ירצה להביא מן החולין יביא וא"כ לכן באומר לחמה מן המעשר ל"ש בדיקה משום דאף אם הי' דעתו אמרינן שדעתו מן המעשר אפ"ה אם ירצה להביא מן החולין כל שכן א"צ בדיקה רק מחייבין להביא מן החולין ובא בתורת נדר שנדר להביא משא"כ באומר תודה בלא לחם אם יביא לחמה ג"כ לא מהני אם לאו שיאמר אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך המתנדבים אבל אם יאמר לא הייתי נודר כלל אין רשאי להביא כלל ואף דירצה להביא רק בתורת נדבה לא יהא עליו שם קרבנות נדרים רק קרבנות נדבה ואין זה מכח נדרו שנדר וזה גם כונת התוס' הנ"ל דבהרי עלי להביא תודה ולחמה מן המעשר דאף אם יאמר שלא הי' נודר רק מן המעשר בכל זה אם ירצה להביא מן החולין הוא בא בתורת נדרו שנדר ואמירה שלו קיים לכן שפיר מחייבין אותו להביא דוקא מן החולין בלא תודה דל"ה נדרו נדר כלל וכשרוצה להביא תודה עם הלחם רק בתורת נדבה ואמירתו להביא בתורת נדר בטילה ע"כ ל"ש אמל"ג כמסל"ה וכן במין השעורים דגוף האמירה שלו הוא לבטלה אם יאמר שהי' כונתו רק מן השעורים ע"כ בודקין אותו וזהו הטעם כמו בע"מ שאגלח בב"ח או אקריב בב"ח ג"כ אין בודקין אותו כיון שאם ירצה להביא בירושלים הוא בא בתורת קיום נדרו לכן אין בודקין אותו רק מחייבין אותו לגלח בירושלים [והנה יש גם נפ"מ טובא אם בא בתורת נדרו שנדר או בתורת נדבה לענין אם יפסול אח"כ התודה צריך להביא אחרת או אם יכול לגלח עליו עיין תמורה דף כ"א ומשל"מ פ"א מק"ה וכן יש נפ"מ לענין אם חייבין הכהנים שפיגלו לשלם עמשל"מ בפ"ה מחובל].
עוד אפשר לחלק עפ"י דברי המשל"מ פ"א דנדרים דבהרי עלי כאימא דאין שואלין דדוקא בשעורין משום דיש קפידא אולי אם הי' יודע לא הי' נודר מן החיטין ול"ה נדר כלל אבל כאן שדעתו לאסור את אשתו רק טעה בדבר הפרשה עכ"ד כך כאן זה שאמר הרי עלי תודה נדר גמור רק הטעות בלחמה שסבור שיכול להביא מן המעשר לכן אין שואלין אותו רק מחייבין להביא מן המעשר משא"כ בלא לחם דכאן די"ל דל"ה נודר אפי' בתודה אם הי' יודע דאין מביאין תודה בלא לחם ודו"ק.