האומר הרי עלי וכו' הביא שנים במנה לא יצא. הנה מוכח דעת רבינו דגדול אחד עדיף מב' קטנים דהא רבינו לעיל פסק כחכמים דקטן והביא גדול יצא אעכ"ח דב' קטנים הו' קטן נגד אחד גדול וא"כ קשה מהא דאיתא במנחות דף ק"ח שני שוורים וכו' רצה יביא בדמיהן אחד ורבי אוסר מ"ט משום דהו' גדול והביא קטן ופירש"י שבכ"מ שנים חשובים מאחד וכ"כ בד"ה ליפלוג נמי ברישא ונ"ל דהא דקאמר בסמוך מ"ט וכו' הוא לפי הס"ד דל"פ רבי אלא על הסיפא לכן עכ"ח צ"ל דטעמי' דזה מיקרי גדול והביא קטן ופריך ליפלוג נמי ברישא אפ"ת דמיקרי קטן והביא גדול עד דמסיק פליג אכולה מילתא הדין להיפוך דגדול אחד עדיף מב' קטנים וכפשטא דמתניתין וככולהו אמוראי דלעיל ולפי"ז לא דק התוי"ט במה שהביא הא דבסמוך על פי' דמתניתין דהא זה איני אלא למאי דס"ד ובזה א"ש מה שפרש"י על הא דאם רצה יביא בדמיו שנים ואע"ג דהו' גדול והביא קטן וכ"מ עוד מפרשי' לקמן ד"ה לא יביא בדמיו איל דקטן הוא יותר מדאי דר"ל בזה ליישב דלא תקשה הברייתא דמ"ט מותר להביא ב' אלים והרי זה הו' כמו גדול והביא קטן אבל לפי מאי דמסקינן דהאי תנא ס"ל דלכתחלה לא יביא קטן אפי' קטן קצת צ"ל דממינא למינא ושניהם גדולים במינן ב' קטנים עדיפי ותיובתא להתוס' דלעיל [ס"ד ק"ז] ואם נאמר דשווים הם א"ש גם דברי התוס' ולפמש"כ א"ש בפשיטות הא דרבי דלא חייש להאילים שהם קטנים ולהמנחות חייש מפני שהוא מין אחד והו"ל גדול והביא קטן כן העלה בחי' הרש"ש והארכתי בתשובה מתוספתא דשמעתין.
הביא
שנים במנה לא יצא. הנה בחכמת שלמה סי' תר"י כתב נשאלתי מי שנהג לעשות לו נר אחד גדול מהרבה שעוה אבל דרכו להיות נוטף הרבה ונסתפק אם מותר לעשות משעוה זו ב' נרות וכתב דלכאו' מהך מוכח דבנדר להביא שור גדול שוה במנה והביא ב' שוורים במנה לא יצא אמנם יש לומר דלא דמי להתם דהו' עיקרו להקרבה ויש בשור גדול כ"כ בשר כמו בב' דאין מעלה בב' קטנים יותר מאחד גדול לכן הו' שינוי בנדר אבל בנר הרי עיקר הכנה להרבות אור ובשנים יש יותר אור גדול מבנר אחד והו' השינוי לטובה יותר גם ששור גדול עדיף באיכות מבשר שור קטן אבל ב' נרות הו' להיפוך נר גדול מטפטף משא"כ ב' נרות והו' השינוי לטובה ויצא ידי נדרו עכ"ד אולם יש לתמוה עליו למש"כ המג"א סי' תרע"ב דנרות שעוה כשהם ארוכים יותר הם נאים יותר כמו בנרות יוהכ"פ ולולב ואתרוג וכיוצא בו א"כ משמע דיש בזה מעלה בנר גדול מבנר קטן אך יש לומר היינו נגד נר אחד לבד אבל ב' נרות יש לומר דעדיפי מנר אחד אף שאין ארוכין וגבוהים כמו הנר אחד.
בהא דיכול לפטור עצמו בעולת עוף ניחא לי הא דכתב רבינו בפ"א מחגיגה דיכול להביא עולת ראי' מעוף ותמהו עליו דבברייתא איתא דאין מביאין עולת ראי' מעוף וברדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' פ' כתב לתרץ דהא תנן דאין יוצא בעופות חובת שמחה משמע דרק ידי שמחה לא יצאו דנתמעטו משלמים או משום דאין בהם שמחה אבל עולה דלגבוה סלקי שפיר יוצאין בעוף וכן מוכח בירושלמי שהביאו בתוס' דממעט עופות משמחה מדכתיב זבח בהר עיבל והתם שלמים הו' ולא ילפינן מיני' עולת ראי' להנ"ל יש לומר דתליא בפלוגתא דתנאי אי יכול לפטור עצמו בעולת העוף דלמאי דקייל"ן דיכול לפטור עצמו בעולת עוף ה"נ יוצא בו ידי עולת ראי'.
ע"ד המשל"מ במי שגנב אתרוג אי יכול לפטור עצמו באתרוג שאין מהודר נראה דתליא בפלוגתא דנדרים דף ל"ח דלא יזון הבהמה בין טהורה בין טמאה ר"א אומר יזון הטמאה דגופה לשמים אמרו לו אף הטמאה גופה שלו שאם ירצה הרי הוא מוכרה לעכו"ם או מאכילה לכלבים ולכאו' קשה אר"א דשפיר קאמרו רבנן ונראה דטעמא דבטמאה כתיב לא תאכל ומותר בהנאה דנפקי' מקרא כדאיתא בפסחים דף כ"ב א"כ לא משמע איסור הנאה דלאו להנאה עומד אלא למלאכה עומד וכדאיתא בירושלמי שבועות ואין לך אלא מקומו ושעתו לכן לא מיקרי מהנהו מה שיכול למכור לפי"ז יש לומר באתרוג של מצוה רק מה ששוה לדידי' למצוה צריך לשלם ולא מה שיכול למכור אולם אנן לא קייל"ן כר"א רק כרבנן דסברו דמיקרי מהנהו מה דיכול למכור ה"נ הו' הפסד ממון דהי' יכול למכור.
בשו"ת שו"מ סי' ל"ג נסתפק במי שנתן אתרוג לחבירו במעמ"ל החזיר לו אחר הסוכות יכול לומר הרי שלך לפניך כמו בגזל חמץ ועבר עליו הפסח דיכול לומר אחר הפסח הרי שלך לפניך דהו' היזק שאינו ניכר ה"ה באתרוג או לא והאריך בזה ולדעתי פשוט הדבר דלא מהני חזרתו דלא דמי לחמץ דבשעה שמחזירו הרי שוה כמו שגזל אלא שאפשר שעבר עליו הפסח באיסור וכבר נאסר וזה אין היזקו ניכר אבל כאן בשעה שהוא מחזירו אחר הסוכות אין שוה כמו שהי' שוה זה ודאי הו' היזק ניכר.
בימי חרפי נסתפקתי באם קיבל אתרוג הדור במעמ"ל אם יכול לפטור עצמו באתרוג שאינו מהודר והצעתי אז הדברים לפני ההגה"צ מהר"ם שיק ז"ל והוא נדפס באו"ח סי' שי"ד והארכתי בזה.