קדושה חלה על העוברין. לכאו' קשה לי לפי מה שבארתי בפ"א מה' אימ"ז דבהקדש קייל"ן אין לך אלא מקומו ושעתו לכן אין קדוש בדבר שלב"ל א"כ אמאי קדושה חלה על העוברין אך א"ש דכבר העלה בנתיבות המשפט סי' ר"ט דרק היכא דמקדיש לכשיבוא לעולם הו' דבר שלב"ל אבל היכא דחייל עתה הקדושה כמקדיש אבר מבהמה הו' שפיר כמקדיש דבר שב"ל א"כ ניחא גם קושיתנו דהא שפיר הו' מקומו ושעתו עתה.
וקו' המשל"מ מתוס' חולין כ"ב כיון דאינו ראוי' להקרבה האיך יצא ידי נדרו נראה לי עפ"י דאיתא בירושלמי יבמות דולדות שנתערבו דבעי מהו שיעידו שניהם בב"א דממנ"פ אחד כשר וראוי' להצטרף עם אחר מן השוק ודחי משום דהו' עדות שאין יכול להזימה לפי"ז יש לומר ה"נ מיקרי ראוי' להקרבה דראוי' להצטרף עם אחר או יונה ויתבטל האחד בתרי וממילא ראוי' להקרבה מיקרי דאחד עכ"פ כשר ויצא ידי נדרו כיון שבאם יתערב שלא בכונה עם אחרת הו' בטיל כהך דירושלמי אך אין צריך כלל לומר דהו' ראוי' להקרבה אם הוא מתערב דהא רבינו בפ"ג מאמ"ז כתב דתורין שלא הגיע זמנן הפסול משום בע"מ והא בע"מ שנתערב בטיל מה"ת חד בחד אך יש לומר כיון דמדרבנן לא בטיל בחדא שוב אין סופו להקרבה א"כ הדרה קו' לדוכתי' דסוף סוף אין קרב אפי' אחת איך יצא ע"י שמסרו לכהן אבל אם יתערב בתרי שפיר הו' ראוי' להקרבה אמנם יש לומר דאין ראי' מירושלמי דאפשר לפרש דברי הירושלמי דבעי אי מתכשר בעדות אחת דתרווייהו כחדא מיחשב ומהני העדות ממנ"פ בלא צירוף עם אחר מן השוק כיון דכופין לשחררו זה את זה והו' ראויים להעיד אחר שישתחררו ואף דבכתובות ע"ה איתא דעבד א"י להעיד מה שראה קודם שנשתחרר היינו משום דלא יהיב דעתי' אבל הכא דכופין להשתחרר יהיב דעתי' שיכול לכשישתחרר וא"כ אין ראי' מהך דירושלמי לכן נראה ליישב אי אמרינן כשיטת רבינו דמחו"ז דתורים הו' כבע"מ והרי בבע"מ אף בנתערב חד בחד לר"א מקריבין לשם עצים א"כ אפשר לאוקמא הך דחולין דשפיר ראוי' להקרבה ויוצא עם אחד ממנפ"ש.
היתה
לו בהמה מעוברת וכו'. והנה בלח"מ פי"ב מה' נדרים עמד להקשות מדכתב הי' מעוברת דהו' דבר שלב"ל אבל אם אינה מעוברת לא קדוש כלל א"כ מוכח דסובר דאף קדוה"ג לא חל אדשב"ל ובה' נדרים כתב אם נדרה שלא יהנה במעי' אינה נאסר במעשה ידי' אבל צריך הוא להפר שמא יגרשנה ותהא אסורה עליו ואמאי הא הו' דבר שלב"ל כמו שהקשה באמת הר"ן על רבינו דא"ל דשאני קונם דהו' קדוה"ג כמוש"כ הב"י בסי' רל"ד דהא מוכח דסובר דאפי' קדוה"ג לא חל אדבר שלב"ל ולכאו' יש לומר דנפ"מ דאי ילדה אח"כ בע"מ דל"ה קדוש אלא בקדושת דמים וקדושת דמים הא לא חל כמוש"כ רבינו בפכ"ב מה' מכירה משא"כ אי היתה מעוברת קדוש הולד אף אי נולד בע"מ דהו' דבר שבא לעולם ועוד יותר יש לומר דכאן איכא תרי מי יימר מי יימר דמתעברי ואי מתעבר דילמא יהא בע"מ או טומטום ואנדרוגינוס כהא"ג אף קדוה"ג לא חלה אולם כדי דייקת לא עלתה בזה ארוכה לקו' הלח"מ דהא גם בהקדישה מעי' הא ל"ה אלא קדושת דמים א"כ נהי דקונם הו' כקדוה"ג וחל על דבר שלב"ל כגון אם אמר קונם מה שתעלה מצודתי מן הים דחייל על דשלב"ל אבל הכא דנדרה שלא יהנה ממעשה ידי' אינה אלא כקונם לדמיהן לא חל אדבר שלב"ל אך הנה כבר כתב בשמ"ק ליישב זה וז"ל דרב יוסי קאי לשנויי עיקר קושיין דשמואל והכי קאמר קונמת קאמרת שאני קונמת דקדוה"ג נינהו פי' כיון דקדוה"ג נינהו ומפקיעו מידי שיעבוד הני נמי אלימא למיתפס דבר שלב"ל דהא מידי דמשעבד לאחרינא הו' לי' כמו שאינה ברשותו ואפ"ה מפקיע מידי שיעבוד הכי נמי אלים קונם לאסור דבר שלב"ל דמה לי אינו ברשותו ומה לי אינו בעולם ה"נ דמשעובד לאחרינא לגבי דידי' הו' לי' אינו בעולם הרי דמפורש יוצא מגמרא דאף קונם כזה שאין אלא לדמיהן ג"כ חל אדבר שלב"ל כיון דחל אדבר שאינו ברשותו:
והנה על קו' הפנ"י שהקשה דרי"ו אדרי"ו דבב"ב דף קמ"ב ס"ל המזכה לעובר ל"ק ובתמורה דף י' ס"ל קדושה חלה על העוברין והא א"א מקדיש דבר שלב"ל ומה שתי' בנתיבות דעכ"פ הא האברים בעולם במעי בהמה ז"א כיון דאי הו' שוחט לבהמה הו' הולד יתום א"ר לקרבן כמבואר בבכורות דף נ"ו [ואף לרי"ו דסובר בבכורות נ"ז אי השלח קיים לא הו' יתום הא אין יודע אם יהא קיים ולא יהא ראוי' משום יתום] וא"כ אין הקדש חל רק אחר הלידה והו' דבר שלב"ל ואין חל הקדושה על העוברין והנה לפמש"כ לעיל דקדוה"ג חל אדבר שלב"ל ניחא והא דא"י להקדיש אם לא נתעברה היינו משום דילמא לא תתעבר ואי תתעבר שמא יהא בע"מ מעיקרא או טומטום ולא יהא אלא קדושת דמים אבל בעוברה חל קדוה"ג אדבר שלב"ל אמנם בקצה"ח סי' ר"ט הקשה מהא דתמורה דף כ"ד כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהי' מעוברת אומר מה שבמעי של זו אם זכר עולה והאיך קדוש הא א"א מקדיש דשלב"ל לכן נראה ליישב בפשיטות בבהמת קדשים או במבכרת אין ענין לדבר שלב"ל דהא סופו שיהא קדוש כשיצא לעולם אף דאז יהא קדוש קדושה אחרת כבר יש להקדש זכות בו ואין אלא רק איסור הקדש בעלמא שפיר חל אדבר שלב"ל ומה שהקשה עוד בקצה"ח מתמורה דף כ"ה הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בוולדה דקסבר שיורי משוייר והו' חולין גמורין והא אין אדם משייר דבר שלב"ל ובזה ל"ש התי' שכתבתי אך א"ש דלענין שיור הא שפיר יש לומר מה דמשייר חלק הולד הוא כבר בעולם דרק לענין להקדיש ל"ש לומר כן דא"כ הוא יתום יפסול לקרבן אבל לענין שיורי הא יש חלק וולד שכבר בעולם א"ש משייר לכן שפיר שיורי משיור:
והנה בשבת דף קל"ה איתא הא דמקנת כסף נימול לאחד היכי משכחת לה בלוקח זה שפחה וזה עוברה דאין לו חלק באם לא קרינן בי' לכם ולרבנן מקנת כסף נימול לאחד איך משכחת לה בלוקח שפחה דנימול לאחד משום דאין לה חלק באם ולכן אף דהטבילה נימול לאחד ופריך הניחא אי קנין פירות לאו כקנה"ג אבל למ"ד דכקנה"ג דמי הא יש לו חלק באם ומשני בלוקח שלא ע"מ להטבילה והקשה בשעה"מ ובקצה"ח הא למאי דקייל"ן דעובר הו' דבר שלא בא לעולם וא"י לקנות עובר אלא בלוקח שפחה לעוברה א"כ יקשה אמאי לא פריך הניחא אי קנין פירות לאו כקנה"ג אבל אי כקנה"ג דמי הא יש לו חלק באם א"כ הו' כמו לוקח שפחה מעוברת וילדה דנימול לשמונה ואיך משכחת דנימול לאחד ונראה ליישב דהנה בחידושי הר"ן מפרש הא דמוקי בלוקח שפחה לעוברה היינו בלא הטבילה ישראל ולכן נימול לאחד דל"ה לכם וע"ז פריך הניחא אי קנין פירות לאו כקנה"ג דמי א"כ לא יכול להטבילה בעכ"ח ולא הו' כקונה שפחה מעוברת וילדה בבית ישראל דהו' יליד בית כיון דעכ"ח הטבילה ומשני בלוקח ע"מ שלא להטבילה דאין צריך להטבילה וא"כ לא דמי ללוקח שפחה מעוברת דהו' מקנת כסף הנימול לח' אולם קשה לי לפמש"כ תוס' בב"ק דף פ"ח וכן ביבמות דף ל"ז דנהי דקנין פירות כקנה"ג היינו דיש לו חלק בגוף אבל לא דנאמר דקנין פירות יבטל קנה"ג שיהא יכול לשחרר קנה"ג של חבירו וא"כ לפי"ז לא מצינן למימר דאי כקנ"ג דמי יכול להטבילה בעכ"ח דהא אי מטבילה בעכ"ח מפקיע כל קנה"ג דנעשית שפחה כנענית והו' כמו קניינו כבהמתו של ישראל ולכן לא רצה לפרש כן רק דהטבילה ישראל והא דנימול לאחד היינו משום דאין לו חלק בגוף לא הו' דומי' דלכם ולכן שפיר פריך דלמ"ד כקנה"ג א"כ שפיר יש לו חלק בהגוף וא"כ זה ניחא בלוקח שפחה ועוברה מישראל אבל לעיל לר"ח דמוקי בלוקח מנכרי זה שפחה וזה עוברה א"כ אף דעכ"ח איירא בלקח שפחה לעוברה ל"ש לומר דא"כ למ"ד כקנה"ג הי' כלקח שפחה מעוברת בנימול לח' דז"א דדוקא בלקח שפחה מעוברת שקנה הגוף ויכול להטבילה בע"כ לכן שפיר נימול לח' אבל בלוקח זה שפחה וזה עוברה אף דקנה שפחה לעוברה ויש לו קנ"פ אף דנאמר כקנה"ג דמי כיון דאינה יכול להטבילה בעכ"ח ל"ד לקונה שפחה מעוברה ואין לו קנין הגוף ממש ולכן נימול לאחד.
ובזה נראה ליישב קו' המרש"א על תוס' שהקשו לרש"י דבלוקח זה שפחה וזה עוברה בודאי קרינן בי' לכם והקשה מרש"א דהא בלוקח שפחה ועוברה אמרינן דאי כקנה"ג דמי לא מיקרי לכם ותי' דכאן קנה העובר משא"כ בלוקח שפחה לעוברה דל"ה העובר בעולם והנה לפמש"כ ז"א דהא גם בלקח זה שפחה וזה עוברה איירא ע"כ בקונה שפחה לעוברה דגם זה ל"ה דבר שבא לעולם וכקו' השעה"מ וקצה"ח הנ"ל אך נראה ליישב קו' המרש"א דתוס' שפיר הקשו דהא באמת קשה קו' קצה"ח הנ"ל בלוקח זה שפחה וזה עוברה ע"כ איירא בלוקח שפחה לעוברה וא"כ קשה אמאי לא קאמר הניחא אי לאו כקנה"ג דמי אבל אי כקנין הגוף דמי אמאי נימול לאחד ומדלא פריך הכי מוכח דאף למ"ד כקנין הגוף ג"כ אית לי' לר"ח דנימול לאחד דלא מיקרי לכם וזה לא מסתבר להו דאמאי לא יהא מיקרי לכם כקו' האחרונים למ"ד כקנה"ג לכן לא ניחא להו בגי' זו וניחא להו בגי' שאלתות דאיירא בלוקח שפחה וולדה עמה א"כ נתיישב על נכון קו' מרש"א דלא מיקרי לכם למ"ד לאו כקנה"ג דקו' התוס' הוא ממ"ד דכקנה"ג דמי דהא אי גרסינן כגי' רש"י זה שפחה וזה עוברה ע"כ איירא ג"כ בלוקח שפחה לעוברה ואפ"ה לא פריך הניחא מוכח דלגי' זו גם למ"ד כקנין הגוף דמי אפ"ה אין נימול רק לאחד דל"ה דומיא דלכם וזה אינו דהא למ"ד דכקנה"ג שפיר מיקרי לכם כדמוכח בגמרא והיינו כקו' האחרונים הנ"ל ולכן בחרו בגי' השאלתות ודו"ק.