האומר
דמי בהמה זו עולה וכו' נתקדשה קדושת הגוף וכו'. הנה דעת רבינו דהא דאיתא בשמעתין דרבא אמר המקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג רק בזכר ולא באבר אחד מנקבה כיון דהאי אבר לא חזי לקרבן לא פשטה בהאי אבר כלל קדוה"ג וא"כ קשה ממש"כ רבינו בפ"ה מה' עירוכין דפשטה קדושה בכולה אף בהקדש שאין הנשמה תלוי בו ועוד דא"כ דס"ל דבעיא דרב אפי' באבר שאין הנשמה תלוי' בו מ"ש אבר שאין הנשמה תלוי' בו דמספקא לי' לרבינו ואבר שהנשמה תלוי' בו דפסיקא לי' לרבינו כמוש"כ הלח"מ שם ותו כיון דקדושת דמים מספקא לי' אי פשטה קדושה בכולה האיך דמי' חולין חוץ מדמי אותו אבר ועוד דבאמת אליבא דר"י נראה דאפי' הקדיש אבר שהנשמה תלוי בו ק"ד לא פשטה קדושה בכולה דכפי הנראה אפי' הקדיש אבר אחד שהנשמה תלוי' בו קדוה"ג נמי לא פשטה קדוה"ג בכולה מצד העצם דודאי כיון דדרשינן ממנו לד' ולא כולו לד' אימעט אפי' אבר שהנשמה תלוי' בו אלא דהא דפסיקא להו לאמוראי דמודה ר"י באבר שהנשמה תלויה בו היינו משום דלא אפשר למכרה לצרכי עולות למי שנדר הרי עלי עולה בחי' שהרי הוא מחוסרת אבר שהנשמה תלוי' בו וכן מוכח מדברי רבא בתמורה דף י"א הקדיש חד אבר מהו בגיזה דהך בעיא בודאי לא אזלא אליבא דר"י דכיון דפשטה קדושה בכולה ודאי דאסור בגיזה אלא האיבעיא לר"י מדנקט סתם חד אבר משמע דאף באבר שהנשמה תלוי' מספקא לי' והיינו משום דבאמת לא פשטה קדושה בכולה אלא דהואיל דאי אפשר למוכרה בהכרח הוא עולה ומשו"ה דקדק רבינו בפרקין הל' א' וכ' לשון כל העולה ולא כתב דפשטה קדושה בכולה א"כ הא תינח בהקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו קדושת הגוף דאינו יכול למכור אותו אבר כדין המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום אבל המקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו ק"ד אפי' תימא דפשטה בי' קדוה"ג בודאי לא עדיף מהקדיש זכר לדמיו דאע"ג דקדשה הבהמה קדוה"ג רשאי למוכרה דאינו בכלל עולתו ושלמיו של הבעלים וכן דייק לשון רבינו כאן כיצד הוא עצמה תיקרב ומדלא כתב יקריב משמע דרשאין הבעלים למוכרה למחוייבין עולה ודמי' חולין חוץ מדמי אותו אבר כיון דכ' ממנו לד' ולא כולה לד' ולא פשטה קדושה בכולה אלא שאם הקדש אבר שהנשמה תלוי' בו קדוה"ג דאי אפשר למכור אותו אבר כדין עולתו ושלמיו הוא דהו' כולה עולה ובזה נדחה מה שנדחק הכ"מ והלח"מ דבעי דרבא בתמורה מי נימא דכי ממעט קרא ממנו בקדושת הגוף אבל בקד"ד לא דודאי סברא זו לא ניתן להאמר כלל ובאמת סובר רבינו דהא דבעי רבא בתמורה הקדיש אבר לדמיו מהו דתהוי' לי' קדוה"ג היינו אליבא דר"י מספקא לי' דלא דריש ממנו ופשטה קדושה בכולה מי נימא כיון דקדשה כולה קד"ד קדשה נמי כולה קדוה"ג ואמרינן תרי מיגו א"ד דתרי מיגו לא אמרינן והלכך ממילא אף אותו אבר לא קדוש קדוה"ג כדין המקדיש נקבה לדמי' עולה דלא קדשה קדוה"ג וזהו שדקדק רש"י בתמורה לסדר המיגו הראשונה מיגו דקדוש האי אבר ק"ד קדשה נמי כולה בהמה לדמי ומיגו דנחית לכולה קד"ד נחית לה קדוה"ג דודאי הך מיגו לחודא מיגו דנחית להאי אבר ק"ד נחית להאי אבר קדוה"ג אין לה מקום להאמר כלל כנ"ל אלא כשאנו אומרים בראשונה מיגו דנחתה קד"ד פשטה בכולה שפיר יש לומר דנחתה קדוה"ג לכולה בהמה ואסור למוכרה ולהביא בדמי' עולה אלא הוא עצמה תמכר להמחוייב עולה כנ"ל וכן משמעות לשון הגמרא מהו דתהו' לי' קדוה"ג דנקיט לי' לשון זכר דמשמע דמספקא לי' נמי אי האי אבר לחודא קדוש קדוה"ג דהאי מיגו לחודא אין מקום לאומרה אא"כ אמרינן תרי מיגו ובעיא זו דוקא לר"י אבל לר"מ אין מקום לבעיא זו דהשתא דמיעט קרא בהקדיש אבר א' קדוה"ג דלא פשטה קדושה בכולה כש"כ בהקדיש אבר לדמיו דלא פשטה קדוה"ג בכולה אפי' באבר שהנשמה תלוי' בו דאימעט כמו מדרשו דממנו ולא הוציא רבינו דין זה כלל מסוג' דתמורה אלא מסוג' דערוכין דאיתא התם והי' ערכך לרבות טומטם ואנדרוגינוס לדמים ופריך לדמים ל"ל קרא לא יהא אלא דמי דיקלא אמר רבא לומר שנידן בכבודו פי' שאם אמר דמי ראשו ניתן דמי כולו א"ל אביי והתניא ראש עבד זה הקדש הוא והקדש שותפין בו ראש חמור זו הקדש הוא והקדש שותפין בו והא חמור ליתא בעירוכין ואינו נידון בכבודו ולטעמיך תקשה לך עבד דאיתא בעירוכין ואינו נידון בכבודו אלא התם בקדשי מזבח אבל בקדשי בדה"ב דהו"ל קדושת דמים באבר שהנשמה תלוי' בו ופריך במאי אוקימתא בקדשי מזבח אימא סיפא ולא עוד אלא אפי' אמר ראש פרה זו הקדש אין להקדש אלא ראשה אמאי תפשוט קדושה בכולה כיון דהו' אבר שהנשמה תלוי' בו אפי' לר"מ והוא כולה שלמים כיון שא"א למכרה והאיך אמרת אין למזבח אלא ראשה ותי' הא בקדוה"ג דכיון שאיננו יכול למוכרה פשטה קדוה"ג בכולה אבל קד"ד סובר ר"מ דלא פשטה בכולה אפי' קד"ד אע"ג דבקדשי ב"ה נידון בכבודו שאני קדושת דמים למזבח דכי היכא דמיעט קרא ממנו לד' בקדוה"ג דלא פשטה בכולה ה"נ בקד"ד למזבח דלא תפשוט והלכך אין למזבח אלא דמים ופריך והא מר הוא דאמר הקדיש זכר דמיו קדוש קדוה"ג הלכך ה"נ נימא מיגו דנחתה ק"ד לראשה של פרה נחתה קדוה"ג וממילא תקרב כולה למזבח כיון שא"א למוכרה ומשני ל"ק הא דאקדשי' כולה דחזיא למזבח נחתא קדוה"ג משא"כ הכא דאקדיש חד אבר א"א לחול קדוה"ג על ראשה דלא עדיף מהקדיש נקבה לדמי עולה הלכך כיון דדרשינן ממנו לד' דלא נחתא ק"ד בכולה ממילא א"א לחול אהאי אבר קדוה"ג ודלא כרש"י ופריך חדא אבר נמי איבעיא לן דבעי רבא הקדיש אבר לדמיו ואין זה הך איבעיא דמ' תמורה כמו שפירש"י דהתם גרסינן הקדיש אבר לדמיו מהו דתהו' לי' קדוה"ג והיינו אליבא דר"י דפסיקא לי' דחד מיגו אמרינן דפשטה קד"ד בכולה כיון דלא דרש ממנו אלא מספקא לי' בתרי מיגו והכא קבעיא רבא הקדיש אבר לדמיו מהו דתפשוט קד"ד בכולה מי אמרינן כי היכא דאימעט ודרשא דממנו דלא תפשוט קדוה"ג בכולה ה"נ אימעט קד"ד פשטה בכולה אפי' אליבא דר"מ אבל ודאי פסיקא לי' דהקדיש אבר לדמיו לא פשטה קדוה"ג בכולה כיון דדרשינן ממנה וממילא כיון דלא פשטה קדוה"ג בכולה אף בהאי אבר לא פשטה קדוה"ג ומסיק כי איבעיא לן בתר הכא בפרה בעלת מום דאפי' הקדיש ראשה שהנשמה תלוי' בו לא פשטה בכולה קד"ד למזבח ומסיק דאי פשטה בעיא דרבא בהקדש אבר בעלת מום לדמיו לבתר דשמעה להאי ברייתא לפי"ז נראה דאי פשטא האי בעיא בהקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו בתר כיון דבברייתא איירא בבע"מ דומיא דחמור מכלל דבתר פשטה קדושת דמים בכולה אבל אכתי ליכא למיפשטא במקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' בו בתר דאפשר לומר דלא פשטה קד"ד בכולו והא דאיירא בברייתא בבע"מ דומיא דחמור לאשמעינן דאפי' באבר שהנשמה תלוי' בו לא פשטה קדושה בבע"מ:
ובזה נתבארו דברי רבינו דמ"ש ה"ז ספק אם פשטה בכולה היינו אם פשטה קד"ד בכולה אבל קדוה"ג בודאי לא פשטה בכולה ולא באותו אבר ומה שסיים רבינו לפיכך תקרב ולא תפדה לאו משום דשמא פשטה קדושה בכולה אין לה פדיון דאדרבא כיון שאין בה אלא קד"ד אי פשטה בכולה תפדה כנ"ל דקדושת דמים נפדית ממש ע"מ להקריבה ומיהו בשעת פדיון יוצא לחולין ממש אלא נהפוך הוא דהואיל דמספקא לן שמא לא פשטה קדושה בכולה א"א לפדות האבר כדאיתא בעירוכין ד"ד בערכך ערך כולו הוא נותן ואינו נותן ערך דמי אברים יכול שאני מוציא אף דבר שהנשמה תלוי' בו ת"ל נפשות כמוש"כ רבינו בה' עירוכין שם כל שישנו בכלל העוה"ע יש לו פדיון וכל שאינו בכלל העוה"ע אין לו פדיון הלכך כיון שהאבר הזה אין לו פדיון שאיננו בכלל העוה"ע בהכרח תקרב הבהמה ולא תפדה וסיים כיצד עושין וכו' מוכרין אותה כולה למי שיקריב אותה פי' אפי' למחוייבי עולה בלא דמים קצובים וכו' והא דכ' רבינו ודמי' חולין חוץ מדמי אותה אבר היינו משום דאע"ג דפשטה קד"ד בכולה היינו לענין שכל הבהמה קדושה קד"ד ומועלין בכולה אבל הא ודאי דהנודר שהקדיש א' מאברי לדמיו א"ח בדמי כולה דכי היכי דהמקדיש זכר לדמיו דקדוש קדוה"ג היינו לענין הבהמה שאין לה פדיון אבל אין הבעלים מחוייבין עולה ואינן מחוייבין אלא דמי בהמה ורשות בידם למכור הבהמה למחוייב עולה כנ"ל ה"נ לא פשטה קדושה בכולה אלא לענין בהמה שמועלין בכולה אבל אין הבעלים חייבין יותר ממה שנדרו דמי רגלה של פרה אבל בהקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו דאיפשטא דפשטה קד"ד בכולה מועלין בכולה ויש לה פדיון ויכול לפדותה ע"מ להקריבה ותצא לחולין מיהו אפשר דאם מוכרה כולה למחוייבי עולה המעות שבידו חולין חוץ מדמי ראשה ואולי כיון שהוא מין הראוי ליקרב למזבח נידון בכבודו ואבר שהנשמה תלוי' בו וחייב בדמי כולה וכן מסתבר:
ובהכי ניחא מש"כ רבינו פ"ד מה' מעילה ה"ב דהמקדיש אבר שאין הנשמה תלוי' בו לדמיו אם נפדה אין מועלין בפדיונו ע"ש בהשגות והכ"מ נדחק שם לפרש דברי רבינו שאין מועלין בדמיו חוץ מדמי אותו אבר והרי"ק כתב משום דאי פשטה קדוה"ג בכולה לא תפוס פדיון ולפמש"כ ניחא דודאי אע"ג דלא קדוש קדוה"ג מ"מ אין מועלין אפי' בדמי אותו אבר דדילמא לא פשטה קדושה בכולה ולא תפוס האבר פדיונו דאין האבר בכלל העו"ה וכל ספק מעילה פטור כ"ז מספר מרכבת המשנה:
Loading...
15:5
1
Loading...