כבר
בארנו שהעושה בית חוץ למקדש וכו' וכן אם אמר הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית זה וכו'. והנה איתא בביצה דף י"ט הריני נזיר ואגלח ממעות מע"ש נזיר ואינו מגלח ופירש"י דאפי' בע"מ לא מצי להתנות ולא יצא והקשו דבמנחות איתא הריני נזיר ע"מ שאגלח בבי"ח יצא דהיינו דל"ה נזיר וא"צ להביא קרבנות אחרות וכן קשה על רבינו דבע"מ שאגלח ממעות מעשר פסק דלא יצא ובע"מ שאגלח בב"ח יצא ונראה לחלק דהכא אם יהיבנא לי' תנאו הרי הוה נזיר ממש דכל הטעם משום דאין דבר שבחובה בא אלא מן החולין א"כ כשהותנה ע"מ שאגלח ממעות מעשר א"כ לא שוי' עליו חובה כלל לפי תנאו א"כ הרי הו' נזיר ממש וכיון שאף לפי דבריו אם הי' תנאו קיים הרי הו' נזיר ואין חוזר מנזירתו כלל רק לא רצה לקבל רק ע"מ שלא יהא הקרבנות כאלו הם דבר שבחובה א"כ כיון דלפי דבריו הרי קיבל עליו בנזירות גמורה א"כ יש כאן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ואין יכול לחזור ולכן כיון שכבר אמר הריני נזיר א"כ כבר קיבל בחובה עליו להביא קרבנות מן החולין דלא הו' חזרה מהאמירה גופי' דאין עוקר דיבורו הראשון שאמר הריני נזיר לכן אמרינן דהתנאי שהותנה ורצה שלא יהא עליו כדבר שבחובה שיהא יכול להביא ממעות מעשר לא מהני ואין יכול לחזור משום אמירה לגבוה כמסירה להדיוט אבל בהריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו הנה אף אם נאמר דתנאו קיים כמחשבתו אין כאן נזירות דנזיר הו' רק מי שמגלח במקדש א"כ לפי תנאו אין כאן נזירות כלל והו' חזרה על גוף קבלת נזירות לכן אמרינן דיצא דהו' כאלו אומר טפי לא מצינא לאטרוחי לכן כיון דהו' חזרה מגוף הנזירות ל"ש אמירה לגבוה כיון דלפי תנאי שלו אין כאן נזירות ע"כ דחזר מגוף הנזירות לכן ל"ש אמירה לגבוה כמסירה להדיוט:
הנה ראיתי בשו"ת טוב טעם ודעת לתרץ במה שעמדתי דהשמיט רבינו הא דמגלח במקדש דדמיא להא דביצה דף ד' אחרים אומרים ביצה תאכל הוא ואמה ואביי מוקי כגון שלקחה סתם נשחטה הוברר הדבר לא לגדל עומדת לא נשחטה הוברר דלגדל עומדת והיינו דר"א לשיטתו דאית לי' ברירה וא"כ ה"נ אתיא כמ"ד דאית לי' ברירה לכן אם מביא לבהמ"ק הוברר דלנזירות ממש מכוון ולא הו"ל חולין לעזרה גם מותר לגלח אבל לדידן דקייל"ן דא"ב א"כ נהי שמביא למקדש הרי יש לומר לכתחלה לא מכוון לכך ולא אמרינן הוברר למפרע לכן א"י להביא למקדש:
כבר וכו' בבית זה והקריבה במקדש יצא. הנה במעילה דף ג' איתא אמר ר"א עולת במת יחיד שהכניסה לפנים קלטוהו מחיצות ופירש"י ותוס' דאיירא בשעת היתר הבמות אמנם בעין משפט רמז לדברי רבינו כאן דנראה דס"ל דדחוק לפרש אשעת היתר הבמות דמה שעבר עבר ומשמע דדינא אתא לאשמעינן לכן מפרש לה אף בשעת איסור הבמות עכ"פ חל עליו הקדושה ואם הקריבה בבית המקדש יצא ידי נדרו.
הריני
נזיר וכו'. הנה כבר כתבתי במקום אחר דנזירות איסור תורה הוא ונראה דהנה בנזיר דף י"ט איתא דר' יוסי ס"ל דאחד מן השוק ידיר כנגדו בנזיר וחכמים פליגי עליו מי שמע לו להזיר כנגדו ולכאו' מ"ט דר"י להנ"ל ניחא דרבנן ס"ל דנזיר היינו שנודר עצמו מן היין א"כ מי שמע לו לקבל בנדר הא בכל נדר איכא איסור כבונה במה אבל ר"י ס"ל דבזה שאומר הריני נזיר אינו נודר כלל מן היין רק שזה מצות תורה עליו שיזיר מן היין שפיר ס"ל דיזיר כנגדו ומה שנאסר מן היין הא בזה מקיים מצות התורה שמזיר עצמו מן היין.
אמנם לכאו' יש לתמוה דבנדרים דף ה' איתא בל תאחר דנזיר היכא משכחת ולהנ"ל משכחת בכגון שממנה חבירו לנזור כנגדו ונדר בנזיר דאינו נזיר מיד א"כ איכא בל תאחר אם אין מזיר עצמו בעת שהגיע הזמן לנזור.