מה בין נדרים ונדבות וכו'. וכתב במל"מ ראיתי לתוס' חולין דף כ"ב אההיא דהרי עלי עולה מן התורים או מן בני יונה והביא תחילת הציהוב שבזה ושבזה מהו וא"ת כיון דממנ"פ אחד מהן פסול איך יכול להקריבן ויש לומר דמבעיא לי' כגון דאם עבר כהן והקריב א"נ כיון שהביא ליד כהן יצא ידי נדרו מאחר דמ"מ האחד מהם הי' ראוי' להקריב ותמוה בעיני כיון שאינו יכול להקריב משום ספק איך יתכן שיצא זה ידי נדרו והלא אף שהקריבו אלא ששחטו הכהן שלא לשמו לא יצא ידי נדרו כש"כ היכא דאין הכהן יכול להקריבו דפשיטא דלא יצא ידי נדרו ובס' ע"א כ' דל"ד דשם כיון ששינוי שמו א"כ אין זה קרבן שנדר דהוא נדר עולה ומביא שלמים אבל הכא הא מביא קרבן שנדר ממנ"פ וזה שאין הכהן יכול להקריב לאו עלי' דידי' רמיא אלא בכהן תליא מילתא כגון אם יבוא אלי' או עפ"י נביא יתברר לו האמת אם עבר והקריב הרי זה קרבן מעליא לכן שפיר יצא ועוד יש לחלק דהא אם יאחר מלהקריב עד שיגדלו יקרב התור כדיני' לכן עתה יצא כבר ידי נדרו הואיל לכשיגדלו חזי השתא נמי חזי אבל אי קשיא הא קשיא הא בר"ה אמרינן אפריש ולא הקריב לא יצא ידי נדרו אלא די"ל דתוס' מפרשין ולא הקריב שלא הביא כלל ליד כהן וכדמוכח התם דקאמר אי אשמעינן אפריש ולא הקריב משמע דבמשהי' לי' גבי' והא דכתב רבינו דחייב באחריותן עד שהקריב ע"כ לומר כיון שהביאן ליד כהן הו' כאלו הקריבן דכהנים זריזין אין מעכבין הקרבנות:
שהנודר
אם הפריש קרבן ואבד או נגנב חייב באחריותו והמתנדב ואמר זו אם מת או נגנב אינו חייב באחריותו. וביאר הכ"מ בפ"ק דקינין והנה במס' קינין אין מבואר הך דאבד שכתב רבינו ולא נזכר רק נגנב ומת ולא נזכר אבד אולם בפ"ק דמגילה הביאו משנה דקינין ואיתא שם גם או אבדו ולכאורה למה שינה [ועתויו"ט במגילה שהרגיש בזה] מהא דתנא במס' קינין דלא נקט אבדו לכאורה הי' נראה דהנה בטו"א במגילה כתב דהך אין בין קאי גם אקדבדה"ב ובקדבדה"ב אורחא דנקט אבדו כדאיתא חולין דף קל"ט נגנבו או אבדו דהיינו במטלטלין במעות אבל בקדושת מזבח דסתמא בע"ח אורחא יותר בגניבה מאבדה אלא דא"כ קשיא על רבינו דאיירא כאן מקדה"ג ונקט אבדו:
ולכאורה אפשר ליתן טעם אחר עוד דבקדבדה"ב הו"א באבדו פקע קדושתן ול"ש בי גזא דרחמנא ואפי' בנדבות ג"כ יתחייב באחריות משא"כ בגניבה ל"ש פקע דשייך לומר בי גזא דרחמנא כפירש"י משם דאם יוציא הגנב מועל וחייב להקדש לכך קמ"ל בקדבדה"ב אבדו אלא דג"כ קשיא א"כ איך נקט רבינו אבדו כיון דאיירא מקדשי מזבח ולכן נראה רבינו מיאן לומר דדוקא בקדבדה"ב אמרינן אורחא דמילתא נאבדו דהרי בב"מ דף כ"ד איתא הרי דנאבדו לו גדייו וכתבו דאורחא דמילתא נקט אבדו הרי אפי' בבע"ח אורחא באבידה יותר מבגניבה ולכך נראה רבינו סובר דגם בקדשי מזבח שייך הא דאבדו ולכן הביאו והא דבמשנה דהכא לא חשוב אבדו יבואר הכל להלן:
והנה יש לתמוה עוד טובא על רבינו דלא שמר הסדר דנקט תחילה אבד או נגנב ואח"כ נקט מת או נגנב והניח אבד ומ"ט השמיט תחילה מת ובסיפא השמיט אבד:
ועוד יותר לכאורה יפלא דהרי אדרבא נראה דברישא הוה שייך יותר למינקט מת דאף דהוה אונס כידוע חייב באחריותו ובסיפא שייך רבותא יותר אם אבדו אף דהוה פשיעה יותר מגניבה דגניבה קרוב לאונס כדאיתא ר"פ השואל ועתוס' ב"ק דף נ"ז בד"ה ושמואל דלגבי אדם המזיק דפטור באמת באונס כעין גניבה וחייב באונס כעין אבידה אלא דאפ"ה כאן פטור משום דאפי' בפשיעה גמורה פטור בהרי זו וא"כ רבותא יותר למיתני בסיפא אבדו ולכך נראה ליישב דהנה בחולין קל"ט מבואר בגמ' דמוקי הא דלרי"ו חייב באחריותו בקדבדה"ב בהרי עלי משא"כ בהרי זו אמרינן דבגזא דרחמנא איתא מוקי הך דהקדיש תרנגולת דל"א במרדה פקעה בהרי זו והקשה ריטב"א מה צריך לאוקים בהרי זו ותי' בהרי עלי דחייב באחריותן באמת באבידה פקע קדושת' יען דהוה כמו חילול כיון שחייב באחריותו ולדידי נראה ליישב בדרך אחר דהנה מבואר בריטב"א דלכן פקעה קדושתי' באבידה יען דהוה רק שיעבוד להקדש ורי"ו חולק דלא פקעה ונראה דעד כאן לא פליג רי"ו אלא דסובר ק"ד ג"כ הוה קנין הגוף כדסובר באמת רבי בגיטין דף ל"ח במקדיש עבדו דגזברין מוציאן לחירות עיין רמב"ן שם ואולי רי"ו לטעמו דקנין פירות כקנה"ג וכ"ז בהרי זו אבל בהרי עלי ע"כ מודה רי"ו דהוה רק שיעבוד להקדש דהנה במגילה דף ח' מבואר דלכן בעלי הוה חיוב אחריות כיון דהוה רמי אכתפי' והנה אמרינן בכמה דוכתי נכסי' דאינש אינהו ערבין וביארו המפורשים דהיינו כיון דמונח אכתפי' לשלם הנכסים רק כערבין עיין תומים סי' ל"ט ולפי"ז ג"כ אי אמרינן דחיוב רמי אכתפי' א"כ הנכסים הוה ערבין ויש שיעבוד על כל הנכסים והנה כשמפריש אח"כ הקרבן הוה כאלו עושה אפותיקי והוה רק שיעבוד והנה לפי"ז דשיעבוד הוה שפיר באבד פקע קדושתי' השיעבוד שעליו וחוזר השיעבוד על בעלים כמו באפותיקי סתם דאם מת אפותיקי או עשה שדהו אפותיקי ושתפה שדהו דחוזר וגובה משאר נכסים עיין גיטין דף מ"א וכאן ג"כ חוזר השיעבוד עליו ואם אין משלם ממשכנין אותו כמו בכל נדר בעלי ודו"ק:
ולפי"ז יצא לנו דלכן באבד חייב באחריות כיון דרק שיעבוד הוה א"כ באבד פקע שיעבוד וחוזר על הבעלים ולפי"ז י"ל בק"מ דל"א פקעי אפי' לרב היינו ג"כ בקדושת הרי זו אבל בהרי עלי לכאורה הוה אפשר לומר דפקע [וכן לסברת הריטב"א הי' אפשר לומר כן] ולפי"ז י"ל דאשמעינן רבותא בהרי עלי באבד דחייב באחריותו משום דל"ה רק שיעבוד אבל במת השור אין כאן רבותא דחייב באחריות כיון דל"ש בי גזה דרחמנא איאת בודאי חייב באחריות ורק אשמועינן אבד ונגנב ואי הוה נקט אבד לחוד הו"א לכך חייב באחריות כיון דל"ה רק שיעבוד פקע ול"ש בי' גזא דרחמנא אבל בנגנב דל"ש פקע דהרי אף בק"ד ל"ש דפקע בנגנב כמוש"כ רש"י יען דאיתא בי' גזא דרחמנא דהרי אם מעל הגנב חייב לשלם להקדש [ולקמן אבאר דבקדה"ג בגנב יש עוד טעם דנאמר בגזא דרחמנא ולא נאמר דפקע] ולכן אשמעינן גם בנגנב חייב באחריות דל"א כל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא ואי אשמעינן נגנב הו"א באבד רק לכן חייב באחריות מסברא כיון דפקע אבל אי לא פקע בקדה"ג אז באבד הו"א דעדיף מנגנב דמהא פטור מאחריות ויש להוסיף יותר עפי' סברת ריטב"א הנ"ל לכן פקע בהרי עלי יען דחייב באחריות הוה כחילול ולפי"ז הו"א גם איפכא לכן אבד חייב באחריות משום דנוכל לומר דמתחלל ע"י אחריות ופקע וא"כ כל כמה דלא אשמעינן דחייב באחריות לא יוכל לומר דפקע והו"א דאין חייב באחריות ובאמת לא נאמר פקע לכן צריך גם לאשמעינן אבד אבל בהרי זו נקט מת ונגנב דל"א חייב אחריות ול"צ לאשמעינן אבד דכיון דבאבד ל"ש פקע בהרי זו א"כ אין כאן רבותא דפטור מאחריות דהרי אף אי נאמר חייב באחריות ל"ש פקע בהרי זו כיון דעצמו קדוש ולכן אין רבותא אי פטור מאחריות ונקט מת דל"ש בי גזא ואפ"ה פטור וכש"כ נגנב אבל אבד א"צ לאשמעינן משום דאו דדמי למת או לנגנב ודו"ק:
והנה לעיל רמזתי דיש סברא בנגנב שייך בי גזא דרחמנא דהנה בגנב מסתמא יודע שהוא קרבן עתוס' ב"ק דף ע"ז רק בבע"מ אמרינן דלא ידע שהוא הקדש אבל בתמימים דגנב מסתמא מרשות הקדש מסתמא ידע והרי קיימ"ל דמקריב סתמא חזרה קרן לבעלים וא"כ הוה שפיר בגזא דרחמנא אבל הטעם דגנב חייב במעילה שכ' לעיל ל"ש בקדה"ג כמו שהעיר בטהרת הקודש ריש זבחים משום דעכ"פ אין נעשה מן התשלומין קרבן רק שייך כמש"כ ודו"ק:
ודע דיש לחקור למה בנגנב באמת חייב באחריות כיון דאם מקריב סתמא חזרה הקרן לבעלים אך אם מקריב לשמו ג"כ כשר רק לא עלה לבעלים לשם חובה וא"כ אין היזק להקדש ושפיר שייך בי גזא אבל חיוב אחריות יש משום דלא עלה לבעלים לשם חובה. אך החקירה להיפוך איך שייך חזרה קרן לבעלים דמה הוה כיון דבעלים חייבין באחריות כיון דלא נודע אם מקריב לדעת הבעלים או סתמא שמא לא הקריבו כלל וא"כ עכ"פ מפסיד לבעלים אך יש ליישב דע"פ שחיטה ראוי' הוה ודו"ק:
והנה תוס' הוק' שם במגילה הא שייר דבר שבחובה אין בה אלא מן החולין וטו"א השיג מה שייר והנה לדעתי שייר טובא דהרי שייר הא דאיתא בסוף תמורה דהקדיש קדשי מזבח לבדה"ב בחובה נותן את הדמים להקדש ובנדבה אחר פודה בדבר מיעוט וכן לפי מה שחקר במשל"מ פ"ה מעירוכין דאם הקדיש שלמים דהוה ממון בעלים לבדה"ב יש בהו שני מעלות דקדוש גופו לבדה"ב וזה רק שייך בהרי עלי אבל בהרי זו בודאי לא קדוש גופו כיון דבעולה כהא"ג אין נותן רק טובת הנאה:
וכן לדעתי יש ללמוד מדברים אלו דדוקא בהרי עלי אמרינן דאין יכול למכור שלמים אבל בהרי זו יכול למכור ומקריבין על שם הלוקח כמו בהחרים דאפי' בעולה אמרינן דאחר פודה ומקריבין על שמו וכ"כ באמת בה' אסורי מזבח דעת המקנה בקידושין בהרי זו יכול למכור שלמים ושם הקשתי על דבריו ומכאן יש לו הוכחה וא"כ יש הבדל בין הרי עלי ובין הרי זו ואמאי לא קתני במשנה וא"כ שייך שפיר לומר דתנא ושייר טובא [ובאמת מהך משנה הוה תיובתא לדברי המקנה הנ"ל] ואולם בט"א הקשה דכיון דתני אין בין ל"ש לומר תני ושייר וא"כ שוב קשיא כל הני קו' שכתבתי אמאי לא חשוב כל הני:
וליישב נאמר כיון דט"א כתב דשם קתני במשנה גם קדבדה"ב דיש הבדל בין הרי עלי להרי זו וא"כ בקדבדה"ב ל"ש לומר דבהרי עלי הקדישו למזבח קדוש דאדרבא מבואר ברבינו ה' עירוכין שם דקבדה"ב א"א להקדיש ולהחרימו למזבח דא"א מקדיש דבשא"ש וא"כ ל"ש הך אין בין בקדבדה"ב ומעתה לפי"ז שוב גם קו' תוס' לק"מ דגם בקדבדה"ב ל"ש להביא מן המעשר אף בהרי זו דל"ה דבר שבחובה דאין יכול להקדיש המעשר לקדבדה"ב דמעשר ממון גבוה אלא דלי יש להשיב על תי' של הט"א דפשיטא לי' דמעשר שני א"א להקדיש לקדבדה"ב משום דגרע ממתפיס ממעות לשלמים דאפי' למ"ד קנה כאן גרע מכש"כ למ"ד דל"ק שלמים כש"כ דל"ה קדבדה"ב ולדעתי אי מהא לא איירא די"ל לכן מתפיס מע"ש לשלמים לא קנה דהרי אם מתפיס לבדה"ב לשלמים לא קדוש אבל מע"ש יכול להתפיס לקדבדה"ב דהרי לא גרע ממתפיס שלמים לקדבדה"ב דחייב ליתן דמיו עכ"פ אבל התי' הנכון הוא כמש"כ בט"א וכבר הרגיש קצת בזה ברא"ש בפי' לס"ס קינים ובס' לקח טוב החזיק בסברא לחלק דלענין נדבה ונדר בסתמא יש הבדל אי חייב באחריות משא"כ לענין מע"ש הרי בסתמא ג"כ יכול להביא ממע"ש דהרי זו שאומר על מעשר הרי מפרש שרוצה ממעשר שהרי מקדיש מעשר וכנגדה בהרי עלי ג"כ כהא"ג באומר הרי עלי להביא ממעשר מהני ודו"ק:
עד
שיקריב כמו שנדר. עמל"מ אחר שהביאו ליד כהן לא יצא מאחריות עד שהקריב ונראה שהוכיח כן מהך דמעילה דף י"ט דמי שהביא קרבן ממעות הקדש לא נפטר לר"י עד שיזרוק הדם פירש"י דסובר ר"י דלא נפטר מאחריות עד שהקריבו ולר"ש יצא מאחריות משהביא לעזרה ומעל ג"כ משהביא לעזרה ורבינו פסק בפ"ו ממעילה כר"י עד שיזרוק הדם א"כ לכן לא נפטר מאחריות עד שהקריב דהיינו הזריקת דם וכן יש להוכיח מר"ה דף ו' חד דאמר ולא אפריש חד דאפריש ולא אקריב וצריכא דאי אשמעינן אפריש משום דלא קיימא לדיבורא אבל אפריש ולא אקריב אימא כל היכא דאיתא בגזא דרחמנא איתא ולכאו' קשה איך אמר אפריש ולא אקריב הו"ל לומר אפריש ולא הביא לגזבר או ליד כהן לעזרה ומדאמר ולא אקריב משמע אפי' הביאו ליד כהן כ"ז שלא אקריב עדיין חייב לקיים לדבריו דחייב עדיין באחריות וע"כ לומר דהא דאמר אימא כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא דהוה לרבותא דבודאי הני שמסרו ליד כהן פשיטא דהו"א דיצא ידי נדרו אלא דאפי' אפריש ולא הביאו לגזבר דשייך עדיין שלא יצא ידי נדר דהא משהי' גבי' כדאמר לקמן שם אפ"ה ס"ד לומר דיצא ידי נדרו משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא קמל"ן קרא והבאתם שמה דלא מיבעיא היכא דאפריש ולא הביאו ליד גזבר דלא יצא ידי נדרו דהא משהי' גבא אלא אפי' היכא דאפריש והביא ליד גזבר או ליד כהן כ"ז שלא הקריבו ג"כ לא יצא ידי נדרו דחייב באחריות מקרא דוהבאתם שמה אך קשה עדיין דמקרא דוהבאתם שמה לא מוכח אלא דצריך להביאו ליד כהן לעזרה לא שיתחייב עד שיקריב לא מוכח דהרי מקרא דשמה תביאו וכן מקרא דרישא ובאת אל המקום אשר יבחר ד' דדרשינן מזה דצריך לטפל להביאו לבית המקדש בקדשי חו"ל כמבואר בספרי ורבינו בפי"ח מה' אלו ועיי' רמב"ן ספר המצות ומגילת אסתר [ועיי' טה"ק ריש זבחים שעמד על פירש"י חולין דף קל"ט דבגמרא אמרינן ה"מ קדשי מזבח דמחוסר הקרבה ופירש"י להביאו לעזרה והאריך שם ואכתי מה יענה להך דר"ה דאמר אפריש ולא אקריב ואח"כ אמר כל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא] ועוד קשה דאיך אמר ואי אשמעינן אפריש ולא אקריב דקמשהי' גבי' ויקשה הא תינח אפריש ולא הביאו לכהן אפריש ולא הקריב ל"ש לומר דמשהי' גבי' וע"כ צריך לומר דהאי אקריב אין הכונה שיקריב לזרוק דם אלא שיקריב לבית הבחירה לעזרה למסור ליד גזבר א"כ לכאו' מוכח דלא כרבינו אלא מכיון שהביאו לכהן לעזרה יצא כר"ש דתוספתא דמעילה דמיד שהביאו לעזרה יצא מידי מעילה וצריך להתיישב בדבר זה:
שוב ראיתי כי מקור דברי רבינו זבחים דף ד' ע"ב ונרצה לו לכפר ר"ש אומר את שעליו חייב באחריות ואת שאינו עליו אין חייב באחריותו ואמר ר"מ בר אבדימי מ"ט כיון דאמר עלי כמאן דטעין אכתפי' דמי ופירש"י כגון נדר דאמר הרי עלי חייב באחריותו אם הפריש בהמה לנדרו אם מתה או נגנבה דהכי משמע אותו שעליו יקריב אותו ונרצה לו ועד שיקרבנו לא נרצה ולא נפטר את שאינו עליו כגון דאמר הרי זו עולה עכ"ל והבן אלא דקשה מר"ש אדר"ש דמעילה הנ"ל: