אבל
חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן וכו' אין חוששין להם שמא יפשעו וישהו קרבנותיהן. הנה בחידושי הרמב"ן ב"ב דף מ"ח הקשה מ"ט אין ממשכנין ותי' בקצה"ח סי' ט' משום דהו' תלוי' וקנה דלא מהני דרק תלוי' וזבין אמרינן לא תלינן וקנה ובחטאת דבעינן דוקא רצון בעלים ע"כ ל"מ והנה רבינו נתן הטעם שמא יפשע ולא נתן הטעם משום דתלוי' וקנה ל"א נראה דרבינו לשיטתו פ"ד מה' אישות תלוי' וקדוש מהני א"כ סובר תלוי' וקנה ג"כ מהני כמוש"כ הב"ש סי' מ"ב ע"כ הוצרך לומר שמא יפשע וכ"כ הרמב"ן הא"ט והנה במל"מ כאן הביא דברי הרמב"ן אם עבר ג' רגלים גם בחטאת ממשכנין וכן הביא בשם התוס' אם סובר שא"ח ממשכנין ותמוה על הקצה"ח דלדבריו שהטעם דהו' תלוי' וקנה א"כ גם בעבר ג"ר או בסובר שא"ח איך ממשכנין הא הו' תלוי' וקנה דל"מ וצ"ע דבריו גם תמוה שם דבריו דבעירוכין מבואר גם בעולה ושלמים בעינן דעתו או בשעת הפרשה או בשעת כפרה א"כ גם בעולה ושלמים הו' תלוי' וקנה אפ"ה ממשכנין אותן:
והנה ממש"כ רבינו שאין מתכפר לו עד שיאמר רוצה אני שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני מזה מוכח דלא כפנ"י שחידש בקידושין דף נ' דקרבן כשר ונאכל לכהנים דל"ב כלל דעתם אלא שאין יוצא נדרו משום דכ' לרצונו ע"כ כופין עד שיאמר רוצה אני דמלשון רבינו שאין מתכפר לו משמע שאין הקרבן כשר עד שיאמר רוצה אני דלשון אין מתכפר משמעותי' דאין הקרבן כשר כמו דמוכח ממש"כ רבינו הי' בחטאת אין מתכפר עד שירצה ושם הכונה שפסול להקרבה עד שירצה:
ומזה מוכח למש"כ לעיל דבודאי אי לאו יקריב אותו הו"א דאין כופין משום זבח רשעים כמוש"כ תוס' ב"ב דף מ"ח רק מדכ' יקריב הו"א דא"צ כלל דעתו קמל"ן לרצונו דבעינן דעתו וממילא כ"ז שלא אמר רוצה אני הקרבן פסול דהו' זבח רשעים לכן בעינן רוצה אני ושפיר כתב רבינו דאין מתכפר עד שיאמר רוצה אני:
עוד יש ליישב דברי רבינו שפסק דל"ב רוצה אני במכר עיי' בלח"מ פ"ד מה' אישות ומש"כ לעיל דהנה בישועות יעקב הקשה מאי פריך בקידושין מהא דכופין בגט הא זה הו' כשדה זו והרי רבא מחלק בשדה זו ל"מ תלוי' וזבין ונראה דסברת רבא דשדה סתם בעינן היכא דלא אמר רוצה אני דזה ממילא הו' כרוצה אני וא"כ ל"ש לומר בגט גרע דהו' שדה זו דברוצה אני ל"ב שדה סתם דרק בלא אמר רוצה אני בעינן שדה זו דלהוי כרוצה אני ולפי"ז כיון דמסיק הלכתא בין שדה סתם בין שדה זו מהני א"כ ל"ב רוצה אני באמת במכר וכן קייל"ן דל"ב רוצה אני כיון דמהני אפי' בשדה זו ע"כ דל"ב רוצה אני דרוצה אני רק צריך אי אמרינן בשדה זו ל"מ בעינן רוצה אני דליהני אף בשדה זו אבל כיון דפסק דל"ב שדה סתם ממילא ל"ב רוצה אני וניחא ממילא דמחלק בין גזלן לחמסן דבודאי אי בעינן רוצה אני אין לחלק בין גזלן לחמסן אבל כיון דל"ב רוצה אני שפיר יש לומר זה רק בחמסן אבל לא בגזלן והבן:
חטאות ואשמות אין ממשכנין הואיל והן מעוכבי כפרה. הנה רבינו בה' רצח כתב אנשי עיר קרובה שלא הביאו כופין אותם ויש לתמוה הא עגלה ערופה נמי לכפרה אתיא כדכתיב ונכפר להם א"כ אמאי כופין ואין לומר כדמסיק בר"ה דף ו' דאחר שעבר בב"ת כופין כמוש"כ תוס' שם ד"ה יקרב הא ב"ת לא שייך גבי עגלה ערופה דלא נתרבי מקרא שם בר"ה א"כ מנ"ל דכופין.