ואח"כ
חולק כל חלה באומד. וראב"ד השיג דתורה אמרה ומחציתה והוא אומר באומד לדעתי הנה מבואר בכריתות דף ה' ומחציתו בהכרע או עין בעין ופריך בגמ' תורה אמרה בד בבד ואת אמרת בהכרע הרי דמחציתו לחוד לא הי' משמע דיהא עין בעין שוה בשוה וא"כ כאן ע"כ אף דכתיב מחציתה ל"ב עין בעין רק יכול להיות בהכרע וכיון שאחד בהכרע היתר הוא פחות ולכך סגי באומד שהוא שוה ועמש"כ לעיל בהל' ב' על דברי השגת הראב"ד אלו:
והנה במש"כ רבינו דמקריב חצי י"ב חלות בבוקר וחצי י"ב חלות בערב והקשה בטה"ק מנחות דף ו' א"כ מאי פריך שם לר"א לילף מדם הא קידוש כלי בדם היינו כדי לזרוק והוא קדושת גבוה לכן אין קדוש לחצאין אבל האי קדושה דמנחה שבלא"ה צריך אח"כ לערב יחד בכלי כדי ללוש ולאפות ואח"כ חוצהו ואין זה גמר קידוש דעכ"צ אח"כ לבלול יחד עם השמן ולעשות כל העשרון ביחד שוב שפיר קדושה לחצאין ושוב הקשה דאף לשיטת הראב"ד ג"כ קשה דעכ"פ לא דמי לדם שהקידוש הוא לגבוה אבל כאן אין הקידוש לעלות לגבוה דפלוגתא דר"א ורי"ו רק אי יוצא לחולין בלא פדיון אבל לא שיהא קדוש ליקרב:
ונראה ליישב דהנה לכאורה יקשה דהא ע"כ חילוק יש בין קידוש דדם דקידוש דם אפי' חזר ועירבו ומילאו כשיעור לא מהני כמש"כ רבינו פי"ז מה' אלו משא"כ בקידוש חביתין לכאורה פשיטא אם ימלאנו אח"כ קדוש דרק בקומץ ל"מ חזר ועירבו כשיעור כמש"כ המשל"מ להלן ולכן נראה ליישב דהנה תוס' לקמן כתבו דבחביתין דליכא קמיצה הכלי מקדשו לפסול בלינה וביוצא א"כ לפי"ז נראה דהקידוש בחביתין הוא דומה לקומץ שאחר הקמיצה דהיינו קידוש השני וכמו דבקידוש קומץ ל"מ לחצאין דילפינן מדם כך קידוש חביתין בקדושה ראשונה כבר הוא קדוש קדושה גמורה וא"כ שפיר פריך דלילף מדם כמו דילפינן קידוש קומץ מדם אלא דקשה לי לאידך גיסא מאי פריך מרי"ו אדרי"ו דקאמר במנחה בדעתו למלאות קדוש הא שם קאי אקדושת מנחה כיון שיש אחרי' קדושה אחרת קידוש קומץ בזה קדוש לחצאין כמו דמקדשין מנחה עג"ק אבל בחביתין דאין קומצין א"כ זה הקידוש הוא העיקר ודמי לקידוש הקומץ לכן לא קדוש לחצאין וע"כ לומר דכיון דקיימ"ל אין מנחה קדושה בלא שמן א"כ צריך ע"כ לקדש החביתין בכ"ש הסולת והשמן א"כ ג"כ אין בזה עיקר הקידוש ושפיר פריך לרי"ו וא"כ הדרה קו' לדוכתי' מאי פריך לילף מדם הא בדם הוא הקידוש להקרבה לכן לא קדוש משא"כ קידוש חביתין בעשרון לא הו' גמר קידוש:
אך אכתי יש ליישב דהנה הא דחביתין שהביא לחצאין איירא אפי' בהביא כבר הסולת והשמן לוג וחצי בזה הוא דפליג ר"א מתוך שקרב לחצאין דאי לא הביא גם השמן א"כ בלא"ה ל"ש מתוך שקרב לחצאין וע"כ שהביא עם השמן ובזה פליגא אי קדוש לחצאין א"כ שוב י"ל כדברינו שבאמת אין אחרי' קדושה אחרת ושפיר דמי לדם והא דפריך מדרי"ו אדרי"ו י"ל דמדקאמר רי"ו הביא מנחה חצי עשרון משמע אפי' מנחת חוטא של כהנים שאין עמה שמן וגם אינה נקמצת א"כ הוא גמר קדושה אפ"ה קדוש ושפיר קשיא דרי"ו אדרי"ו אך קשה מהא דתנן לוג שמן של מצורע שחסר ממלאין הא שם ל"ש קמיצה ואין אחרי' קדושה אפ"ה ממלאין:
עם
חצי קומץ לבונה. הנה רבינו פסק דלא כר' יוסי ויש לתמוה דהרי בברייתא תניא כוותי' דר' יוסי ועוד בגמרא מסיק דתרי אמוראי הן דלחד מ"ד הלכה כסתם משנה וכן בירושלמי פ"ו דשקלים מוכח דהלכה כר' יוסי דבעי שם לר' יוסי אי בעי ב' קומצין וג' לוגין בבוקר ולא בעי אליבא דרבנן עייש"ה בק"ע [אך בה"ג ראוו' גרס כגי' ש"ס דילן בחצי קומץ בבוקר או קומץ שלם בבוקר כרבנן ואולם הוכחתי דגי' ירושלמי נכונה דע"כ גם לר' יוסי הו' כקרבן אחד] ואך נראה דרבינו הכריח דלא כר' יוסי דסוג' דש"ס דלא כוותי' דהנה נראה דתליא בהאי פלוגתא דר"א ורבנן זבחים דף ק"י בהקטיר כזית קומץ בחוץ ותליא אי אמרינן דכה"ג בבוקר מקריב קומץ שלם חזינן דפחות מכן ל"ה הקטרה לכן סובר ר"א דל"ה הקטרה דגם בכה"ג רק קומץ מקריב ולרבנן חייב בכזית דהוא חצי קומץ א"כ חייב גם בחוץ והרי הלכה כרבנן בפי"ח דחייב בחוץ:
ועוד דפי"ג מפסהמ"ק פסק ג"כ בפיגול חייב אכזית לבונה כסתם משנה וזה ג"כ תליא בהאי פלוגתא דרבנן ור"א כמו שכתבתי שם א"כ ממילא מוכח דלא כר' יוסי וכן יש לומר דהא דפליגי במנחות דף י"א בב' קומצי לבונה אי הו' יתיר לבונה בפסול עיי"ש בפירש"י ובתוס' נראה דתליא ג"כ בדר' יוסי כיון דבכה"ג ב' קמצין לקרבן אחד לכן ל"ה יתיר לבונה:
אלא דיקשה הא דפריך הגמרא לר' יוסי מ"ש לבונתה דהוכפלה ושמנה לא הוכפלה ומאי קו' לפי' גי' במנחות שם ב' קומצין לה' יתיר לבונתה א"כ לכן אמרינן כאן דהוכפל אבל שמנה אי נאמר דהוכפל יהא יתיר שמנה נגד מנחה אחרת אך יש לומר אי הוכפל סולתה א"כ ל"ה כיתיר שמנה ועוד י"ל דגמרא סובר דאם לבונה דלא מתערב הוכפל שמנה דמתערב כש"כ שיוכפל כדפריך כהא"ג במנחות פ"ט וכמוש"כ לעיל בהלכה ג':
ואם הי' מנחת חינוך אינה חוצה. עכ"מ ולח"מ דיצא דין זה מקרא אחד עם הא דמת כה"ג ולא מינו אחר תחתיו מוכח שמקריב הכל בבוקר וקשה לי א"כ פשיטא דאין חוצה ומביא קומץ אחד ולא הוכפל וכן שמן ולא הוכפל א"כ מ"ש דבעינן במת כה"ג ולא מינו אחר אי הוכפל לבונתה ושמנה ולא כן במנחת חינוך כיון דדין אחד להם [עפ"ה מכהמ"ק שכתב רבינו דין שלשתן שוה עיי"ש במל"מ] בשלמא אי מנחה חינוך חוצה ג"כ א"כ ל"ש בו הוכפל סולתה הוכפל שמנה אבל אי מקריב כולה א"כ מ"ש דבעיא בלא מינו אחר תחתיו ולא בעיא כן בכל מנחת חינוך וצ"ל ה"ה דבעיא גם בזה ואחר דפשיטא לי' דלא הוכפל אמרינן הה"ד במנחת חינוך ועיי' פ"ה מכהמ"ק דבעת חינוך מביא ג' מנחות וכתב הכ"מ ירושלמי שקלים ובגמרא איתא רק ב' אחד לחינוך ואחד לחובת היום ונראה לפרש ירושלמי איירא בנתקרב לעבודה והביא מנחת חינוך ואח"כ באותו יום נתמנה לכה"ג ס"ד דלא מביא באותו יום עוד מנחה לחינוך ע"ז אמר דמביא אחת לחינוך ואחת לחובת היום:
ואם היתה מנחת חינוך אינה חוצה. הנה במשל"מ מביא ראיה מהא דאיתא בת"כ פ' צו וכי מה אהרן מביא חצאים אף בניו מביאין חצאין ת"ל זה ואין ספק שכונת הברייתא כסברת רבינו דדוקא מנחת חביתין קריבה לחצאין אבל מנחת חינוך קריבה שלימה אולם לכאו' קשה דבירושלמי פ"ק דיומא משמע דקריבה לחצאין דשם איתא ר' יוסי ב"ח בעי עשירית האיפה האיך קריבה חצי' קריבה או שלימה קריבה מן מה דכתיב ויבוא משה ואהרן אל אוה"מ מלמד שלא בא עמו אלא ללמדו על מעשה הקטורת הדא אמרה חצי קריבה אין תימר שלימה קריבה ויתנו על מעשה הקטורת על עשירית האיפה שהקריב אהרן לחינוכו אם קריבה שלימה או לחצאין ואי תקשה מת"כ הנה מת"כ אין ראי' דתו"כ איירא מקרבן עשירית האיפה אבל קרבן עשירית האיפה של אהרן לא שמעינן כיון דהוא מקריב בכל היום לחצאין אף זה שמקריב לחינוכו מקריב לחצאין אך בירושלמי דחי לה דבעבודת פנים קיימינן אבל עשירית האיפה בחוץ קרב איכא למימר דשלימה קריבה לכן פסק רבינו כן ועיי' שירי' קרבן שם.
ואם הי' מנחת חינוך וכו'. עיי' כ"מ ולח"מ וקשה דבזבחים דף נ"א פריך הגמרא ור"ש האי אותה מאי עביד לי' נימא דאתי קרא להכי ובס' ח"נ תי' דהאי נמי נפקא לי' לר"ש מבל תקטירו דקאי נמי ארישא דקרא וראי' לדברי רבינו מדברי התו"כ פ' צו סוף פ' ד' דקתני יכול מה אהרן מביא חצאים אף בניו יהי' מביאין חצאים ת"ל זה רק לכאו' יש לדחות דקאי אחינוך דכהן הדיוט אבל חינוך דכה"ג קריבה לחצאין כמו חביתין כה"ג שמקריב בכל יום דכה"ג צריך ליקרב ב' מנחות אחד לחינוכו ואחד לתמיד שמקריב בכל יום כדאיתא בפ' תודה דף ע"ה אמר ר"ח כה"ג המתקרב צריך שתי עשרונות האיפה אחת להמשחו ואחת לחינוכו מר בר רב אשי אמר שלש ולא פליגי הא דעבד עבודה כשהוא כהן הדיוט הא דלא עבד עבודה כשהוא כהן הדיוט וכן כתב רבינו בפ"ה מכהמ"ק וכ"מ כתב שהוא מירושלמי ובאמת גמרא ערוכה בפ' התודה את"ד.