וכיצד
עשיית חביתי כה"ג וכו' אינה מתקדשת לחצאין. והנה בהל' ד' כתב רבינו חולק כל חלה וחלה לשנים באומד כדי שיקריב חצי בבוקר וחצי בערב והראב"ד חולק דמקריב שש חלות בבוקר ושש חלות בערב ולי קשה טובא דדברי רבינו תמוהים דדבריו סותרין זא"ז דמאחר שכתב דחולק כל חלה א"כ צריך לקדשה כולה כאחת ואח"כ מחלק אותה א"כ איך כתב כאן שאעפ"י שקריבה חצאין אינה מתקדשת חצאין שהרי כן הדין נותן כיון שלוקח מכל הי"ב חלות י"ב חצאין א"כ ע"כ צריך לקדש הכל בב"א דאל"כ נמצא החצי שמקריב בבוקר הוא ממנחה שנתקדשה בב' כלים ויותר יקשה דהנה בדף ז' פליגי לחד מ"ד יען שקרב לחצאין מתקדשת לחצאין איך תליא הא בהא הא אף דקרב לחצאין צריך לקדשה כולה כדי שיחלק אותה אח"כ לחצאין:
והנה בטה"ק שם הקשה לדעת רבינו פ"ד ממעה"ק דסגי בקיבל הזי' אחת בכלי וכמוש"כ במשל"מ א"כ מ"פ הג"מ לילף מדם הא גם בדם מה דקרב בפ"ע לחצאין מתקדש בפ"ע ותי' דהא לדעת רבינו דקרב חצי חלות א"כ הוה כמו חצי הזי' דבדם כהא"ג לא קידש לכן פריך אמאי נתקדש לחצאין אבל עדיין לא הועיל דאכתי יקשה הא ל"ד דעכ"פ כאן קרב לחצאין אבל דם הזי' אין קרב בפ"ע ולכן אומר דזה באמת הכריחו לרבינו לפרש פי' אחר דבודאי אם פי' לוקח לשש חלות שקודש בחצי עשרון הי' קדוש לחצאין כיון דקרב לחצאין ורק יען דבאמת אמרה תורה הביא עשרון וחוצהו שהכונה אחר אפי' יחצהו לחלות כמש"כ רבינו בפי' המשנה בפ' שתי מידות א"כ לכן באמת אין מתקדש לחצאין אף דקרב לחצאין דא"כ הי"ב חצי חלות משני כלים לכן סובר רבינו יען דעכ"פ שייך לומר דקרב לחצאין חצי עשרון י"ב חצאי חלות מה דאין קרב בשאר מנחה לכן מתקדש לחצאין לחד מ"ד אף דיהא י"ב חלות מב' כלים כיון דקיל לענין זה אנו נותנין לו גם קולא אחרינא ומעתה שפיר פריך ליליף מדם דל"א יען דהזי' אחת ג"כ קרב לכן גם קידשה בב' כלים יהא קדוש וכן לפי' התוס' אף דיש דסגי ב"ד הזי' אפ"ה אם קיבל הזי' בב' כלים ג' בחדא וג' בחדא והזה מזה ב' ומזה ב' לא קידש והטעם דקדוש באמת לחצאין לחד מ"ד נראה כיון דצריך לחלק החלות א"כ ע"כ יוציא חצי עשרון עוד וא"כ הוה כמו דעתו למלאות ובזה א"ש קו' תוס' שם דהוק' מק' אי רב סבור כר"א נילף מחביתין ותי' דדעתו למלאות כמו לחצאין קריבה והוא דחוק אבל לפמש"כ ניחא כל הטעם דקרב לחצאין הוא משום דעתו למלאותו:
ועכ"פ לרבינו רווחא יותר שמעתתא דפ"ק דמנחות ומעתה שפיר כתב רבינו אף דקרבי לחצאין קל משאר מנחות אפ"ה אין מתקדש לחצאין ועוד נראה לי הוכחה ממנחות דף נ' דאיתא בברייתא במחצה א' וב' תצא לבית השריפה ופריך מעיקרא לאיבוד אתא ומשני אי בעי האי מיקרב מחזי חזי ומעתה בשלמא אי צריך לאפותו כל הי"ב ולחלקם שייך לומר דמחזי חזי אבל אי רק מביא שש חלות א"כ מיד כשמודד החצי עשרון הראשון א"צ שוב למדוד חצי עשרון השני ונשאר סולת א"כ לא איתחזי כלל להקטרה ואדרבא קשה למה יצא לבית השריפה יפדה ויצא לחולין ומכש"כ למ"ד לעיל דקרב לחצאין מתקדש לחצאין וקשה יבוא רק חצי עשרון ואף אם מביא מביתו עשרון שלם עכ"פ א"צ להקדיש החצי עשרון השני אלא אף למ"ד דאין מתקדש לחצאין עכ"פ בקידוש כלי לבד לא נעתק לשריפה כיון דלא נגמר מעשה המנחה עד אחר האפי' וכן הא דאיתא שם לעיל מיני' ומחצה אבד הוק' תוס' למ"ד לא נתקדש לחצאין אמאי אבד יפדהו ומה בין זה לסולת אחר אמנם לפמש"כ רבינו א"ש הכל כיון דחוצהו היינו חצי החלות א"כ נתקדש באפי' כל הי"ב חלות לכן שפיר אבד ויצא לבית השריפה כי שייך לומר דאיחזי להקרבה והן אמת ליישב דעת ראב"ד י"ל לפי מה דהוכיח המשל"מ מדבריו דעכ"פ נאפות הי"ב חלות בבוקר הקשה במשל"מ למה וביאר בטה"ק ריש מנחות דף ח' דעכ"פ לא מיקרי מנחה עד אחר אפי' ותורה אמרה הבא מנחה וחוצהו משמע לאחר אפי' א"כ א"ש גם לדידי' דאמרינן אבד וגם שייך הסברא דמיחזי חזי ואין כאן הוכחה לדעת רבינו אמנם שוב ניחא דברי רבינו כיון דעכ"פ מוכח דנאפות הכל שוב סובר כקו' משל"מ אם איתא דאין נחלק לחצאין למה יצטרכו לאפות הכל בבוקר וע"כ דחלות עצמן נחלקין וחוצה אותם:
והנה בכ"מ כתב דרבינו הוכיח כן מהא דקתני דף כ"ז חולק לחלות מוכח כדברי רבינו הנה באמת כ"כ רבינו בפ"י המשנה לשם אלא דעל ראב"ד אין קו' דהוא יפרש כיצד מחלקן שיהא כל חלה וחלה בפ"ע ואולם י"ל דהוק' לרבינו קו' תוס' דף ע"ו אין אפשר לחלקן ביד לחלות שיהא כל חלה וחלה שוה לכן מפרש כיצד מחלקן קאי אלחצות ואז לא קשה איך מחלק שיהא שוה כל החצאין וכאשר הקשה באמת הראב"ד הא כתיב מחצית שלא יגרע ולא יוסיף דאין זה קו' דזה אפשר לעשות באומד דבשלמא אי קאי שמחלק כל חלה וחלה בעיסא א"א לשום באומד וע"כ דהי' לזה כלי באמת שהי' מחלק כמוש"כ הראב"ד אבל כיון דאמר מחלקן ביד קאי ע"כ רק אלחצות דבחלות ל"ש לעשות בכלי דאטו טורטני מייתיא דבלחם שייך סימן קללה כדס"ד בתוס' דף פ"ז אלא דא"כ קשה אי ס"ד דהו' מחלק בכלי החצי עשרון ל"ו חלות למה הי' צריך לחלק בחצי עשרון ג"כ הלא יכול לחלק העשרות לי"ב חלות והנה אפשר ליישב בפשיטות דעכ"פ לא הי' כ"ש עליו אלא די"ל כמוש"כ המשל"מ לתרץ מה דהקשה כיון דמחלק ברביעית לכל חלה למה צריך מדה של לוג וחצי ותי' דצריך שיהא כל השמן שמקריב בבוקר קדוש בשעה שמתחיל לעשות החלות ושוב הוקשה לרבינו דעושה כל החלות בבוקר א"כ למה צריך מדה לוג וחצי יחלק מיד לי"ב רביעית ותי' כמו דקפידא שיהא מקדש בעשרון קודם שמחלק לחצי עשרון כן קפידא שיקדש בלוג וחצי קודם שמחלק לרביעית ולפי"ז י"ל אף דחולק גם החלות בעד הצריך חצי עשרון ג"כ ולפי"ז מעשה שניהם שווין דבעי עשרון וחצי עשרון וחלק י"ב מעשרון ובשמן צריך כלי של ג' לוגין ולוג וחצי לרביעית לי"ב חלות וכן מוכרח בתוס' דף פ"ז שצידדו למה תיקנו מדה של י"ב מעשרון לחלק הסולת וקשה הא כיון דבעי חצי עשרון ע"כ דלא בעי מדה קטנה י"ב מעשרון וכבר עמד בטה"ק על תוס' בזה ולפמש"כ אין כאן קו' דכמו דבשמן אף שהי' מחלק ברביעית הי' מחלק גם לוג וחצי ה"ה בזה:
והנה בטה"ק תמה על המשל"מ הנ"ל כיון דע"כ לקדש בכלי של ג' לוגין כמו העשרון שמקדש בעשרון שלם וא"כ למה צריך לוג וחצי יחלק ברביעית ואמנם לפמש"כ א"ש דמעשי שניהם דהי' ג' כלים עשרון וחצי וי"ב מעשרון וכן בשמן ג' לוג וחצי ברביעית אולם לקמן בארתי שלא כמשל"מ כיון שרבינו לא הביא דמחלק בלוג וחצי כלל כמו שתמה במשל"מ:
וכיצד
וכו' ולש מכל חצי עשרון שש חלות. ותמה במל"מ טובא כיון דרבינו סובר דמחלק החלה לב' חלקים א"כ למה צריך כלל חצי עשרון הרי יכול לחלק מיד לי"ב חלות ויאפו בבוקר כולן ויחלקו אח"כ החלות לשנים והוא תימא רבתא עוד הקשה במל"מ אמש"כ רבינו בה"ג כיצד עושה מחלק השלשה לוגין ברביעית שבמקדש רביעית לכל חלה ותמה במל"מ כיון דהי' כאן רביעית למה צריך לחצי עשרון ותי' דצריך שיהא קודש מקודם ובטה"ק תמה ע"ז הא נתקדש בג' לוגין א"כ למ"צ חצי עשרון יחלקנו ברביעית ול"נ דקו' טה"ק מעיקרא לק"מ דזה נכלל בדברי הגמרא דף פ"ח דפריך לא יעשה לוג דרביעית היה שם אלא זה הכלל כלי שמשתמש מדה זו אינה משמש מידה אחרת וקשה מאי ראיה מזה הכלל בודאי מנחות שהיה צריך ג' לוגין כגון לתמידין בודאי אין נכון שימודדנו ברביעית אבל כאן כיון שכל חלה צריך רביעית ומודד לה ברביעית למ"צ לוג וחצי לחביתין [הנה לקמן יבואר ישוב ע"ז וממילא יתורץ קו' מל"מ] וע"כ כיון דעכ"פ דבין הכל צריך חצי עשרון לוג ומחצה אין מהראוי למדוד ברביעית וא"כ מיושב הקו' מל"מ למה צריך לוג וחצי ימדוד ברביעית אלא דאכתי יקשה לרבנן דאמרו מודד בחצי לוג הרי יכול למדוד ברביעית לכל חלה אעכ"ח הא"ט דרבנן נהי דל"ל זה הכלל אבל פשיטא דעדיף למעט במדידה דהא לקמן בפ"ח איתא דמאן דחשוב ממטה למעלה סובר מלאים שהוא יותר עי' פירש"י דהו' כהכרע וא"כ אם ימדוד הכל ברביעית יהא יותר משיעור ולכן נותן לחצאי לוג ולא יצטרכו להוסיף כ"כ להכרעות וא"ל א"כ בנותן בחצי לוג מרבה בהכרעות טוב ליתן בכלי לוג וחצי דלא יצטרך רק ב' הכרעות דזה אינו דשוב יחסר שיורי מידה שנשאר בלוג ולכן נותן בחצאי לוג אבל לא להרבות בהכרעות ע"י מדידה ברביעית.
ומעתה י"ל דהיינו טעמא דמילתא דמה שהיה משמש מידה זו משום דא"כ כשימדוד ברביעית ג' לוגין לתמידין יהי' בג' הכרעות יותר מלוג וסובר כמ"ד מלמעלה למטה קחשוב א"כ א"א ליתן ברביעית שהוא מדידה מלמעלה למטה ויהא יותר ע"י ג' הכרעות.
והנה בכריתות שם דריש מקרא דמחציתו חמשים ומאתים רק שקיל בב' הכרעות דיודע ד' הכרעות ולכאו' קשה דכאן ג"כ נדרוש מחציתה דלא יביא עשרון שלם אלא יביא ב' חצאי עשרון כדי שיהא כאן ב' הכרעות או דנפרש קרא דמחציתו חמשים ומאתים ג"כ שיבוא חמשים ומאתים מתוך חמש מאות ויביא חמשה מאות בפ"א ויחצהו אך לק"מ דבשלמא כאן דכתב דיביא עשירית האיפה ואח"כ מחציתו בבוקר משמע דוקא עשרון שלם ואח"כ חצי עשרון אבל שם לא כתיב תחילה חמשה מאות ולכן משמע ליה דקרא קפיד שיביא ב"פ מאתים וחמשים משום הכרעות ומעתה נהי דכאן משמע שיביא תחילה עשרון צריך להביא עשרון כזה שיכול לעשות ממנו שני חצי עשרונות אף דצריך ב' הכרעות יהא מחזיק העשרון כ"כ שיעשה ממנו ב' חצי עשרונות עם הכרעות אמנם י"ל דכאן אין קפידא כלל בהכרעות דהרי למ"ד מלמעלה למטה סובר דלא בעינן הכרעות וקפידא שלא ירבה בהכרעות לכן דרשינן שיביא עשרון שלם [ויש לתמוה לרש"י דפירוש למ"ד ממטה למעלה דהוה יותר משום הכרע כדמייתא משקלים דלא הביאו הגמרא דכריתות דשם מוכח דזהו סברא דאורייתא וגם שמוכח שיודע ד' הכרעות ואין קפידא ביתרים רק בחסרים] ולפ"ז י"ל דה"ט דבעי למדוד בחצי עשרון כדי שיהא כאן שתי הכרעות וצריך העשרון כדי שיהא מחזיק ב' חצי עשרונות עם ההכרעות אמנם הדרך היותר נכון בעיני כי רבינו סובר דמחלק בחצי עשרון ולש מחצי עשרון י' חלות והקפידא שילוש רק חצי עשרון דוקא דאלו בעשרון אין נילוש יפה וכן הוא בפירש המשנה פר"ב דמידות ולש מכל חצי עשרון ו' חלות ויותר מבואר כן ברע"ב שם שהעתיק לשון רבינו כדרכו ולש כל ח' עשרון בפ"ע ועושה מכל חצי עשרון ו' חלות שהן י"ב ואופה ביחד ואח"כ מחלק כל חלה לב' חלקים [ועיין מש"כ מזה בפ"ג מתומ"ס] ודו"ק:
אינה
מתקדשת לחצאין. והנה בטה"ק מנחות ד"ח הקשה דמאי פריך התם ונילף מדם הא בדם קדוש ליקרב ע"כ אין קדוש לחצאין אבל בחביתין דפליגי אי קדושה לחצאין היינו רק אי קדוש לפדות ולכן שפיר סובר ר"א דקדוש לחצאין אבל מודה דלהקרבה צריך להקדישו אח"כ ביחד והיינו לפמש"כ תוס' דר"א מודה בשאר מנחות אף דליכא מתוך מקדש לחצאין וע"ז פריך דנילף מדם דא"כ אין קדוש לחצאין כיון דליכא מתוך ויקשה הא בדם הקידוש להקרבה לכן ל"מ ואכתי מ"פ לילף מדם ולי נראה ליישב דהנה רבינו בפר"ג מפסהמ"ק כתב דאם לא היה דעתו למלאות קדוש לפסול אבל לא שיקרב והקשה בטה"ק לעיל ד"ז א"כ לרי"ו דאין קדוש קאמר היינו לפסול א"כ מ"פ ארי"ו מהביא עשרון ודעתו למלאות דקדוש הא ע"כ בדעתו למלאות ג"כ אין למלאות רק לפסול ליקרב פשיטא צריך להקדישו ביחד כדי לקמוץ דא"א לקמוץ מחסרון חסר וא"כ מ"פ ארי"ו דאמר אין קדושה לחצאין הא רק אין קדוש ליקרב אבל קדוש לפסול והנה יש לומר דלכאו' יש להבין אי באין דעתו למלאות קדוש לפסול משמע הא בדעתו למלאות קדוש ליקרב והא פשיטא דליקרב צריך שימלאנו אח"כ קודם קמיצה וא"כ אין נפ"מ במה שקדוש ליקרב כסברת הטה"ק אך א"ש דלקמן דף פ"ז בהא דשולחן מיקדש לפסול ולא ליקרב מבואר בפירש"י ותוס' שני פירושים האחד לפסול בלינה וביוצא ולפי' השני לפסול דאין יכול להקדישו אח"כ בכ"ש להקטירו ומעתה יש לומר באין דעתו למלאות קדוש לפסול והיינו דלא מהני אם ימלאנו אח"כ אבל דעתו למלאות קדוש לפסול בלינה אבל לא שייך לומר דקדוש לפסול לא יהא מהני אם ימלאנו אח"כ כיון שהי' דעתו למלאות א"כ לפי"ז שפיר פריך דרי"ו דקאמר אין קדוש לחצאין ונהי דאפי' באין דעתו למלאות קדוש לפסול היינו דאף אם ימלאנו אח"כ דכבר נפסל כפי' הב"י לקמן דף פ"ז אבל לא קדוש לפסול בלינה וביוצא ולקמן קאמר רי"ו בדעתו למלאות קדוש היינו לפסול ע"כ אין לפרש דרק קדוש לפסול שיפסל להקרבה אם ימלאנו אח"כ כיון שהי' דעתו למלאות רק ע"כ קדוש לפסול בלינה וקשיא לרי"ו דקאמר אין קדוש לחצאין דע"כ הכונה דאין קדוש לפסול בלינה ונהי דקדוש שלא יצא לחולין ושלא יכשר להקרבה אם ימלאנו אבל לא לפסול בלינה וקשיא דרי"ו אדרי"ו ומיושב שיטת רבינו.
ומעתה לפי"ז הא דר"א אמר קדוש ע"כ הכונה דקדוש להקרבה וא"כ קשיא לילף מדם דא"ל דם דצריך קידוש היינו ליקרב וכאן רק לפסול בלינה אבל אה"נ דליקרב אין קדוש לחצאין וצריך למלאות דהרי לא מהני דעתו למלאות כיון שכבר נפסל דלזה מודה גם ר"א דנפסל להקרבה וא"כ איך קאמר סתם קדוש בשלמא אי אמרינן דפליגי דלרי"ו אין קדוש לפדות ולר"א קדוש לפדות יש לומר דסמך ר"א בהא דקאמר קדוש דנפרש קדוש לפסול ולכשימלאנו נקדש ליקרב ושייך שפיר לומר דקדוש היינו דקדוש לפסול ויגמור הקדושה כשימלאנו אח"כ אבל כיון שבארנו דגם לרי"ו נפסל להקרבה א"כ אי לר"א אין קדוש ליקרב רק לפסול בלינה א"כ כש"כ דאין קדוש לקרב עוד לכשימלאנו א"כ לא שייך לומר דקדוש דמה קדושה שייך כיון שנפסלה להקרבה אף לכשימלאנו א"כ רק שייך לומר דפסול אבל לא לקדושה ובשלמא בדעתו למלאות שבארנו דלרי"ו כונה קדוש לפסול בלינה היינו משום דכשימלאנו יהא גמר קדושה להקרבה שייך לומר דעכ"פ מיד קדוש לפסול בלינה אבל כאן אי אין קדוש ליקרב לא שייך לומר דקדוש דהרי נפסלה וע"כ לר"א קדוש ליקרב ושפיר פריך לילף מדם דאין קדוש ליקרב ודו"ק.
עוד נראה ליישב תחילה אביא ראיה נכונה לשיטת רבינו אף באין דעתו למלאות עכ"פ קדוש לפסול בלינה דהנה לקמן דף כ"ד עשרון שחלקו בשני כלים אין קומץ מזה על זה משמע אבל קדושה אית בי' דאי אמרינן דלא קדוש כלל מה קמיצה שייך הא חולין גמירי הו' ודוחק לומר דרבא שם קאי לר"א דקדוש לחצאין וכמוש"כ תוס' דגם בשאר מנחות קדושה לחצאין וע"כ דקדוש היינו לפסול בלינה ורק קמל"ן דא"א לקמוץ מזה על זה דלא מהני הקדושה לענין ליקרב וכן לא לענין שיקמוץ מזה על זה [ובהא יש לתמוה בתוס' מנחות דף ע"ז שהביאו ראי' לרש"י שם דהרמת חלות תודה צריך שיהא כל החלה במחובר דהיינו בכלי אחד מהא דאין קומץ אלא מן המחובר דהיינו בכלי אחד וקשה לרש"י בהא דאין קדושה לחצאין לצאת לחולין א"כ הא דרבא דאין קומץ זה על זה ע"כ הטעם באמת מהא"ט גופיה דל"ה קדושה כלל ויוצא לחולין א"כ מאי הוכחה לתרומת תודה ששם בודאי נתקדשה אפי' אין בכלי אחד דשחיטה מקדשה וא"כ למה יהא צריך בשעת הרמה שהוא נגד הקמיצה שיהא בכלי אחד והנה בר"ש פ"ב דמע"ב דחה פירוש זה דל"ד לקמיצה דמנחה תליא בכלי אבל תודה לא תליא בכלי הנה לפירוש הר"ש נוכל לומר באמת דבמנחה לא קדוש אפי' לפסול דתליא בקדושת כלי לכן הקמיצה אבל לתוס' צע"ג] ותדע דהרי בגמ' מדייק טעמא דבשני כלים הא בכלי אחד דומיא דשני כלים שאין נוגעין זב"ז קומצים ומאי דיוקא הא בשני כלים אין קדוש כלל ותצא לחולין הא בכלי אחד ואין נוגעין קדוש לפסול בלינה אבל לא שיקמוץ מחצי עשרון על חצי עשרון אלא אחר שיערבנו יחד מהא יכול לקמוץ [ויותר יקשה מכאן לפירושו דלר"י אין קדוש ליקרב אבל קדוש לפסול להקרבה וא"כ מאי דייק הא בכלי אחד דילמא הכ"ק בשני כלים אין קומץ אפי' יערבנו אח"כ דכבר נפסול להקרבה אבל בכלי אחד ואין נוגעין קומצין כשיערבנו יחד].
והנה מכאן ראיה לפירש רבינו דקדוש לפסול והיינו אפי' לפסול בלינה רק אשמעינן דעכ"פ א"י לקמוץ אבל בכלי אחד דייק שפיר דיכול לקמוץ מזה ע"ז אף שאין נוגעין זב"ז וא"כ כיון שהוכחנו דלרי"ו ג"כ קדוש לפסול א"כ הא דפריך מרי"ו אדרי"ו נראה ליישב דהכי בחביתין א"צ קמיצה א"כ הקדיש צורך הקרבה ואפ"ה קאמר דאין קדוש רק לפסול ולקמן במנחה אמרת דקדוש וע"כ דקדוש להקרבה קאמרת דא"ל הא להקרבה ע"כ צריך שימלאנו א"כ אין נפ"מ במה דקדוש לחצאין ליקרב לק"מ דהרי בדף כ"ד נשאר הג' בספק אי עשרון שחלקו בשני כלים יכול לקמוץ מזה ע"ז וא"כ אי יחזור וימלאנו בכלי בביסא אבל לא יערבנו יחד ג"כ קדוש החצי עשרון הראשון אבל אי קדוש לחצאין ליקרב שיהא ראוי לקמיצה כשימלאנו אף כשימלאנו א"י לקמוץ מחצי עשרון זה על חצי עשרון אחר וע"כ דקדוש לחצאין ליקרב דהיינו שהוא עתה כך חלה הקדושה עליו לכשימלאנו יהא ראויה לקמיצה אף שלא יהא מעורבין יחד וע"ז משני דעתו למלאות שאני דקדוש לקמיצה לאחר שימלאנו ולא משום הצירוף שאחריו דצירוף ספק הו' ספק אי מהני מה"ת לקמיצה רק כאן שהי' דעתו למלאות אהני שיחול עליו הקדושה לענין שאם ימלאנו יהא יכול לקמוץ ממנו ובזה נכונים דברי רבינו דשפיר פריך הגמ' נילוף מדם כיון דלרי"ו ג"כ קדוש לפסול בלינה א"כ לר"א קדוש אף ליקרב ומ"ש מדם דלא קדוש ליקרב ודו"ק: