סדר
הבאת המנחה כיצד וכו' ונותן הקומץ לכלי שרת ומקדשה בכלי שרת. ומבואר בש"ס סוטה י"ג ע"ב טעמא דילפינן מדם כמו בדם דקדישתי' סכין בצואר בהמה הדר מקדש לי' בכלי שרת הכא נמי ל"ש וכתב בלח"מ אע"ג דבמנחות ז' מסופק רבא בקידוש קומץ אי ילפינן מדם לא הו' שמיע לי' הא ברייתא ע"ז יש להשיב דילמא לעולם ידע מברייתא דסוטה רק דבעי אי ממנחה ילפינן או מדם משום דסבור דלענין עג"ק עדיף טפי לילף ממנחה ממדם אמנם קשה א"כ הא דפריך לרבא ואם איתא לילף מדם וקשה הרי אף אי רבא לענין עג"ק לא יליף מדם משום דיליף ממנחה דממנחה עדיפא לי' לילף אבל בב' כלים דליכא ילפותא ממנחה יקשה נילף מדם כדמוכח ברייתא דסוטה ומאי מקשה ואם איתא:
והנה הרשב"א בחי' הקשה כעין זה הא כאן ל"ש לילף ממנחה א"כ נילף מדם ולדעתי זה אין קושיא כ"כ דילמא לית לי' ילפותא מדם אבל כפמש"כ יקשה מברייתא דסוטה דילפינן מדם א"כ כיון דלא יליף ממנחה יקשה נילף מדם ורשב"א הביא בשם תוס' ליישב גם כאן יש לילף ממנחה דקדוש לחצאין ותמה ברשב"א חדא לחד מ"ד אין קדוש כלל ולמ"ד נמי דקדוש רק משום מתוך:
אך נראה ליישב גם לענין ב' כלים יש לילף ממנחה דאף למ"ד אין חביתין קדושין לחצאין בארנו בפ"ד מה' אלו דעכ"פ חזר ועירבן ודעתו לקדשן שנתקדש ליקרב א"כ שפיר שייך לומר דממנחה ילפינן דנהי דאין קדוש לחצאין היינו ליקרב בלא חזר ועירבן וקידשן אבל בחזר ועירבן מהני א"כ שייך למיבעי אי לילף מדם דל"מ חזר ועירבן או ממנחה דמהני וכש"כ למ"ד ליקרב שבארנו שם דכונה לדעת רבינו דסובר בפרקין דחביתין היינו י"ב חצאין וע"כ מערבן דנפ"מ רק דא"צ לקדשן מדעת א"כ סובר דקדוש אפי' ליקרב ואף דנתן טעם יען דקרב לחצאין הרי בארנו שם דלר"א אפי' בשאר מנחה כך יען דישנו בחביתין וא"כ בכל מנחה קדוש לחצאין לאותו מ"ד ושפיר בעי בקומץ אי ילפינן מדם או ממנחה וא"כ אין ראי' דלא ידע מברייתא אלא דבעי אי ממנחה ילפינן או מדם לכך המובחר דהדר בי' רבא מההיא מטעם שכתבו תוס' דר"נ רבי' סובר דאין קדוש ולכן פסק רבינו דאין קדוש בב' כלים ודו"ק:
אלא דעדיין יקשה דהרי רבינו כתב דחוזר ומקדשן ע"כ דסובר דמהני חזר ועירבן כמו שעמד עליו במל"מ וע"כ דסובר אי ילפינן מדם היינו דאין קדוש אבל חזר ועירבן מהני דל"ה כנשפך מטעם שיבואר ויקשה א"כ ע"כ דלא מפרש כמוש"כ דהאי בעיא אי ממנחה ילפינן היינו דעכ"פ לכ"ע מהני חזרה או מדם ילפינן דלא מהני חזר ועירבן אלא דהאי בעיא אי ילפינן מדם דקדוש וא"כ שוב יקשה מאי בעיא הא ברייתא הוא ואין לומר דבעיא אי ילפינן ממנחה הא מנחה גופא לא קדוש לחצאין כנ"ל וע"כ כלח"מ דלא ידע מברייתא ולהלכה שפיר פסק רבינו כברייתא דסוטה דלפי אותה ברייתא מסתבר לומר דהדר אביי מב' כלים שלא יהא ברייתא סותר לדבריו ולפי"ז ג"כ ראי' למש"כ בפ"ד מ"ה אלו דלכ"ע יכול להקריב כשעירבן החצאין דחביתין ולא פליגי אלא אי צריך קדוש מדעת ובזמנו דהא לפי שכתבנו דלרי"ו א"י להקריב אפי' כשעירבן יקשה א"כ כש"כ קומץ ל"מ בחזר והקדישן ואמאי כתב רבינו כאן דמהני חזר והקדישן:
ואמנם במה שהקשה במל"מ אמאי מהני חזר והקדישן הא הו' כנשפך נראה ליישב דאף דאין קדוש רק בדם דהא יכול להחזירו לידו ויתננו לכ"ש אבל בדם א"א להחזיר הדם לצואר ולכן לענין שיהא כנשפך אין לדמותו לדם ועוד אפשר לחלק דבדם דצריך לראות אויר הכלי כדאיתא זבחים דף כ"ה משא"כ בקומץ לא צריך לפמש"כ בטה"ק דף ז' להוכיח מהא דמצריך ג' כהנים דגם בקומץ בעינן שיראה אויר הכלי נסתר חילוק זה אך לי צ"ע דבריו דזה אין מיושב הא דבעי ג' כהנים דאף אי צריך לראות פני הכלי יכול לעשות ב"ב כהנים דהנה בשחיטה נהי דצריך לראות פני אויר הכלי היינו אם שחט ומקבל אבל אם שחטו ודמו עדיין בצוארו [כגון אם יש דם מעט שאין דמו נזרק למרחוק] עד שמקבל הדם בכלי כשר כדמוכח מהא דדרשינן בנכנס צווארו ואח"כ הוציאו לחוץ וקיבל דמו בעזרה עיי' כ"מ פ"ב מפהמ"ק אף דלא ראה פני הכלי הדם כשר לזריקה אך יש לדחות דזה בעינן רואה פני הכלי בלא"ה רק לכתחלה ואין ראי' מזה:
אמנם נראה לחדש ליישב שיטת רבינו דהנה המל"מ הביא המ"כ שהביאו הכ"מ פי"א דנשפך על רצפה אוספו רק אחר שקידשו בכלי והנה אני החזקתי על ידו בפי"א מפהמ"ק מדכתב רבינו שם נתן לפסול או לכלי חול פסול ולא מהני חזרה לכשר או לכלי קודש ואולם יש לחלק לפמש"ש תוס' זבחים דף כ"ה ויומא דף מ"ח ביתר ביאור דיש סברא דם שעל הסכין גרע מנשפך דהו' קבלה בפסול כמו דמצינו דכשר בלא בלל ובבלל בחוץ פסול וא"כ יש לומר לעולם דברי רבינו בפשיטת דנשפך אוספו אפי' בקידשו שקידש בכלי ודוקא קבלה בפסול דנתן לכלי חול בידים או לשמאל גרע אבל נשפך ממילא עדיף ולפי"ז יש לומר כאן נהי דלא קידש מהני חזר ולקחו דנהי דיש פסול בקבלה הנה זה דלא קידש אין גורם פסול רק דלא נעשה עבודת קבלה וכאילו נשפך והא נשפך כשר במנחה אבל בדם דנשפך פסול ל"מ חזר ערבו כיון דלא קידש הו' כנשפך דפסול וזה דבר חדש:
ויותר יש לומר לפמש"כ בשי"צ דלתוס' בזבחים יש לומר הא דאוספו עדיף מדם סכין יען דרצפה נתקדשה ג"כ א"כ הו' כאלו קבלה בכלי אבל קבל הפסול גרע אבל מהא דבלל בחוץ דגרע באמת אין ראי' דחוץ י"ל דגרע כמוש"כ תוס' גבי מוצה דם העוף כשר עיי"ש ולפי"ז יש לומר דבמנחה דלא גלי קרא שפיר יש לומר נשפך עדיף דהו' כאלו קידשה בכ"ש כיון דרצפה נתקדש [וראי' לזה מזבחים דף צ"ג ומדברי רבינו דיש ספק אם הכלי פוסל הה"ד נשפך משמע אי קיבל בכלי כשר גם ברצפה כשר משום דהו' כקיבל בכלי אחרת אחר שכבר נתקבל בכ"ש כתיקונו דהיינו בצואר הבהמה דהוא כר"ש] ואולם לתוס' יומא דמדמי ללא בלל כלל א"כ סברו נשפך הו' כאלו אין קיבול כלל גרע מנשפך אבל לא דנשפך חשוב כקבלה דהרי מדמי ללא בלל כלל כן העלה בשי"צ וא"כ לפי סברת תוס' יומא גם במנחה שנתפזרה פסול ולפי"ז תליא בב' תי' שבתוס' זבחים ויומא ודו"ק:
והנה הי' אפשר לפרש חוזר ומקדישו שקומץ מחדש כעין הך דפי"א מבהמ"ק יצא לחוץ חוזר וקומץ וראיתי בספר מנחה טהורה שכתב לפרש כן אבל לדעתי זה אינו דשם נקמץ בפסול אבל בקיבל בפסול א"א לקמוץ שנית דהו' מנחה שנחסרה אחר קמיצה דשירים אסורים באכילה ואולי י"ל דעכ"פ מוטב שיקמוץ דנהי דפסול באכילה עכ"פ ראוי' להקטיר ודוחק:
ועוד יש לומר לפשמ"כ בטה"ק דף ז' דהו"ל דמחזיר הקומץ לשירים תחילה חצי קומץ ומבטלו ואח"כ חצי קומץ שני ומבטלו דהא דשירים אין מבטלין הקומץ מטעם עולין וכאן בקמצן פסולין להקרבה מבטלו ובטיל עיי"ש וכן מסתבר לכאורה דזה דאין קומץ מתבטל היינו לאחר קידוש כלי וא"כ לפי"ז כאן דלא נתקדש החצי מחזיר לשירים ומבטלו מעט מעט דאי בפעם אחרת מתקדש בחזירתן ואח"כ יחזיר ויקמוץ [או שיתן הכלי עג"ק דאין מקדשין עג"ק וכדמוקי בגמרא ולא מתקדש בעודו עג"ק ויתבטל ושוב יחזור ויקמוץ]:
ומה שהקשה במל"מ שלא הביא רבינו כהן שאין ידיו מחזיק ב' זתים הנה כיוצא בזה קשה דביומא דף מ"ז מסיק דבעי כהנים שמנים ורבינו לא הביא כל הני בעיא דיומא שם ב"ה בין לענין קמיצה בין לחפינה עיוהכ"פ הך דבין הביניים ודאבראי ונראה דדעת רבינו כאן דקיימל"ן כדקמצי וכדחפנו אינשי אין קפידא רק שלא ירחיק אצבעותיו אבל מה שנעשה ממילא כדקמצי אינשי הכל בכלל הקומץ ואף אי ידיו כחושות וא"א לו להדביקו הא עכ"פ קמץ כדקמצי אינשי דהרי כהא"ג בחפינה א"א באחר רק בכה"ג ול"ש שיחפון כהן שמיני ואטו משום זה יפסול לכה"ג וע"כ דעכ"פ כיון דחפן כדחפנו אינשי סגי וכ"כ בשי"צ בשם המאירי:
ובזה יש לומר הא דכהן שאין ידיו מחזיק ב' זתים היינו ג"כ של קמיצה פסול לא לעבודה דהא בגמרא דבעי כהנים שמינים אפ"ה לשאר עבודות כשרים הה"ד באין ידיו מחזיק נהי דלא כשר לקמיצה אבל לשאר עבודות כשר וע"כ אין רבינו להביאו דפשיטא דלקמיצה צריך ב' זתים ולפי"ז בכה"ג באמת יש קפידא שיהא ידיו מחזיק ב' זתים דא"א באחר וראי' מירושלמי פ"ה דיומא גדול לפי גדלו וקטן לפני קטנו כגון בן גמלא שלא הי' ידיו מחזיק רק ג' זתים משמע זהו שיעור היותר קטן דמשכחת בכה"ג משום דכה"ג צריך להקריב מנחת מחבת בכל יום עם חצי לבונה פרס בשחרית ופרס בין הערבים וצריך להביא בבת אחת בבוקר אלא דלפי"ז בכל כהן צריך שיהא ידיו מחזיק ב' זתים דהא כל כהן צריך להקריב מנחת חינוך שמעשהו שוה לחביתי כה"ג כמוש"כ רבינו בפ"ו מכה"מ אך יש לדחות דאחר יכול לקמוץ לו קומץ לבונה דקמיצת לבונה אינה עבודה רק ליקוט לבונה עיי' פי"ג מפהמ"ק [ועיי' ירושלמי פ"ה דשקלים דבעי בלבונה שמביא קומץ אי לפי כהן או לפי בעלים ועיי' תוס' מנחות דף קו' ומשל"מ פט"ז מה' אלו]:
וקומץ
שחלקו בשני כלים אינו קדוש. עיי' לח"מ שמוכח מברייתא דסוטא דקידוש כלי מדם ילפינן וכאן לא ידע מברייתא זו והנה בטה"ק מנחות דף ז' השיג דשפיר יש לומר דידע דילפינן מדם רק דאין ראי' משם דלפסול עג"ק דרק בדם דצריך שכהן יעשה עבודה צריך שיהא שלא עג"ק רק ביד כהן אבל בקידוש קומץ שכהן עושה עבודה שזורק לתוכו כדאמרינן בזבחים דף י"ג אידי ואידי מתן כלי א"כ כיון שכהן נותן לתוכו שרי אף עג"ק כיון שנעשה עבודת הנתינה ע"י הכהן ולדעתי דברי הלח"מ פשוטים דעכ"פ זה דליבעי כלי אחד לא ב' כלים זה מוכח שפיר מברייתא כיון דילפינן מדם וא"כ אם איתא דהדר מההוא דעג"ק א"כ סובר לענין ב' כלים ג"כ קדוש דלא ילפינן מדם וא"כ הו' נגד ברייתא דסוטה ולכן נכון לומר שהדר מקמייתא ורק יקשה ע"ז דלא אותבי' מברייתא ע"ז כתב הלח"מ שפיר דלא ידע מברייתא ועוד נראה דהרי לעיל דף ו' אמרינן דלא גמרה עד נתינה בכלי והיינו דעד שנתן בכלי הוא הכל עבודת הקמיצה לא ממתן כלי שהוא נגד קבלה והראי' שהביא מזבחים סתירה לדבריו דשם פירושו דתחילה קאמר דל"ד לקבלה דממילא והכי שקיל ורמי א"כ הקבלה אין עבודה וע"ז קאמר אידי ואידי מתן כלי הכונה עכ"פ מקבלו ולא קאי אנתינה אלא אקבלה דאי אנתינה מאי שייכא אידי ואידי מתן כלי לא דמי שם ממילא והכא שדי ורמי כדס"ד וכאשר ביארתי ענין זה בפי"א פסהמ"ק בארוכה א"כ זה שנתן הכהן מעבודת הקמיצה הוא ועבודת מת"כ היינו מה שביד הכהן לקבל הקמיצה וא"כ אי ידע מברייתא ידע ג"כ דליבעי עג"ק דכמו בדם דבעי עבודה ביד כהן כן בקידש כלי אלא דלכאו' עדיין יקשה דמלישנא דקידוש קומץ משמע מטעם קידוש בכלי עג"ק קאתיא עלה לא מטעם עבודה ביד כהן ולכן נראה דתליא באשלי רברבי ואקדים דברי תוס' לקמן דף י"ד אהא דאמרינן שם שחיטה וזריקה מתירין א"כ גם קבלה מתיר ותי' כיון שכבר קדוש בדם ויפלא מהך דסוטה דאמרינן כמו שחיטה קדוש ובעי כלי לקדש כן נמי בקומץ הרי דבעי לקדש וכן בדף י"ג אמרינן בתרווייהו קדושת כלי ועיי' צ"ק ונראה דהנה בדף ע"ח פליגי לחד לישנא סכין עדיף ולחד לישנא סכין גרע דאפי' למ"ד דמקדש שלא מדעת סכין אין מקדש אלא מדעת דקדושת סכין לא אלימא ככ"ש והנה למ"ד זה ודאי דכהן בעי משום עבודה אבל הא דבעי כ"ש לא כלי חול יען דסכין לא אלימא כר"ש לכן צריך כ"ש וזהו גם שיטת גמרא דסוטה דבעי כ"ש לקדש וכן במנחה בעי לקדש בפ"ע דהרי קדושת מנחה לא אלימא ככ"ש לכן צריך כ"ש ולכן צריך לקדש המנחה שנית אבל למ"ד סכין אלימא ככ"ש א"כ לא צריך כ"ש רק שתורה ציותה כן וא"כ אין הקבלה מקדש ולא הו' מתיר וא"ש דברי התוס' בדף י"ד דשם יש ב' לישנא לחד לישנא שחיטה וזריקה דמתירין א"כ סברי דקבלה ל"ה מקדש ולא מתיר ולאידך כ"ש דמקרבי משום דסובר דהו' מקדש ומתיר ותלוי הני תרי לישנא בהני תרי לישנא בדף ע"ט ובזה נתיישב דברי רבינו פי"ז מפסהמ"ק דפסק כהני לישנא דכש"כ קבלה והלכה דמקרבן עיי' כ"מ שתמה לפמש"כ ניחא דסובר כברייתא דסוטה סכין לא אלימא ככ"ש ובא לקדש והו' גם קבלה מתי' כש"כ דקבלה והולכה דיש גם מעלה דמקרבן.
ומעתה א"ש גמרא דנקט קידוש כלי מדם היינו דסובר בדם דחוץ מזה דהו' בכהן מהא דבעי כ"ש דוקא ולא כלי חול ע"כ דבא גם לקדש לכן בקומץ מה שנותן בכלי היינו לקדש ושפיר בעי [אף אי לאו מטעם עבודה בכהן אי בעי ביד כהן או עג"ק דקידש בעי ביד כמו בקבלה וכאן הקידוש לא לבד מטעם עבודה אלא דבא להוסיף קדושה] מטעם קידוש כלי ולפי"ז יפה כתב בלח"מ דא"כ ידע מברייתא ידע דבא לקדש דא"ל משום עבודה בכהן בעי בדם דהרי אי הו' ידע מברייתא הו' ידע ג"כ מטעם קידוש הוא להוסיף קדושה על קדושת סכין אעכ"ח דלא ידע ועוד כמוש"כ דלישנא בפירוש משמע דבעי מטעם קידוש ולא מטעם עבודה וא"כ עכ"ח דלא ידע ונכונים דברי הלח"מ בישוב דברי רבינו.
ואולם אכתי קשה מאי בעי נהי דמטעם קידוש לא בעי שלא עג"ק עכ"פ ליבעי מטעם עבודה בכהן כיון דלפמש"כ לא בנתינה מתקדש אלא בקבלה שהכלי מקבל הקומץ לתוכו וא"כ ליבעי דוקא ביד כהן וצ"ל עכ"ח דהי' סובר דל"ה עבודה והי' סובר דהעבודה הוא מעשה הנתינה וכגמרא דלקמן דף ט' לפי פירש"י בהא דמסיק קידוש קומץ בימין היינו מעשה הנתינה אבל לפי פירש"י בזבחים דמפרש דקאי אקידוש קומץ שמקבל בהכלי א"כ העבודה הוא הקבלה בכלי לא נתינה בכלי ולפי מה שפירשתי הוא פלוגתא דתנאי בדף ז' דלמ"ד דל"מ חזרה בקידוש כלי ע"כ סבר הנתינה הו' גמר עבודה בקמיצה כאמור והני דפליגי וסברי דגם קידוש כלי יחזור דל"ה עבודה סברו דנתינה הו' עבודה בפ"ע לא גמר עבודה והנה איכא ב' לישנא אליבא דרב ותליא ג"כ בהאי סברא כמו שיבואר בפי"א מפסה"ק וא"כ ע"כ דכאן סובר דל"ה עבודה הקבלה אלא מת"כ וא"כ הא דבעי אי מהני עג"ק היינו כיון דנעשה עבודה כבר בכהן בנתינה א"צ כהן לקידוש כלי וסגי עג"ק וכדברי הטה"ק אלא די"ל דאפ"ה דברי הלח"מ נכונים דאי הו' ידע דילפינן מדם ע"כ מוכח משם כמוש"כ קידוש כלי אין עבודה אלא משום דבא לקדש וא"כ ממילא עג"ק פסול כמו שמלבד דבעי ביד כהן משום עבודה בעינן ג"כ כ"ש כדי לקדש וה"ה דבעינן שלא עג"ק אף בקידוש דקבלת קומץ דליכא משום עבודה.
חלקו
בשני כלים לא קידש. וקשה לי דבגמרא מבואר משם דילפינן מדם וקשה אדרבא הא בדם הו' קדוש ג"כ לחצאין אם אין קיבל כדי הזי' בכלי אחד כמבואר במל"מ בפ"ב מהלכות אלו וא"ל שם משום דכדי הזי' קרב בפ"ע לכן קדוש בפ"ע אבל כאן אין קרב לחצאין חצי קומץ בפ"ע דז"א דקייל"ן דקומץ שהקטירו לשנים כשר דיש הקטרה פחות מכזית כמבואר בפי"ב מפסהמ"ק וכרי"ו דמנחות דף כ"ו וא"ל דסובר כרי"ו דאף דקרב לחצאין אין קדוש לחצאין במנחה וע"כ דילפינן מדם דאין מקדש בהזי' ז"א דשם שפיר ילפינן מדם דהרי בחביתין הו' פחות מכדי הזי' כיון דלדעת רבינו בפרקין מקריב חצי י"ב חלות בבוקר וחצי י"ב בערב ולכן לא קדוש וא"כ כאן דקרב לחצאין יש לומר אדרבא נילף מדם דקדוש לחצאין.
ומזה עכ"ח יש להוכיח דבדם אף בכדי הזי' לא קידש אף דקרב בפ"ע ושפיר פריך דנילף מדם דאף דקומץ שהקטירו פעמים כשר אפ"ה אם לא קידש בב"א לא קידש לחצאין ובזה ניחא מה שהקשה ברשב"א בהא דפריך לרבא נילף מדם והא אף אי לא ילפינן מדם דלא קדוש ג"כ אית לן לומר דלא קדוש דמהיכי תיתי דקדוש דא"ל דמצינו בחביתין דקדוש לחצאין לר"א הא משום מתוך וכאן ל"ש מתוך ולפמש"כ דגם כאן קדוש מתוך א"כ הו"א דנילף מחביתין דקדוש לחצאין לכן שפיר פריך דנילוף מדם דלא קדוש לחצאין.
קידש
הקומץ בשני כלים וכו' חוזר ומקדש. ובמשל"מ הקשה מפ"ד מה' אלו דאם קיבל הדם בב' כלים ל"מ חזר ועירב כמו שפירש"י בשמעתין דזבחים דף צ"ג ונראה ליישב דהנה קייל"ן דאין חיבור אדם חיבור כמוש"כ רבינו בפ"ו מטומאת אוכלין דאתרוג שנפחת ותחב בו כוש אינו חיבור והוא מתוספתא וכהא"ג איתא בתוספתא פ"ב דאהלות חלב המת שהי' מפורד והתיכו טהור שאין חיבורי אדם חיבור ובחי' הרש"ש שם הקשה ע"ז א"כ הא דאיתא בכמה דוכתי' דעיסה וכן ככר מטמאים הא חיבור הוא ע"י אדם ולי נראה דרק מה שהוא בבריאה דבר שלם כשנפרד לא מהני אם חזר והתיכו דלגבי חיבור ביד"ש ל"מ חיבור בידי אדם שיהא חיבורו כמו חיבור ביד"ש אבל בככר או עיסה או בגד דחיבורו ע"י אדם לכן חיבור בידי אדם כשחזר וחיברו שפיר הו' חיבור לפי"ז ניחא בקומץ דהו' חיבור ביד"א מהני חזר וקידשו כאחת אבל חיבור של דם דהו' חיבור ביד"ש לא מהני חזר וקידשו ביחד אך קשה הא בפ' דאהלות איתא דדם מב' זתים אם קיבלו בב' כלים מערבן ועיי' בחידושי הרש"ש דלכן מהני חיבור בידי אדם דדמי לגמרי לחיבור ביד"ש א"כ הדרה לדוכתין גם בדם בב' כלים בחזר ועירבו יהא קדוש ועוד קשיא לי לפי"ז הא דאיתא בזבחים דף צ"ג דרצה לפשוט מהא דקידש מי חטאת פחות מכדי הזי' בכלי אחד וכן בכלי שני דא"י לקדש כשחזר ועירבו דגם בקיבול דם בשתי כלים דל"מ חזר וקידשו כדפירש"י בזבחים שם ומאי פריך דילמא דוקא במי חטאת שערב בו אפר פרה לא הו' חיבור כשחזר ועירבו משום דיש בו אפר חטאת א"כ כהא"ג לא הו' חיבורי שבידי אדם דומה ממש לחיבור בידי שמים שהוא מים בטבע בלא אפר כהא"ג חיבורי אדם לאו חיבור לכן לא מהני כשחזר ועירבו בכלי אחד בפרט לפמש"כ רבינו שם בפי המשנה דהא דעירב רקק במים דלא הוי חיבור יען דאין גיבול לאפר ל"מ חיבור שבידי אדם שיהא חיבור א"כ מאי פריך מקיבל בפחות מכדי הזיה דהוי מים עם אפר דל"ה חיבור לכן לא מהני חזר ועירבו משא"כ בדם כשחזר ועירבו הרי הוה כחיבור בידי שמים ממש הוי חיבור לכן מהני כשעירבו שמתקדש בכלי כאלו הי' עירבו מתחילה דאף שבשעת קבלה לא הי' כשיעור בכל כלי משחזר ועירבו הוה חיבור ומתקדש הכל בבת אחת וצ"ע לכאו' אך כל זה לפירושו של רש"י דאיירא בחזר ועירבו אבל מדברי רבינו בפ"ה מהל' אלו באמת משמע דס"ל דלא איירא בחזר ועירבו אבל חזר ועירבו שפיר מהני ולפמש"כ ניחא דרבינו הוי קשיתי' כקושיתנו ע"כ לא ניחא לי' כדפירש"י אלא דבחזר ועירבו גם בדם מהני אף דדם הוה חיבור ביד"ש מהני החיבור שבידי אדם כיון דדומה ממש לחיבור שביד"ש כהא"ג הוי שפיר חיבור כסבר' הרש"ש אלא דקשיא דבפ"א משמע דס"ל לרבינו דגם בקיבל בב' כלים מהני חזר ועירבו וקשה הא באפר דלאו בת גיבול חיבור שבידי אדם לאו חיבור אמאי ס"ל דמהני חזר ועירבן.
בענין גודשה אין מקדשה הנה בסמ"ג [הביאו הב"י סי' קכ"ה] הקשה מהא דאיתא בפסחים דף מ"ח טבלא שאין לה לבזבז מהו תוך הכלי בעינן וליכא או דילמא אויר כלי בעינן ואיכא והעלה שם הר"ם דמשמע דאי יש לה לבזבז אפי' בגדשה מצטרף והכא בשמעתין לענין מנחות אמרינן דגדושה לא מיקדשא וכ' לתרץ דלענין חלה שאני דאויר בית מצטרף כדאיתא בירושלמי שם וישליכנה לאויר בית אויר בית מצטרף ואין קרקע בית מצטרף לחלה ומשני דבר שמקפיד על תערובתו אין הבית מצטרף עיי"ש. אמנם קשה לי מגמ' דחולין דף ס"ט דבעיא הוציא הולד ידו בעזרה אי מחיצת עזרה הוי כמו מחיצת הבהמה ואין כאן איסור יוצא והא מוכח דבעזרה ל"ש זה דאי אמרת דהוה כמו מחיצות הבהמה א"כ ה"נ יהא הגודש קודש דהאויר עזרה תהא כמו אויר כלי דמצטרף.
ומלקט
את כל לבנותה וכו'. עיי' פי"ב מה' פסהמ"ק בחישב בלקיטה ונתינה בקומץ ולא בלבונה לא פיגל ומל"מ ובה"ז תמהו על רבינו ועיי' בבה"ז בשם הגאון מו"ה יושיע העשיל ז"ל מה שהעלה שם ולא זכר דברי רבינו אלו המבוארים להיפוך ובעיקר קו' שלהם נראה דרבינו אזיל לשיטתו כאן דהכל חדא עבודה הוא דשייכות להדדי קמיצה לקיטה נתינה והקטרה לכן סובר דגם אין מפגל בחישב בלקיטה ונתנה בקומץ לבדו ולא בלבונה ג"כ.
הנה במנחות דף ט"ז אמר רב מחלוקת וכו' שכל העושה ע"ד הראשונה עושה וכן משמע מכל האי סוגי' וכן משמע בשלהי פרקין מהא דאמר רה"מ הקטיר קומץ להקטיר לבונה וכן איתא לעיל י"ג דקאמר אי בעי מקטיר האי ברישא וכן משמע שם מפירש"י גבי ליקוט לבונה בזר דמקטירין כל אחד בפ"ע אמנם בסוטה דף י"ד משמע כדעת רבינו דמקטיר שניהם יחד דתניא סדר מנחות כיצד אדם מביא וכו' ומסלק את הלבונה לצד אחד וקומץ ממקום וכו' ומקדשו בכ"ש ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו ומעלהו ומקטירו בכ"ש ומולחו ונתנו ע"ג האישים הרי נשמע דמקטיר שניהם ביחד ונראה דהא דתניא בסוטה דהקטרת שניהם ביחד היינו לכתחלה אבל בדיעבד אי הקטיר כל א' בפ"ע כשרה והני סוגי' איירא בדיעבד וכן הוא בהדיא בתוספתא דמנחות פ"ה הקטיר את הקומץ בפ"ע ואת הלבונה בפ"ע או שהקטיר קומצה פעמים כשרה לפיכך וכו' עיי"ש.