נתן והקריב לוקה על שמן בפ"ע ולבונה בפ"ע. ובמשל"מ הביא דברי התוס' שאין חייב רק אחת והא דקתני נתן שמן ולבונה חייב היינו בכל מנחה אינו חייב אלא אחת על שמן או על הלבונה וכ' שהדין פלא בעיניו ולי נראה דין זה מילתא דמסתברא ואדרבא בעיני יפלא שיטת תוס' בתי' קמא דמחייב תרתי היינו משום דכתיב עלי' בגופה של מנחה וקשה הא לעיל דף נ"ט פריך הגמ' וליהוי דיחוי ופי' התוס' דעכ"פ בעוד לבונה עליו יפסל ומשני דאיקרי חטאת הרי דאף בעוד הלבונה עליו אין כאן פסול במנחה עצמה אלא דלא יקריב בעוד לבונתה עליו וצריך ללקטה וא"כ למה צריך עלי' לחייב תרתי למה לא יהא חייב תרתי בנתן לבונה ואח"כ נתן שמן דעיקר הפסול בא ע"י השמן דאין לו תקנה ול"ד למחמץ את הפסולה דאין לו תקנה כלל אבל כאן פסול משום לבונה יש לו תקנה ללקטה ורק ע"י שמן נפסל לגמרי שאין לו עוד תיקון כלל וא"ל דבאמת כה"ג חייב תרתי ורק הו"א דפטור בנתן שמן תחילה וזה יליף מעלי' יקשה דאדרבא א"כ באמת דילמא רק כהא"ג גלי קרא דחייב עלי' תרתי בנתן לבונה תחילה א"כ יצטרך לומר דתוס' הוק' דילמא איירי בנתן בב"א ותי' דמסתמא נתן שמן תחילה וזה עולה ג"כ על קושיתינו דמוכח דחייב תרתי אף כהא"ג הנה זה מוכרחין לומר בתי' קמא אבל ר"ת הי' דוחק בעיניו לומר דילפינן דמעלי' חייב תרתי מכח קושיתינו הנ"ל דילמא בנתן לבונה תחילה דוקא חייב ולכן מפרש ר"ת דבאמת פטור בנתן שמן תחילה דנפסלה אבל בנתן לבונה תחילה מודה ר"ת דחדא מחייב אמנם בעיקר פירושתא דשמעתין הנכון יותר כפירש"י דחייב תרתי מדכ' עלי' אבל אי לאו קרא ל"ה מחייב תרתי היינו באיש אחד אבל בתרתי בני אדם דל"ה מחמץ הפסולה ומטעם שבארנו דאם נתן לבונה ל"ה פסולה לגמרי דיש לה תיקון והא דיקשה אי בתרי בנ"א חייב תרתי למה באיש אחד יפטור וכמו שהוק' בתוס' נראה ליישב על נכון דתוס' לעיל דף נ"ו הקשה ל"ל קרא לא תאפה חמץ לחייב על מעשה כל אחד בפ"ע ממנ"פ אי התרו בו על כל אחד חייב כמו באל תשתה אל תשתה ואי לא התרו בי' רק משום אפי' אף עתה דכ' לא תאפה אין חייב אלא אחד ותי' בטה"ק בטוב טעם דאחר דגלי לא תאפה גלי קרא דחייב בהתראה אחת על כל גוף וגוף יעש"ה ככה אני אומר בחדא בהתרו בו משום שמן ולבונה בפ"ע חייב אף לפירש"י תרתי בחד איש וא"צ קרא לזה כלל אבל בחדא התראה הו"א דיפטור כגון בהתרו בו משום שמן ולבונה בפ"ע חייב אף לפירש"י תרתי בחד גברא וא"צ לזה קרא כלל אבל בחדא התראה הו"א דיפטר כגון בהתרו בו סתמא ושלא יפסול המנחה ע"י נתינת דבר מה שאסרה תורה א"ו אין חייב אלא חדא אבל עתה דכ' עלי' אמרינן דחייב בהתראה אחת תרתי כמו בהתרו סתם שלא יחמץ חייב תרתי בהתראה אחת משום דכל עשי' בפ"ע כגוף בפ"ע נחשב וכגופין מחולקין כן כל מעשה נתינת שמן ונתינת לבונה כגופין מחולקין נחשבין ואתי שפיר:
והקריב
חייב על השמן בפ"ע ועל הלבונה בפ"ע. ולא זכיתי להבין מה זה שכ' רבינו והקריב הא חייב בנתינה לבד כמו בהחמיץ מנחה ולכאורה יש לומר משום דיש להבין איך מתחייב אנתינת לבונה הא אפשר ללקטה והו' הת"ס שמא ילקיטנה אח"כ ולא תפסול המנחה וע"ז כ' רבינו דהחיוב בא אחר שנתן והקטיר ולא לקטה חייב תרתי ומשום לבונה כ' כן אלא דאכתי יקשה הא אי נתן לבונה דקה דא"א בלקיטה שפיר חייב אף קודם הקטרה ואף דלא איפשטא האיבעיא אי נפל לבונה דקה כמש"כ רבינו בי"א מפהמ"ק אבל מלקות פשיטא דחייב בדקה דא"א ללקוט א"כ למה כ' והקריב וצ"ע:
והנה שם במנחות נ"ט איתא בעא רבה בר רב הונא מרי"ו נתן עליו לבונה שחוקה מהו משום דאפשר ללקטה והא לא אפשר ללקטה או דילמא משום דלא מבלעא והא נמי לא מבלעא ופשט מהא דתנן אם עד שלא ליקט חישב מחשבת פיגול או חוץ למקומה פסול משום דהו' דבר שאינו ראוי לעבודה אלמא דבלא ליקט שם פוסל עלי' דאל"ה לא הו' פיגול אם חישב חוץ לזמנו ופריך מאי הו' עלה וכתב הכ"מ בפי"ב מה' פסה"מ דלדעת רבינו ע"כ לא גרסינן מאי הו' עלה וכתב בס' קרן אורה דזה לא מספיק דהא כ' לדינא דברייתא אם חישב חוץ לזמנו קודם ליקוט לא הו' אלא פסול ולא פיגול ולפי דבריו אמאי לא הו' ספק פיגול דילמא ליקוט לא מעכב ואפי' בלא ליקוט כשרה דלא מיבלעא ונפ"מ דאם אכל כזית ממנו באשם תלוי קאי למ"ד חתיכה אחת שנינו ונראה דרבינו שפיר גרס מאי הו' עלה ומייתא האי ברייתא לפשוט דאם אינו יכול ללקוט ג"כ לא מיפסל דאי עם הלבונה שום פסול עלי' לגמרי אמאי פסלה בה מחשבה דמשמע דפסול הוא לעולם ולא מהני תו לקיטה ואמאי דבר שא"ר לעבודה לא מהני בה מחשבה כלל אפי' ליפסול וכמובא לענין מנחת עומר שקמצה שלא לשמה בריש מכילתין אלא ש"מ דאפי' בלא לקיטה כשרה אם א"א ואין עלי' שום פסול ומשו"ה מהני בה מחשבה לפסול ודחי אביי דמהא לא תפשוט דחטאת קרי' רחמנא ולא הו' בכלל א"ר לעבודה דלא תיהני בי' מחשבה כלל אפי' לפסלה ורבה אמר חנן המצרי הוא וכיון דחזי לאחר הליקוט לא הו' דיחוי לומר דאין זו בכלל א"ר לעבודה וא"ש בזה קו' התוס' הא כבר תנא בברייתא דמחטאת הוא דילפינן דכשרה ע"י ליקוט ולהנ"ל הש"ס לא בא לומר טעמא דלא מיפסל לגמרי משום דחזי דבזה ודאי שמעינן מקרא דכי חטאת כדאיתא בברייתא אלא בא לפשוט מהא דפסול בי' מחשבה דלבונה לא פסלה ועלה קאמר דחטאת קרי' רחמנא ושפיר פסולה בה מחשבה וכלי לקט לה תתכשר אולם עדיין אין הדברים מיושבים כ"כ דמאי קו' אמאי פסלה בה מחשבה הא פיגול באמת לא הו' והא דפסול הוא ג"כ לא תיקשי דהא עכ"ח קמץ קודם ליקוט דמחשבה לא שייכה אלא בשעת קמיצה ואינך עבודת וא"כ הו' קמיצה פסולה ואפי' בליקוט תו לא תתכשר את"ד:
נתן עלי' שמן וכו'. והנה במשל"מ פ"א מק"פ הקשה מהא דאיתא בשמעתין דמנחות דף נ"ט לא ישים עלי' שמן ואם שם פסול יכול לא יתן עלי' לבונה ואם נתן פסול ת"ל כחטאת משמע דכיון דעבר אלאו נפסל המנחה ובמנחות דף נ"א איתא מתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למוקים גברא בלאו ואיפסול לא יפסול נשמע דאף דעבר אלאו לא מיפסל ונראה ליישב דהא איתא בדף נ"ו הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב דכתיב לא תאפה חמץ ולא תעשה חמץ לחייב על עשי' ועשי' ואף דנפסל אפ"ה חייב משום דהפסול בא מכח חימוץ וכדאיתא בירושלמי פ"ה דפסחים מצינו דבר פסול וחייב עלי' והביאו במשל"מ פ"א סק"ה ואמנם סברא חיצונה הי' דלא מיפסל מדחייב עלי' על כל עשי' ועשי' ולכן פריך רבינא דאימא למוקים גברא בלאו ואיפסל לא מיפסל.
נתן כלי שיש בו שמן או לבונה א"ע ולא פסל. והנה בלח"מ הקשה מהא דתני במנחות נתן שמן על שירי' א"ע בל"ת נתן כלי ע"ג כלי לא פסלו ויקשה דלמה שינה ואמר גבי נתן שמן על שירי' א"ע שפירושו א"ע ולא פסל וכמוש"כ רבינו בפי"א מפסהמ"ק ובנתן כלי ע"ג כלי אמר לא פסול ומשמע דאע"ג דאינו עובר אינו פוסל לימא ג"כ א"ע כדקאמר ברישא אלא משמע דעובר ודלא כרבינו עיי"ש ובס' נ"מ כתב לתרץ דהנה במש"כ רבינו נתן והקריב לוקה משמע דאם נתן ולא הקריב אע"ג דפסלה אינו לוקה וכן משמע ממש"כ נתן שמן על שירי' אחר שקמץ אינו לוקה ולא פסולה משמע דטעמא שאינו לוקה מפני ששירי' אינן קריבין ע"ג מזבח ואין כאן הקרבה כדי שילקה עלי' מטעמא דלא פסלה משום דכבר הרים הקומץ ועיקר הקפידא הוא בקומץ שהי' קרב ע"ג המזבח ולפי"ז צ"ל דמש"כ מנחת חוטא שנתן עלי' שמן או על הקומץ נפסלה היינו שנתן עלי' שמן או על הקומץ נפסלה היינו שנתן עלי' שמן קודם שקמץ ואיכא למידק לפי"ז מ"ש או על הקומץ במאי קמיירא דאי איירא קודם קמיצה מה שייך לומר או על הקומץ והא אין כאן קומץ ואי איירא לאחר קמיצה א"כ כי נתן עלי' שמן מאי הו' הא אחר קמיצה הו' ואינה נפסלת וצריך לומר דלעולם קודם קמיצה איירא ומשכחת לה כגון שנתן עלי' שמן בסביבות הכלי ולא נתן במקום שהי' קומץ משם או שנתן עלי' שמן בסביבות הכלי ולא נתן במקום שהי' קומץ משם ולא במקום אחר נפסלה כולה אבל אם נתן עלי' שמן קודם קמיצה נפסלה ואם הקריב הקומץ לוקה ואם אינו מקריב אינו לוקה אעפ"י שנפסלה ואם אחר שנתקמצה נתן עלי' שמן ולא על הקומץ והקריב הקומץ אינו לוקה וגם שירי' אינן נפסלין מאחר שאינן ראויות להקריבן ואם נתן שמן על הקומץ לבד אעפ"י שלא נתן על שירי' נפסל הכל ואם הקריב הקומץ לוקה ולפי"ז הא דכתב רבינו נתן כלי שיש בו שמן או לבונה א"ע וא"כ היינו אפי' קודם קמיצה דאי לאחר קמיצה אפי' נתן עלי' שמן ממש א"ע ולא פסל אלא ודאי דאיירא קודם ואפ"ה א"ע אם הקריב הקומץ ולא פסל השירים לפי"ז מיושב קו' הלח"מ על נכון כיון דשירי' לאו בני הקרבה נינהו אשמעינן מתניתין דא"ע ואין בזה לאו כלל וממילא נשמע שלא פסל ומותר להקריב הקומץ ולאכול שירי' אבל בנתן עלי' כלי שיש עלי' שמן קודם קמיצה הו"א דפסולה ואסור הקומץ להקריב ושירי' לאכול שהרי יש בזה לאו קמל"ן דלא פסלה שלא הזהירה תורה אלא שלא יתן השמן לתוך הסולת וכמוש"כ רבינו בפי' המשנה והרע"ב וממילא נשמע דאם הקריב הקומץ א"ע מאחר שלא נפסלה באופן דבשירי' אשמעינן דאין בהן לאו כלל אבל בנתן עלי' כלי שיש בזה שמן דיש בזה לאו אשמעינן דלא פסלה כיון שלא נתן בחוץ הסולת עיי"ש. ועיי' בס' מרכבת המשנה בפרק' דף ק"ב ע"ב.
אינו עובר. הנה כן הוא במשנה ויש לתמוה הא אפי' לכתחלה מותר אך לכאו' הא כך קתני במשנה בחולין דף ק"ט ומפרש רב א"ע ומותר אולם אינו ראי' משם דשפיר קתני א"ע ומותר כאשר כ' שם בסוגי' מגמרא דב"מ דף צ' תני א"ע היינו דאיסורא איכא א"כ הדק"ל דקתני א"ע ובאמת מותר אפילו לכתחלה אך י"ל דבאמת קתני כן רק משום רישא דקתני חייב נקט בסיפא א"ע ומותר רק שם בחולין א"א לפרש דנקט משום סיפא דא"כ קשיא קו' החס"ו כמו שבארתי שם בסוגיא אבל כאן שפיר י"ל דקתני משום רישא.