המנחות
טחינתן ורקידתן וכו' ותנור של מקדש של מתכות הו'. הנה בבה"ז נתקשה בדברי רבינו דתחילה כתב מחבת ומרחשת כלי שרת משמע תנור אין של כלי שרת וא"כ סובר תנור אין מקדש ויקשה א"כ למה הוה של מתכות ומה אשמעינן בהא דהוה של מתכות אך זה יש ליישב דאשמעינן דע"פ כלי הוה ולכן בעי בפנים וכמש"כ לעיל וכן בה' תומ"ס אבל עדיין יקשה עליו מגמ' דזבחים דף צ"ו דאמרינן דלכן ל"ה של חרס משום דאופין בה לחה"פ ושתהל"ח דקדושתן בתנור והוה כלי שרת ואין עושין כ"ש של חרס ופירש"י דלא הי' עריכתן בכלי שרת לפי שאין טעונין שמן ואמרינן בדף צ"ה לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים [הנה מפירש"י מוכח דכן נשאר המסקנא בגמ' והא דאין דוחה שבת ע"כ תברא מי ששנה זו לא שנה זו וכן פי' בבה"ז שם דלא כצ"ק שפי' בדף ה' דכיון דנדחה דרב אשי ע"כ לאו משום תנור מקדש אלא משום דמיב"ש נתקדש והבן אולם בפי' משנה לרבינו נראה שמפרש כצ"ק ודו"ק היטב ועמש"כ בפ"ג מתומ"ס] וא"כ לרבינו אי לא נתקדש דל"ה כ"ש למה הוה של מתכות וליישב י"ל דסובר מידת יבש לא נתקדש אבל למ"ד נתקדש א"כ תנור לא נתקדש דהרי בדף נ"ז פליגי בקרא דביכורים לד' למ"ד יבש נתקדש קאי אקודם אפי' וע"כ דל"ש בשעת אפי' דאז ליכא קידוש אבל מ"ד לא נתקדש קאי אשעת אפי' דתנור נתקדש ורבינו דסובר בפ"א כלהמ"ק דנתקדש מידת יבש ע"כ תנור לא נתקדש והא דהוה של מתכות משום דע"פ ראוי לכלי שרת בעינן כמו במנחה בהבאה כמש"כ רבינו בפי"ג:
ונראה דהדבר מוכרח כן דהנה תוס' הוק' למה לא נקיט מנחת מאפה דכתיב בי' תנור בהדיא ותי' דנקט כך משום דמאפה תנור דנתקדש ג"כ לא ידעינן אלא מלחה"פ דגמרא גמרו להו לרבנן דר"ש דתנור מקדש כדאיתא במנחות שם והנה קשה לי לדבריהם במנחות בדף ס"ג כתבו תוס' דיען דכתיב בהו תנור יש לומר דעדיף משתהל"ח ולח"פ דלא כתיב בהו תנור וא"כ קשה עדיין למה לא נקט מאפה דכתיב בהו תנור אבל בלחה"פ ושתהל"ח דל"כ קרא לכן צריך למיגמר דתנור מקדש וצריך לומר דבמאפה לא פשיטא להו דתנור קדוש דמאפה נתקדש בשמן שנותנין לתוכו למ"ד סולת בוללן כמו שבארתי בפי"ג מה"א ובתומ"ס פ"ג וסברי דאף דנתקדש כבר ל"א הסברא דגנאי להוציא לכלי חול לכן הו"א דתנור לא הוה כ"ש אבל לחה"פ ושתהל"ח דל"ב שמן כפירש"י ע"כ תנור מקדשם וא"כ למ"ד מידת יבש נתקדש דאין הכרח לומר דנתקדש תנור משום לחה"פ א"כ אין לנו הכרח כלל לומר דנתקדש תנור משום לחה"פ א"כ אין לנו הכרח כלל לומר תנור מקדש דאי משום דכתיב תנור בקרא במאפה הרי תוס' כתבו דעיקר משום לחה"פ ושתהל"ח מוכח דנתקדש והבן ומוכח כדברינו הנ"ל:
והנה לפי דברי תוס' למ"ד מידת יבש לא נתקדש וגם תנור לא מקדש היינו אידך מ"ד דסובר דאין דוחה שבת כמש"כ תוס' דף צ"ה במנחות א"כ אטו לדידי' לא הו' תנור של מתכות ואולם יש לומר דהאי מ"ד יסבור דל"מ אף בהסיקו בפנים ויצטרך שבירה ככ"ח:
והנה במנחות דף ס"ג פריך גמ' דמר"ש דאמר כשרות אבית פאגי ע"כ סובר דתנור אין מקדשין ומשני צריך לקדש לשם תנור והוק' תוס' מאי מדמי לח"פ למאפה הא רבא אמר על מחבת תעשה מלמד שטעונין כלי ואי אפה מאתמול איפסל בלינה וה"נ מאפה תנור כתיב א"כ צריך כלי וא"כ לימא דתנור של מנחות מקדש ושל לחה"פ אין מקדש [והנה קו' זו לפירש"י דכאן וכן לפי תוס' כדכתבו בדף ט'] ותי' דבזבחים מוכח דלא הו' רק חד תנור של מתכות שהי' לשתהל"ח ולחה"פ ולמנחות והנה תי' זה רק לפירש"י ולפירושם אבל למה שפירש"י מנחות דף צ"ה דכשרות בבי פאגי היינו לאפות שם א"כ שפיר י"ל דב' תנורים הי' ובחוץ הי' אחד שאין של קודש ורק תוס' קאי לפירש"י כאן ובזה ניחא מה שהקשה בטה"ק דפירש"י נפסלות ביוצא הא במנחות פי' דנאפות בבי פאגי א"כ לא נתקדש ל"ש יוצא ולפמש"כ ניחא דכאן הכרח לרש"י לשנות את טעמו ולפרש דנאפות בפנים רק כונה כשרות ביצאו לבי פאגי אי חוץ לעזרה ולכן פי' כאן בי פאגי חומת עזרה ובמנחות פי' בירושלים משום דל"ש דיאפה אבי פאגי אם הוא חומת עזרה והבן:
והנה דברי תוס' ע"כ צריכין תלמוד דשם מוכח אי תנור מקדש אז הו' תנור אחד של מתכות אבל מ"ד דלא נתקדש א"כ הו' של חרס דלא כהך דזבחים א"כ שוב יקשה די"ל דב' תנורים היו גם אחד שלא הי' כ"ש אע"כ כמש"כ דלכ"ע הי' תנור של מתכות אף דלר"ש דכשרות בבי פאגי ע"כ דסובר תנור לא מקדש וגם מידת יבש לא נתקדש אע"כ דלכ"ע הו' של מתכות דע"פ כלי בעי א"כ שפיר כתב דמשמע שם דלא הו' רק אחד של מתכות וכמו שהוא למ"ד דמקדש כן הוא למ"ד אין מקדש א"כ גם רבינו סובר אף דלא מקדש הוה של מתכות ודו"ק:
והנה הוק' עוד שם דא"כ דאף דכתיב תנור לא נתקדש א"כ מ"ש ממחבת ותי' דל"כ עשה במחבת אבל בחביתין אמר רחמנא על מחבת בשמן תעשה ולכאורה כונת תוס' יען דלא כתיב בלשון ציווי אך ע"ז יקשה הרי הא דיליף מקרא דויקח המאכלת ומקרא דוישם באגנות הרי ג"כ לא כתיב בלשון ציווי אמנם נראה כונת תוס' כמש"כ בדף נ"א יען דכתיב במחבת תעשה הכונה שיהא קדושת כלי עליו בשעת עשיי' לכן מוכח דע"כ הוה כ"ש כמו שביאר דבריהם בטה"ק ולזה כתבו ג"כ דל"כ עשה במרחשת דאז הוה דרשינן דכונה דבשעת עשי' יתקדש יען דהוה כ"ש ואולם קשיא על דבריהם בדף צ"ו סיימו דלמה צריך קרא דיחזקאל הא כתיב כלי במרחשת ומאפה תנור ולפי דבריהם כאן לא מוכח מזה עדיין דהוה כ"ש וצריך קרא דיחזקאל שפיר וצ"ע:
והנה צריך לומר לדבריהם כאן דכ' דלא משמע כ"ש אף דילפינן מקרא דיחזקאל דצריך כ"ש י"ל דמיחזקאל רק ידעינן דכלי בעי אבל לא כ"ש כמש"כ בפ"ג תומ"ס ואולם עוד יש לעיין בדבריהם שכתב דל"כ עשה במחבת עשה במרחשת עשה בתנור דלכאורה מרחשת מאן דכר שמי' דהרי לכ"ע מרחשת הוה כ"ש וע"כ דתוס' סברו אי נאמר דתנור ל"ה כ"ש אף דכתיב מאפה תנור ה"ה נמי לא הו' מרחשת כ"כ לר"ש א"כ לפי"ז לרבנן דסברו מרחשת כ"ש גם תנור ע"כ כ"ש דמאי שנא ואולי יסבור רבינו כיון דכתיב בחביתין במחבת תעשה דכתיב עשיה ע"כ נתקדש א"כ מסתמא באותו מחבת הי' נעשין כל מנחות ומוכח דהוה כ"ש וה"ה למרחשת [ועיי' רבינו פ"ג מתומ"ס שכתב מרחשת ובלח"מ שם] אבל תנור דלא כתיב בי' עשי' לא הוה כ"ש:
ואולם עוד קשה על דבריהם שמכאן מוכח דאף דלא הו' תנור כ"ש אבל כלי הו' ובדף ע"ד פי' הא דקאמר כל מנחות שעושין בכלי למעוטי מאי למעוטי מאפה כתבו לא מיקרי נעשית בכלי דתנור אין מקדש וצריך לומר שאין כונתם דל"ה כלי כלל אלא דל"ה כ"ש ואולי י"ל דכיון דאין מקדש אף דהוה של מתכות לא מיקרי נעשית בכלי כלל דאין לו דין כלי דלטומאה ג"כ ל"ה שם כלי עליו יען דמחובר לקרקע עיין שבת דף קכ"ה וכן ס"ל לרבינו בתנור של מתכות לא מקבל טומאה דמחובר לקרקע א"כ ל"ה גם כלי כלל אבל לעולם של מתכות הוא ולפי"ז למ"ד דהוה מקדש כלי הוה אף דמחובר לקרקע מגזה"כ כמו למ"ד דמקבל טומאה מגזה"כ ודו"ק:
ואולם למ"ד דתנור לא מתקדש יקשה בדף כ' אמרינן חביתין מטגנה ואח"כ אפה א"כ איך יוציא מכ"ש לכלי חול ע"כ לומר דסובר אותו מ"ד אופה ואח"כ מטגנה וכן סובר רבינו בפי"ג א"כ שפיר סובר תנור לא מיקדש ודו"ק: