Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 12:22

ומקום שמבשלין קדשי קדשים שם אופין את המנחות שנאמר זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים. וקשה לכאו' א"כ הא דכתב רבינו בהל' כ"א דלישתן ועריכתן בפנים מנ"ל ונראה דרבינו בהא לשיטתו בפ"ג דסובר בלולה א"צ כ"ש [וזה מוכרח בדעת רבינו דתוס' ורש"י דסוברים בלולה צריך כ"ש כתבו בדף צ"ה דבעי גם לישה בכ"ש ובדברי רבינו לא נזכר זה דבעי לישה בכ"ש א"כ ע"כ גם בלולה א"צ כ"ש ודו"ק] ואפ"ה עשאה בחוץ פסול והה"ד לישה ועריכה כדמוכח פסחים דף ל"ו דדינם שוה והיינו משום דלא בעי כ"ש רק כלי לכן בעי בפנים [ומטעם שכ' במק"א יען דחזינן דבעי למדוד במידות של קודש ולח] וא"כ ילפינן כמו דקפיד קרא אאפי' והיינו באותן מנחות דליכא שמן כמו שתהל"ח ולחה"פ והה"ד מנחת חוטא וקנאות כמוש"כ טה"ק דף צ"ו וא"כ בליכא שמן לא נתקדשה במידת לח ולדעת רבינו דנתקדשה מידת לח אפ"ה עכ"פ מבואר בדבריו פ"ה ופ"ז מתומ"ס דשתהל"ח ולחה"פ לישתן ועריכתן בחוץ ורק אפייתן בפנים ובארתי שם טעמא דמילתא יען דלא נתקדשה שלא מדעת וא"כ חזינן דעכ"פ צריך אפי' בפנים והיינו דכיון דבעי כלי לא כ"ש כמו הני דצריכין אפי' בתנור של מתכות דכלי הו' כמוש"כ רבינו להלן בפרקין אף דל"ה כ"ש עכ"פ כלי הו' א"כ קפיד קרא שיהא אפייתן בפנים מינה ילפינן לשאר מנחות ללישה ועריכה ובלולה בפנים וקרא נקט אפי' כולל לכל המנחות אבל אי הו' בעי אפי' כ"ש א"כ ל"ה יכולין לילף לישה ועריכה דל"ב כ"ש כדמוכח דף נ"ז ל"ש ע"ג קטבלא אבל כלי בעי [ועיי' טה"ק שנתקשה לפי רש"י איך יליף לישה ועריכה בקרא כתיב אפי' והנה מבואר בטה"ק שדעת רש"י דבעי בלישה באמת כ"ש כמוש"כ להדיא במשנה ורק הכונה אם בא לעשות בפנים בעי כ"ש בלישה וכל זה דוחק דא"כ בלחה"פ ושתל"ח נהי דמידת יבש לא נתקדשה אפ"ה אם בא לעשות בפנים יצטרך כ"ש ואמאי תני תנא דלישתן בחוץ אמנם באמת דברי טה"ק לא נהירא לי דמה דהקשה מרש"י דף נ' הנה רש"י כתב מידת יבש לא נתקדשה ויקשה הרי בעי שמן וע"כ דקאי אמנחות דל"ב שמן ולפי"ז מנחות דבעי שמן בעי לישה בפנים וע"ז קאי רש"י דלישה בכ"ש ובפנים אבל דעת רבינו דל"ב בלישה ובלולה כ"ש כמו שביאר דעתו בפי"ג א"כ עכ"ח כמוש"כ] וג"כ מוכח הילפותא מבישול דבישול אין בכ"ש דהרי מבשלין בכ"ח ואין עושין כ"ש מכ"ח כדמבואר בפ"ב מכלהמ"ק ודו"ק.
ובזה ניחא מה דנתקשה בלח"מ שמדברי רבינו נראה דהילפותא רק לפנים לא לכלי שרת וכתב דמפרש כדברי תוס' דילפותא רק לענין פנים ולפמש"כ ניחא כיון דל"ב כ"ש רק כלי אין צריך לזה ילפותא רק עיקר ילפותא דבעי פנים אבל דבעי כלי זה מוכח ממילא כמו הבישול דבשלמא אי כפירש"י דבא ללמד דבעי כ"ש א"כ צריך לאשמעינן זאת דהרי לרש"י עכ"ח אמרינן מדגלי קרא להקיש [אף דבישול מסתמא ל"ב כ"ש כיון דגלי היקש ע"כ לענין זה דבעי כ"ש] מנחה לחטאת ע"כ לענין זה דבעי כ"ש אבל לפירוש רבינו אין ההיקש רק לפנים אבל זה ממילא מוכח דבעי כלי כמו בישול.
והנה בלח"מ כתב דאין חילוק בין רש"י ותוס' וליכא חילוק גי' ביניהם אלא דרש"י מפרש דיליף פנים וכלי דלענין כלי מפיק מהקרא ולענין פנים מפשטי' דקרא וכן פי' תוס' ג"כ וגם רבינו מפרש כן ואני תמה עליו [דבודאי תוס' אין חולקין שכן מוכח מסוף דבריהם שהוק' ל"ל קרא הא כתיב מחבת ומרחשת והן כלים א"כ עיקר קרא עכ"ח לענין כלי כרש"י אבל רבינו עכ"ח מפרש אפנים] אם כדבריו הרי רבינו מתחיל במקום שמבשלין שם אופין שנאמר אשר יבשלו וכו' אשר יאפו ואי כדבריו דפנים מקרא דהוציא החוצה א"כ למה לא הביא רבינו סוף הכתוב דהוציא החיצונה אלא נראה דמהקישא יליף פנים כמוש"כ הכ"מ לדעת רבינו והא דבעי כלי אין כונה כ"ש ול"ב הקישא רק ממילא שמעינן כלי בעי ודו"ק.
והנה בטה"ק רצה ליישב דברי הכ"מ דרשי' עכ"ח חולק אתוס' וסובר דהקישא לענין כלי ולא לענין פנים כיון דרש"י בדף נ"א כתב דל"ב לישה בפנים וע"כ הכונה אי רוצה לעשות בפנים צריך כ"ש אבל לא דיליף דבעי דוקא בפנים עיי"ש ולדעתי יש להשיב על דבריו דהרי רש"י כתב בדף נ"א מידת יבש לא נתקדשה ויקשה הרי בשמן מידת לח א"כ עכ"ח קאי אמנחות דל"ב שמן וכאן דמפרש משנה דבעי לישה בפנים ובכ"ש קאי אמנחות דצריך שמן דהו' במידת לח.
ובמש"כ נתיישב קו' הטה"ק שהקשה לתוס' דכתבו ה"ה בישול איך הו' ה"ה הרי בגמרא לעיל אמרו מידת יבש לא מקדש לישה ל"ב פנים ותנור מקדש בעי פנים ותי' כיון דמנחה יש בה שמן א"כ בעי פנים דמל"ח נתקדש ולעיל קאי אלחה"פ דליכא שמן ולפמש"כ נכון יותר דהנה הא דפריך לעיל מידת יבש לא נתקדשה מדלישה בחוץ הכונה כך דהרי כ"כ לעיל דהא דבעי לישה ובלולה דבכלי בפנים משום דחזינן דתורה קפדה שיהא נעשה קדושה למדוד בשל קודש א"כ עבודה הו' עיי' לשון תוס' זבחים דף כ' ובצ"ק א"כ שפיר קאמר מדלישה בחוץ ע"כ מידת יבש לא נתקדשה א"כ ל"ב מעשה קודש לכן ל"ב פנים אבל כאן במנחה שיש בה שמן דנתקדש במידת לח וקפיד תורה שיהא נעשה בשל קודש מסתמא בעי פנים אף דלישה אין בכ"ש וכן אפי' אין בכ"ש כאמור ודוק היטב ובמש"כ א"ש קו' תוס' לאיזה מנחה צריך קרא אי למנחות מחבת ומרחשת ומאפה תנור הא כתיב בהו כלי ולמנחת סולת אין בה אפי' קודם קמיצה ומלשון זה משמע דאחר קמיצה יש בה אפי' דלא כמשל"מ פ"ג דכתב במנחת סולת א"צ אפי' אחר קמיצה ולפמש"כ א"ש דבעי קרא לענין שתהל"ח ולחה"פ דבעי תנור ויותר יש לומר דהרי לפירוש רבינו עיקר קרא קאתי לענין דבעי פנים ולפי"ז נהי דלענין מחבת ומרחשת מסתמא בעי פנים דכ"ש אבל מאפה תנור דל"ה כ"ש ל"ה ידעינן דבעי פנים ורק מקרא זה ידעינן דכל מנחות אפייתן בפנים בכלי בתנור של מתכת לא בכ"ש וא"כ בעי קרא למאפה תנור ולשתהל"ח ולחה"פ ודו"ק והא אין לומר דקרא עיקר לאשמעינן דלישה בפנים ובכלי דז"א דא"כ בודאי יקשה איך שבק קרא העיקר דלישה ונקט אפי' ודו"ק.
ויש להוסיף דרבינו מפרש באמת כרש"י ותוס' לענין כלי אלא דזה קאמר רבי ורבי לשיטתו סובר תנור מקדש א"כ אשר יאפו היינו בכ"ש א"כ עיקר ילפותא לכ"ש אבל לדידן תנור אין מקדש עיקר ילפותא דבעי פנים והוכיח כן רבינו מפלוגתא דרי"ו ור"ל בדף ט' דלר"ל דבלולה ל"ב פנים משום דל"ב כ"ש לדעת רבינו דסובר דהא דבעי פנים היינו רק אי בעי כ"ש דתנור מקדש ומיושב קו' טה"ק לר"ל מהא דכל מנחות יש מעשה בכלי בפנים אבל רי"ו סובר אף אי תנור מקדש ילפינן מקרא דבעי פנים לא לענין דבעי כ"ש אלא כיון דכלי בעי בעינן פנים ודו"ק היטב [ועיי' מש"כ מזה פ"ג מתומ"ס].