כל המנחות הנאפות נילושות בפושרין וכו'. והנה בגמ' דמנחות בעי ר"פ מר' אמי מנין לכל המנחות שנילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו נלמדנה מפסח א"ל בגופא כתיב תהי' החיי' אמרו לי' רבנן לר' פרידא ר' עזרא קאי אבבא והשיב להם ר"פ אי בר אוריין הוא יאי ואי בר אבהן ולא בר אוריין מאי כולי האי אמרו בר אוריין הוא ואמר שיכנס חזיא דהו' עכירא דעתי' פתח ואמר דכתיב טובתי בל עליך כי אם לקדושים אשר בארץ ואדירי כל חפצי בם אמרה כנס"י החזק לי טובה שהודעתנו שמך בעולם אמר להם הקב"ה לכם אין אני מחזיק טובה טובתי בל עליך למי אני אחזיק טובה לקדושים אשר בארץ שהם קידשו שמי בעולם כיון ששמעו דאמר אדיר פתח ואמר יבוא אדיר ויתן תורה לאדירים יבוא ידיד לידידים יבוא טוב לטובים ופלא המשך המאמרים זל"ז ונראה דדבריהם כולם בחכמה להשכיל לב האדם בתכליתו אשר בראו בורא כל העולמים ב"ה ומה פעולתו בעוה"ז ידוע כי האדם הוא חלתו של עולם כי הוא חלק מהעיסה כחלה אשר הופרש לגבוה וכן האדם נברא להיות קדוש במעשיו וכל דרכיו הוא דוגמת המנחה הקריבה קומץ ממנה נקטר לגבוה וחלק הנשאר נאכל לכהנים והוא בלולה בשמן כולה שהאדם יש בו שני חלקים אלו עבודת קונו כולו לד' וחלק השני הם פעולת הגשמיות המכרחות כמו האכילה והשתי' וגם זה יהי' בקודש דכולו בלול בשמן באור התורה וכמו שהמנחה צריכה שימור מן החימוץ מפני שנילוש בפושרין ויוכל להתחמץ כן האדם נילוש בפושרין האורח היצה"ר העומד להתחמץ וצריך שימור מאוד ועל ידי מה ע"י התורה ומצוה כי הוא התבלין לזה כמאמרם ז"ל וזש"נ בקרבן מנחה נפש כי תקריב כי הא מורה על הקרב נפשו ועיסתו כולה אך לדעת את ד' בכל דרכיו ועניניו ולא לו לבדו הוא עמלו בטוב אלא עוד ייטיבו מעשיו לכללות הבריאה כי ע"י יקבלו כולם מטוב העליון ב"ה וכולם ידעו אם ד' ויעשו רצונו ר"א כפר תבנותו ומדרגתו כחפצו להטיב לברואיו ויש לרמוז בזה אבעיית ר"פ מר' אמי מנין לכל המנחות שנילושות בפושרין ומשמרין שלא יחמיצו נלמדנה מפסח ירמז בשאלתו מנין הוא הלימוד הגדול הזה והשכלה הגדולה לשמור א"ע משום חימוץ חטא ועון אחרי שנילוש בדבר המביא לידי חימוץ הוא כח היצה"ר מה הוא סגולת שמירה זו נלמדנה מפסח כי ע"י נפלאות ונסים שנעשו לנו הראנו לדעת כי ד' הוא לבדו ובזכרו את מעשה ד' הגדול והנורא ע"י זה יש בכח האדם להשמר מהחימוץ הרע הזה והשיב לו ר' אמי אמת כי כן הוא כי מעשה מצרים הוא לימוד גדול אבל בגופה נמי כתיב מצה תהי' חי' בי' חיוב על האדם עצמו להחיות נפשו לקנות לו לב לרבנן ולדעת את ד' כמוש"כ דע את אלקי אביך יאמר כי על קבלתיך מאבותיך כי הוא האלקים אין עוד מלבדו אתה בעצמך דע לך כי בלי דעת נפש לא טוב ותוכל לשכוח גם הקבלה מאבותיך וע"י מה הוא קנין דעת השלימות ע"י אור התורה והמצוה תלמד לאדם דעת לבלי הי' בו שם חימוץ ולזה סמך הא דר' עזרא קאי אבבא כי בא לקבל פני ר' פרידא ולהכירו מאור תורתו ולהגביר דעתו בדעת השלימה אשר זה יהי' דרך כל מקבלי פני רבים לתכלית הזה הן בדבר הלכה הן בדבר אגדה הכל לש"ש ולידע דרך ד' ומפני מוראו את רבו קאי אבבא עד שיטול רשות לכנס ואמרו לר"פ מעלתו מצד אבותיו דהוא עשירי לראב"ע והשיב להם ר"פ אי בר אוריין הוא יאי כו' אתם משבחים אותו מצד מעלות אבותיו וקבלתו מהם אבל זאת המעלה אינה אלא אם יש לו דעת ושלימות מצד עצמו ובר אוריין ובר אבהן הוא ואי שניהם כאחד וודאי טובים אבל בר אבהן לחוד והוא בעצמו בלי דעת שולט בו הדין יותר כי הי' לו ממי ללמוד ולא למד ואמרו בר אוריין הוא ונתן לו רשות לכנס חזי' דהו' עכירא דעתי' שראה שאין דעתו צלולה עליו מפני הסתלקות מוח הדעת מעט אשר זהו החסרון והצער הגדול לעובד ד' באמת כי זה גורם פירוד ח"ו מהתקשרות באהבת ד' אש זה הוא עיקר הדעת כששורה עליו רוח עליון קדוש ובהסתלקותו הוא חסרון הדעת ע"כ דרש לו ר"פ המקרא הזה טובתי בל עליך לחזק דעתו כי הויכוח הזה הוא בין כללות ישראל ובין הקב"ה וכנס"י טוענת החזק לי טובה ענינו כי טובתו ורוח קדשו יהי' אתנו בחיזוק ולא תעזוב אותנו השיבה רוה"ק טובתי בל עליך אל עיקר החזקת תשובה שלא אעזוב אתכם הוא בשביל אבותיך שהמה קידשו שמי בעולם שנאמר לקדושים אשר בארץ ואדירי כי הם היו בחוזק עמדי כי אדיר הוא בעל כח וגבורה וכמו שהם היו אדירים וחזקים עמדי כי כן אני מחזיק טובתי בזכותם ובזה דיבר אל לבו לבל יצער על היסח הדעת ברגע כי בר אבהון הוא וזכות אבותיו יהא בעזרו להחזיק לו טובתו של מקום ב"ה להיות דעתו שלם בעבודתו כתשוקת עבדי ד' באמת: