מאימתי הותר השירים לאכילה. הנה במנ"ח תמה דבזבחים דק"י איבעיא להו קומץ מהו שיתיר כנגדו בשירים מישרא שרי או מקילש קליש וכ' בתוס' דאי מקליש קליש אין לוקין על השירים בהקטיר הקומץ בלא לבונה ומסקו דהאיבעיא הוא אליבא דרבנן דסברי דאם הקטיר הקומץ בחוץ בלא לבונה חייב על הקטרת חוץ והאיבעיא אסיקנא שם בתיקו א"כ בהקטרת הקומץ לחוד או הלבונה לחוד ואח"כ אכל השירים אין לוקין דילמא מקליש קליש ורש"י ג"כ במקליש קליש צ"ל דס"ל דקודם לוקין וע"כ האיבעיא דאפשר מקליש קליש בהקטיר אחד מהם דאי אין לוקין בשום פנים מאי מקליש קליש הוא הא קודם שהקטיר כלל הו' איסור ולאחר שהקליש ג"כ הו"ל איסור רק במשרי שרי פי' שלא כדברי תוס' א"כ אמאי השמיט רבינו איבעיא זו ולא כתב דהקטיר אחד מהם הוא ס' דילמא מקליש קליש ואין לוקין ע"כ נראה דרבינו ס"ל דאין לוקין בשום פנים רק איסורא איכא ולענין איסור אין חילוק דאפי' אחר הקטרת אחד מהם אסור וזה בכלל דברי רבינו שכתב ומאימתי יותרו השירים עיי"ש.