זר
שאכל וכו' וכשהותרה לכהנים הותרה ולא לזרים. במנחות מ"ה אמרינן נבילה וטרפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא יאכלו א"ר סד"א הואיל דאישתרי מליקה הותרה נמי נבילה ור"י אמר מקרא זה אלי' עתיד לדורשה וקשה לי הא בע"ז דף ס"ז איתא דנבילה שא"ר לגר לא שמה נבילה וכ' תוס' בבכורות דף כ"ג דלרי"ו ס"ל עד לכלב ס"ל דאם חזיא לכלב מיקרי עדיין ראוי לאכילה דאכילת כלב מיקרי ג"כ אכילה ולכן לענין טומאה עדיין מטמאה א"כ לרי"ו מצי לפרש קרא כפשטי' דנבילה וטרפה שמותר לישראל כשא"ר לגר אף שראוי לכלב לא יאכלו הכהנים דלכהנים אסור אף שא"ר לכלב דעכ"פ שייך בזה לשון אכילה ושפיר אזהיר דלא יאכלו הכהנים:
ונראה ליישב דהנה איתא התם רבינא אמר ס"ד הואיל דאישתרי מליקה אישתרי נבילה נמי קמ"ל דלא יאכלו הכהנים וקשה לי דהנה בחולין דף קל"ו איתא דרבינא מוקי משנה כר"ש דטרפה פטור מראשית הגז דמה מתנות פטור אף ראשית הגז פטור דיליף נתינה נתינה ופירש"י טרפה אינה בכלל מתנה דכ' תתנו לו ולא לכלבו ויקשה אי איתא דראוי לכהנים למה כתיב תתנו לו למעט נתינה לכלבו הא ראוי לכהנים עצמן ונראה דקרא אתי למעט אם נסרחה שא"ר עוד לאדם רק לכלבו פטור ליתנו עוד לכהן וזה ניחא אי א"ר לגר לא קרוי אכילה כלל אבל לרי"ו דמיקרי אכילה לא מצינן לפרש הכי א"כ לא מצי לפרש כרבינא דס"ד דאשתרי נבילה דא"כ למה כתיב תתנו לו דהא אם נסרחה ראוי לאכילה לדידי' ל"ש למעט לכלבו דהא לדידי' גופי' ראוי ע"כ דריש רי"ו דאלי' עתיד לדורשה דהיינו דידרוש דלכהנים אסור באכילה אפי' בא"ר לאדם מדכתיב תתנו לו ולא לכלבים דהיינו דאף אם נסרחה א"ר לכהנים דאסור באכילה רק לכלבים ראוי לכן פטור ממתנות א"כ הא דקאמר אלי' עתיד לדורשה דהיינו לאפוקי מדרבינא דס"ל דאתי לאשמעינן דלא נימא דאישתרי לגמרי לכהנים וקרא דתתנו לו ולא לכלבים היינו למעט נסרחה דא"ר לאכילת אדם רק לכלבים או דאתי למעט טרפה דאסור לכהן אף בנסרחה וא"ר רק לכלבו וא"כ יחזקאל קמ"ל הא גופי' דאסור אף בנסרחה דא"ר לגר וזה אתי אלי' עתיד לדורשה או כרבינא או כרי"ו לשיטתו דא"א לדרשה כרבינא ודו"ק:
Loading...
11:9
1
Loading...